השחייה מאלקטרז
בינואר יגיעו אל האי המפורסם שחיינים אמיצים - רק כדי להימלט ממנו ומהמים הקפואים שסביב אל חמימות השמיכה התרמית הממתינה על החוף
בריכת רמב"ם בגבעתיים היתה במשך שלוש שנים הסיוט הגדול של ילדותי. מכיתה ד' ועד כיתה ו' התאמנתי בשחייה באגודת מכבי גבעתיים, אבל באופן מוזר, תאי הזיכרון הסלקטיביים שלי פשוט מחקו כליל את חודשי השחייה בקיץ והותירו לדיראון עולם את חוויות השכשוך מקיר בטון אחד למשנהו בשלולית המקפיאה של דצמבר־ינואר־פברואר, תחת כיסוי ניילון קרוע ומתעופף.
הצבע הכחול הבהיר־חולני שבו נצבע מתקן העינויים תאם להפליא את כחול שפתינו הרועדות ללא שליטה. "תפסיקו לבכות ותתחילו לשחות אז יהיה לכם חם!", שאג עלינו אברהם המאמן, עטוף היטב בסוודר ומעיל ואוחז בידו כוס תה מהביל.
למה נזכרתי? כי תא כתבי השטח המתרחב משבוע לשבוע של "גברים בעבודה" מדווח לנו מכל פינות הגלובוס על פעילויות שחייה שונות ומשונות, שעיקרן טבילות במקווי מים מכל הסוגים שהמשותף להם הוא טמפרטורות מים מקפיאות עצמות.
אחת מהפעילויות המלבבות הללו תיערך ביום ראשון 2 בינואר. בשעה שמונה בבוקר בדיוק (אל תאחרו, לא יחכו לכם) ייתיצבו מאות דגיגים אנושיים לזינוק למירוץ Alcatraz Annual Winter Swim. אם השם אלקטרז מצלצל לכם מוכר, מדובר באי הסלעי שנמצא כ־2 קילומטרים מחופי סן פרנסיסקו, ושעליו ניצב המבנה מטיל האימה שנחשב במשך עשרות רבות של שנים בית הכלא השמור ביותר בעולם, ולא במקרה. המוניטין של אלקטרז נבנה על העובדה הפשוטה שאיש מעולם לא הצליח לברוח ממנו. אסיר אומלל שהצליח להתגבר על המכשולים מעשי ידי אדם היה מגיע אל המכשול הגבוה מכולם - אותם 2 קילומטרים של מים קפואים וזרמים חזקים שהפרידו בינו לבין החופש.
את המוניטין הזה ניסו לנפץ שלושה אסירים ביוני 1962. בעזרת סירת גומי מתנפחת שאלתרו בכלא ניסו השלושה לצלוח את מימי המפרץ במבצע שהונצח בסרט "הבריחה מאלקטרז" בכיכובו של קלינט איסטווד. מפקדי בית הכלא לדורותיהם כנראה ידעו שאפשר לסמוך על חגורת הביטחון הקפואה שסביבם ושהסיכוי שמי מהאסירים יגיע מופשר אל החוף הוא מתחת לאפס, כמעט כמו טמפרטורת המים. עד היום לא נודעו עקבותיהם של השלושה, והסברה הרווחת היא שהם אכן נפלו קורבן לפוסידון וסיימו את המבצע כקרטיבים.
כל הסיפור הזה לא מרפה את ידיהם של מאות הסלמונים האנושיים שיגיעו, למרות הכל, אל האי ויזנקו ממנו אל אותם 2 קילומטרים שחוצצים בינם לבין מרק הסרטנים המפורסם של סן פרנסיסקו, או כוס התה, או הרופא שממתינים בחוף שמנגד. על השחיינים להתגבר לא רק על טמפרטורת המים, אלא גם על זרמי הצד החזקים המגיעים מכיוון האוקיינוס השקט ובמקרים רבים מאריכים בהרבה את מסלול השחייה, כך ש־2 הקילומטרים נמתחים ל־3, 4 ואפילו 5. לכל אורכו של המסלול פזורות סירות עם צוותים רפואיים שנכונים תמיד למשות מן המים את הקורבן המכחיל הבא. אה, כן, הם גם משלמים על התענוג. 175 דולר לאדם. ככה זה, בשביל ליהנות צריך לשלם. ומה עם פרס למנצח? להגיע בשלום יספיק בהחלט.