מחופף ויקר

במשך שנים נחשבה 1868 למסעדה הכשרה הטובה ביותר בארץ. כזו שאפשר לזרוק את שמה בלי חשש כשעולה השאלה איפה לאכול כשר וטוב בירושלים. לפני כשנה נרכשה המסעדה בידי השף יענק'לה תורג'מן, והחודש הוא חנך תפריט חדש. אם לשפוט על פי ארוחת הצהריים שלנו, הבניין היפה שהמסעדה שוכנת בו הוא הנקודה היחידה שאפשר לציין לזכותה כרגע, שכן האוכל שקיבלנו הזכיר, גם בתמחור המוגזם וגם ברמה, מטבח מלונאי של שנות השמונים.

תפריט הצהריים מציע ארוחה הכוללת מנה ראשונה, עיקרית וקינוח במחיר 98 שקל (מקצת המנות בתוספת מחיר). עבור ארוחה מצוינת זהו מחיר הוגן, אך כשמדובר בארוחה מחופפת ויומרנית המחיר נעשה מקומם.

מרק תירס קלוי בגריל עם כרישה, שמן כמהין לבנות ולחם תירס קלוי נראה, על הנייר, כבחירה מסקרנת. בצלחת הוא נראה רע: נוזל סמיך וחום עם טעם שרוף ויותר מדי שמן כמהין (יש דבר כזה). סלט אנדיב עם אגסים שיכורים, עלי בייבי, אגוזי פקאן וקרוטונים הוטבע בסילאן גולמי והיה מתוק להחריד.

במפתיע, העיקריות הצליחו להוריד את הרף שקבעו הראשונות. "ניוקי תפו"א שמיכל מכינה עם פטריות פורצ'יני, אספרגוס ירוק, יין לבן וקונפי שום" (כך בתפריט) הזכיר את מסעדות השף העכשוויות רק בהתחכמות בכותרת. הניוקי היו קשים ודביקים, והוגשו עם החלק התחתון והסיבי של גבעולי האספרגוס - החלק שכל פרח טבחים לומד בשעתו הראשונה במטבח להשליך לפח.

אנטרקוט עם סופלה תפוחי אדמה, תרד מאודה, רוטב יין ופטריות שנטרל (בתוספת 30 שקל) היה נפילה נוספת. הבשר היה טוב, אך סופלה תפוחי האדמה שהובטח בתפריט התגלה כתפודים קטנים שנאפו בתועפות של שמן בסגנון המטבח הצבאי, ולפטריות השנטרל היה טעם מעופש.

אנטרקוט עם סופלה תפוחי אדמה, תרד מאודה, רוטב יין ופטריות שנטרל. נפילה נוספת צילום: חיים צח

הקינוחים כבר לא הפתיעו. סופלה שוקולד מתוק מדי עם מרשמלו וגלידה סתמית ופחזניות ממולאות קרם פטיסייר (פרווה) נזנחו בצלחות מפאת חוסר אטרקטיביות.

שילמנו קרוב ל־300 שקל (כולל שני בקבוקי מים) על ארוחה רעה לתפארת. מאחר ששמה של המסעדה הולך לפניה ושהיא ממוקמת ליד מתחם ממילא, יש להניח שלא מעט תיירים נופלים למלכודת הזו, וחבל. לעיר יש הרבה יותר מזה להציע מבחינה קולינרית.