"הנה אבא של כרמל אילן"

את העבודה "מנוחה אחרונה" של כרמל אילן, שתוצג בביתן של גלריה RawArt ביריד האמנות "צבע טרי" שיפתח ביום רביעי הקרוב, הכינה האמנית בעקבות פציעתו של אביה, עו"ד יגאל ארנון. העבודה מונחת על הרצפה. היא עשויה ארגז בטון ובתוכו דימוי של בחורה שוכבת, עשוי מאלפי פיסות נייר.

גם היריד בשנה שעברה נקשר עבורה לבית חולים: אילן התאוששה מניתוח ולא היה באפשרותה להגיע לפתיחה. אביה, מבכירי עורכי הדין המסחריים בישראל, ואמה, שרינה, גרושתו הראשונה ואם שתי בנותיו, נכחו שם במקומה. הם התקשרו בהתרגשות לאילן וסיפרו לה על ההצלחה המסחררת שעבודותיה זכו לה - עבודות תלת־ממדיות שנוצרות ממאות ואלפי פיסות של נייר. כולן נחטפו עוד ביום הפתיחה, ואילן הפכה להפתעת היריד. "אני תמיד הייתי הבת של עו"ד יגאל ארנון", אומרת אילן. "ואחרי ההצלחה שהיתה ביריד, הוא היה כל כך גאה. הוא אמר לי: אני עוד אחיה כשיגידו 'הנה אבא של האמנית כרמל אילן'".

"מנוחה אחרונה", ארגז בטון ובתוכו בחורה העשויה מאלפי פיסות נייר

בחורה בארון

גם לפתיחה הקרובה הוא היה אמור להגיע. אך לפני ארבעה חודשים, כשחזר לביתו מארוחת הצהריים המשפחתית אצל גרושתו הראשונה ברמת אביב, לא מצא את מפתחות הבית. ארנון בן ה־81, שהרגיש בריא ונמרץ, לדברי כרמל, החליט לטפס על הגדר בגובה 2 מטרים שמקיפה את ביתו. הוא נפל ושבר שלוש חוליות. "אפילו לאחר הנפילה הוא התרומם, עלה לחדרו, לבש חלוק ונשכב במיטה", אומרת אילן. "זה מראה לך כמה הוא היה אדם חזק". בכל זאת, האשה שמטפלת בביתו התקשרה למשפחה ואמרה שהיא חושבת שכדאי לקחת אותו לבית החולים. שם עבר ניתוח גב הכרחי, ומאז מצבו רק הידרדר. היום נמצא ארנון בבית החולים תל השומר, מונשם, ומוקף בבני משפחתו: אשתו לשעבר, שתי בנותיו והנכדים.

אילן מספרת שתפיסת העולם הייחודית של אביה, שמעידה על איש חזק ויוצא דופן, באה לידי ביטוי גם בבית החולים. "לפני שהכניסו אותו לניתוח אמרו לו שיש סיכוי שהוא ימות במהלכו", מספרת כרמל. "אז הוא אמר להם: 'תשמעו, היו לי חיים נהדרים. אני לא מתחרט על כלום'. גם אני, אם אני נפרדת מהחיים כרגע, לא משאירה שום דבר פתוח. מה שיש לי להגיד אני אומרת", היא אומרת. "אני יודעת שמותו של אבי יפער תהום עצומה, אבל אני נפרדת ממנו עם המון אהבה והמון השלמה. אבי הנחיל לנו את ההבנה שהמוות הוא חלק מהחיים".

עורך דין יגאל ארנון צילום: טל שחר

הבחירה לשים בארון דימוי של בחורה היא התייחסות גם לעצמך?

"ברור. ואם תשימי לב, יש בפנים של הדמות הזו משהו שלו, מאוד מקבל".

עבודה זו, שהוכנה לאחרונה, היא אחת מחמש עבודות חדשות של אילן שיוצגו ביריד. לפני שנה הציגה עבודות קטנות במחירים שנעים בין 3,000 ל־5,000 דולר ובהם דימויים של נוף, דמויות, פרפרים. אלו נוצרו מאלפי ניירות מקופלים שחלקם נלקחו ממגזינים, ואחרים מאנציקלופדיות וספרים. השנה אלו עבודות גדולות, שחלקן מגיעות לממדים של 2.2 מטרים, והמחירים בהתאם: מ־12 אלף דולר (ל"מנוחה אחרונה") ועד לדיפטיך (עבודה משני חלקים) "הקפות ביער", שבמרכזו דימוי של יער ומחירו 30 אלף דולר.

ההצלחה של אילן ביריד ובשנה האחרונה אינה מובנת מאליה, בעיקר אם מתוודעים לביוגרפיה שלה. בדרך כלל הכוכבים שמבליחים בעולם האמנות הם צעירים, בוגרי המדרשה או בצלאל, שמקושרים היטב לאנשי הכוח בשדה. אילן היא ההפך מכל זה: היא סיימה לא מזמן את לימודיה בבית הספר לפיסול בסיס בבית ינאי (שנחשב לאאוטסיידר), היא אם לשלושה ילדים שחוגגת 50 החודש, תושבת כפר שמריהו, ונוסף לכל היא תמיד היתה הבת־של.

"זה אף פעם לא עצר אותי, להפך", היא מציינת. "יש לי אבא מדהים. גם אמא, דרך אגב. אני הבת של יגאל ושרינה ארנון. אמא היא שלקחה אותי מגיל 3 למוזיאונים בשבת. אבא שלי העריץ את החוש האסתטי שלה ואת זה שהיא יצרה עבורנו בית נורא תרבותי. בעבר היא ניהלה גלריה בירושלים והציגה אמנים רבים. כל החיים היא קנתה אמנות. לא מתוך יצר האספנות, אלא מאהבה".

אילן. "לא יכולה להיות מחמאה גדולה מזו. מישהו קנה את העבודה שלי מבלי לדעת מי אני, רק מכייוון שהוא אהב אותה" צילום: נמרוד גליקמן

להרוויח מאמנות

אילן, שנשואה לערן אילן, החלה את דרכה בתחום האופנה. היא גמרה תואר ראשון בשנקר, המשיכה ללימודים בבית הספר פארסונס לעיצוב בניו יורק ואחר כך פתחה עסק לרהיטי ילדים, איקו, שבו היתה אחראית על העיצוב והייצור. "זה היה עסק מצליח, אבל זו היתה עבדות", היא אומרת. "כשהחל המיתון הגעתי למסקנה שאני צריכה לבחור — משפחה או עסק - ומכרתי אותו לביתילי".

למה נשים תמיד מגיעות לצומת הזה?

"לצערי זה לא הולך להשתנות במהרה. כשיש ילדים מישהו צריך לגדל אותם. ילדתי את הילד השלישי, כמעט לא ראיתי אותו, והבנתי שאני לא יכולה להיות בשני המקומות. במקום להתבכיין החלטתי שאלך ואלמד אמנות ב'בסיס'. אבל כמו שאני עושה כל דבר, עשיתי גם את זה עד הסוף. הייתי 24 שעות בתוך זה. אני מתייחסת לזה כאל עסק. אני צריכה גם להרוויח ממה שאני עושה. לא שאפסיק לעשות אם לא ארוויח, אבל אני בהחלט רוצה שהעיסוק שלי באמנות יחזיק את עצמו, ואני לא מתביישת בזה. אני מתכוונת להרוויח מאמנות".

איך מנהלים עסק של אמנות?

"אני לא בעלת עסק קלאסית. מכיוון שאני לא לחוצה בכסף אני יכולה לעבוד בתחושה של חופש. זו מתנה מאוד גדולה. עם זאת בסוף היום גם אני רוצה למכור ולהרגיש שיש זכות לקיומי. אני חושבת בגדול, יש מערך שלם סביב זה — אנשים שמקפלים ניירות, איש שכורך ומקפל עם המכונה ומקום שבו אני חותכת את העבודות. ישנה הנגרייה שמכינה את הלוחות. אם אני שואפת ליצור עבודות גדולות כמו 'יער נורווגי', שנמכרה ב־20 אלף דולר בתערוכה שהצגתי בגלריה RawArt לפני כשמונה חודשים, אז צריך גם להשקיע”.

מיהם הקונים של העבודות?

חלקם אנשים שאני מכירה וחלקם לא. יש מישהו שקנה עבודה ב'צבע טרי', ואשתו אמרה לו: 'תגיד, זו לא השכנה שלנו?'. דווקא מפני שגדלתי עד גיל מסוים בתור הבת־של, לא יכולה להיות מחמאה גדולה מזו. מישהו קנה את העבודה שלי מבלי לדעת מי אני ומאיפה באתי, אלא רק מכיוון שהוא אהב אותה".

יש שמועה שאת הכסף שאת מרוויחה במכירות את תורמת.

"חלק מהכסף שאני מרוויחה אני תורמת לנצרכים. זה משהו מהבית, כמו אבא שלי, זה נראה לי הגיוני מאוד. חשוב לי גם לעבוד בהתנדבות".

מאז "צבע טרי" חלמה אילן להציג בחו"ל. בשנה הבאה החלום הזה יתגשם, כשתציג תערוכת יחיד בגלריה טריומף היוקרתית במוסקבה. "בעל הגלריה, ימליאן זכארוב, ראה את הקטלוג אצל זוג חברים שלי שחי במוסקבה, וביקש מאדם בשם דוד, שבא לבקר את משפחתו בירושלים, שימצא אותי בארץ. לפני חודשיים ערן ואני הגענו למוסקבה, שם נהג במעיל פרווה ארוך חיכה לנו ולקח אותנו לשני חללי תצוגה של הגלריה: אחד ממוקם במעין מבנה דמוי ארמון עמוס בשנדלירים וציורי קיר, שם הוצגה באותו זמן תערוכה של דמיאן הירסט. השני במלון מטרופולין במרכז מוסקבה, שם בחרתי להציג את תערוכת היחיד שלי".