שוקרוט מהביל עם ריזלינג צונן

חבל אלזאס, שמחביא בתוכו את אחת מדרכי היין היפות בעולם, היה בעבר אדמת מריבה בין גרמניה לצרפת. היום, כשהחבל עמוק בתוך הקונצנזוס הצרפתי, אפשר להתרכז ביקבים העושים יינות לבנים מצוינים, בכפרי חמד, במרבדי פרחים ובפנסיונים ובתי מלון מסבירי פנים. תזכורת לעבר הגרמני אפשר למצוא באדי הכרוב המבושל של השוקרוט העולים מהמסעדות ומציפים את הנחיריים בניחוחות נהדרים.

דרך היין האלזאסית משתרעת לאורך כ־170 ק"מ, מדרום לצפון, על הגדה המערבית של נהר הריין, הגבול הנוכחי בין גרמניה לצרפת. הנוסעים בדרכים הכפריות שבין הערים קולמאר ושטרסבורג טובלים בים של כרמים מטופחים, בבת עינן של כ־7,000 משפחות הכורמים בחבל. הם החיילים הנאמנים של צבא היקבים, המספקים את הענבים לתפארת ממלכת היינות הלבנים, בהם הטובים בסוגם בעולם, העשויים מזנים כמו הגוורצטרמינר, הריזלינג, הסילבנר והפינו בלאן.

ענבים לריזלינג צילום: shutterstock

קולמאר - ונציה הקטנה

קולמאר יכולה להיות בסיס עורפי נהדר לטיול בכפרי היין. העיר העתיקה שלה שומרת בסמטאות הצרות ניחוחות של ימי הביניים ובתים שמורים היטב מן המאות ה־15 וה־16, ובהם גם ביתו של אוגוסט ברתולדי, ששמו פחות ידוע מאחת מיצירותיו: פסל החירות של ניו יורק. כיום זהו מוזיאון מעניין המוקדש לאיש ולעבודותיו.

אזור אחר של העיר, המכונה "ונציה הקטנה", חרוש בתעלות מים העוברות על סף הבתים המסורתיים המשובצים בקורות עץ. כמה מבתי המלון היפים וכמה מהמסעדות הטובות בעיר נמצאים באזור, והשילוב המומלץ שייך למארשל, המלון הרומנטי הממוקם בבית שנבנה ב־1565. חדרי המלון והסוויטות בו מרוהטים בסגנון לואי ה־15 ולואי ה־16. אל תחמיצו את מנת השף במסעדת המלון: דג מטוגן עטוי קשקשי תפוח אדמה, עם פטריות יער ברוטב קרמל העשוי תערובת של דבש ויין ריזלינג.

אגיסהיים - ריזלינג יבש ואצילי

רבע שעה דרומה מקולמאר נמצא הכפר אגיסהיים (Eguisheim), הבנוי כשבלול של בתים סביב טירה מבוצרת מן המאה ה־13, הטובל בעונת הפריחה בשפע של פרחי גרניום המעטרים את המרפסות. זהו גם מקום מושבו של אחד מהיקבים העתיקים והידועים בסביבה - לאון בייר (Leon Beyer), משפחה של בעלי כרמים במקום, על פי הרשומות, מאז שנת 1580.

הסבא לאון, הבן מארק והנכד יאן־לאון, צאצאי המשפחה, עושים גם היום יינות לבנים מצוינים שאפשר לטעום במקום: הגוורצטרמינר "רוזני אגיסהיים", שזכה לשבחי מבקרים מכל העולם, ריזלינג עשיר ויבש להפליא, ויינות נדירים משנות בציר שבהן הופיעו בכרמים כתמי "ריקבון אציל" על הענבים והופקו מהם יינות "בוטריטיס" ארומטיים ומורכבים. השילוב של מסורות משפחתיות עתיקות יומין וטכנולוגיות יין מודרניות לחלוטין נותן תוצאות מרשימות, ובקבוקי היקב יוצאים מכאן אל חנויות היין והמסעדות הטובות באירופה, בארצות הברית וגם בישראל.

הכרמים של אלזאס. 7,000 משפחות מטפחות ביקביהן את היינות הלבנים הטובים מסוגם

רופאך - יין בעבודת יד

עוד דרומה, מוליכה הדרך אל העיירה רופאך (Rouffach), הנמצאת כ־17 ק"מ מקולמאר, שם שוכן יקב מרתק נוסף: רנה מורה (René Muré). בני הדור ה־11 וה־12 של משפחת מורה מנהלים את היקב שהוקם בשנת 1648, ואשר ברשותו כמה מהכרמים המשובחים ביותר באלזאס, המשתרעים על פני 220 דונם של אדמה יקרה מפז. בהם גם הכרם שהיה לאגדה בהיסטוריית היין המקומית, קלו סן לאנדלין, רכושו במשך אלף שנה של הבישוף משטרסבורג, עד המהפכה הצרפתית, שבה הוחרם רכושו ונמכר לידיים פרטיות. ע

נבי הכרם הזה יקרים כל כך, שלאחר הבציר הידני העדין הם מועברים אחד אחד ליקב בסלים בני 20 ק"ג, כדי לשמור על הפרי. בחנות הטעימות של היקב אפשר לרוות את כל הנחת היישר מן החבית. חובבי יין אמיתיים לא יעזבו את המקום בטרם יתבשמו מן ה"קלו סן לאנדלין, ריזלינג", ענבי גפנים בנות 41 שנה, יין אצילי, יבש ופריך, שנגיעתו על החך היא כנגיעת משי טהור.

ריקוויר - היסטוריה ואוכל

לתפארת ממלכת היינות הלבנים צילום: אורי נחום

צפון־מזרחית מקולמאר, נסיעה קצרה גם הפעם, מוליכה הדרך אל ריקוויר (Riquewihr) — ללא ספק העיירה היפה ביותר על דרך היין האלזאסית, שנראית כמו תפאורה מוצלחת של סרט היסטורי. למזלה היא הצליחה לחמוק מן ההרס שהטילו המלחמות הרבות על האזור, ולעיני הבא בשעריה מתגלה כמעט אותו מראה שהתגלה למבקר שהזדמן למקום במאה ה־16. זה כנראה גם המקום היחיד בעולם שבו היין תפקד כנשק יעיל בעת קרב.

עד שנת 1324 הייתה העיירה רכושו של הרוזן פון הורבורג. באחד הימים החליט למכור אותה לדוכס וורטנברג, ועורר עליו את זעמו של הבישוף משטרסבורג, שחשק גם הוא בפיסת הנדל"ן היפהפייה הזו. איש הדת הזועם שלח יחידה של אנשי משמרו לריקוויר, לעשות בה שפטים. התושבים יצאו אל החיילים וידיהם עמוסות בכדי היין הטוב שלהם. שעתיים־שלוש מאוחר יותר העמיסו האיכרים על עגלותיהם את החיילים השתויים, ושלחו אותם חזרה אל הבישוף.

אחד מהמאכלים האלזאסיים המסורתיים הוא, כאמור, השוקרוט, המלווה כמובן בכוסות של ריזלינג צונן. שתי מסעדות מומלצות לעניין:

או סרף. מסבאה עממית וצבעונית המשרתת את אורחיה ביד רחבה עם צלחות גדולות של נתחי בשר מעושן, נקניקים, מאפים, קיש לוריין מקומי וגלוני יין מן המרתף העשיר, שכל כולו מתוצרת הסביבה הקרובה.

לה סרמן ד'אור. בית אוכל מקסים ורומנטי, השוכן בבית שנבנה בשנת 1606, ואשר השף שלו משלב רעיונות חדשים על בסיס המוצרים הטריים מן הסביבה ועם המתכונים המסורתיים של המטבח האלזאסי.

שני המוסדות האלה, אגב, מתפקדים גם כפונדקים ללינת לילה: או סרף עממי מאוד, ואילו לה סרמן ד'אור מעודן ואלגנטי יותר.

במסעדות, או בכל אחת מן החנויות־מאפיות, אין לחתום ארוחה בלי לטעום מהעוגה המקומית ההיסטורית, הקוגלהוף, העשויה מקמח, ביצים, חלב מתוק, צימוקים ושקדים - והתוצאה עולה באופן מופלא על סך מרכיביה.

ביקור בעיירה הססגונית לא יהיה שלם בלי קפיצה ליקב הוגל ובניו, הנמצא במרכז העתיק של העיירה. את יסודותיו הניח הנס אולריך הוגל, שנמלט לאזור בעת מלחמת 30 השנה, הגיע לריקוויר בשנת 1639, והתקבל כתושב בעיירה וכראש אגודת הכורמים המקומית.

בשנת 1672 הקים בנו את הבית שבו נמצא כיום היקב. מאז ועד היום עושים בני המשפחה יינות, ופעילותם כעסקני הענף תרמה באופן מכריע לעובדה שבדורות האחרונים הלבנים של האזור נחשבים לבין הטובים מסוגם בעולם. כך הפך חבל אלזאס ל"דוגמן" של החיים הטובים.