איטלקית בכפר סבא

האווירה הביתית של מסעדת פיאנו פיאנו, שנפתחה בכפר סבא לפני כשלושה חודשים, נוצרה בזכות העיצוב הנעים וגם בזכות התנור המרשים שמוצב במסעדה - יבוא מאיטליה - המשמש לאפיית הפיצות והפוקאצ'ות. בשעת צהריים המקום הומה אדם, ואנחנו נדחקנו לשולחן פינתי והתיישבנו ליד צמד הייטקיסטים שנהנו משתי צלחות ריזוטו אימתניות בעודם דנים ביתרונות ובחסרונות של מפעילות הסלולר השונות.

פיצה קלאסיקו צילום: אלה סברדלוב קרן

התפריט הרגיל של המסעדה מציע מבחר מגוון של מנות איטלקיות, החל בקרפצ'ו בקר וכלה בקוטלטה די ויטלו (אסקלופ עגל). התפריט העסקי במקום מצומצם יחסית וענייני מאוד, ומציע שני מסלולי מחיר: עבור 39 שקל אפשר לבחור בין כמה סוגי פסטה, סלט גדול או כמה סוגי פיצה, ועבור 49 שקל הבחירה כוללת גם מנות ריזוטו. בשני הדילים מקבלים גם את לחם הבית או סלט, וכוס לימונדה או סודה.

פתחנו בסלט מעלי חסה עייפים, עגבניות ובצל סגול שנחתך זמן רב לפני ההגשה. לחם הבית, פוקאצ'ה שמנמנה ואוורירית שהוגשה לוהטת לצד פנכת שמן זית וחומץ בלסמי, היה טוב.

בדיל ה־39 בחרנו בפיצה קלאסיקו דקיקה ופריכה שהוגשה בלי רוטב עגבניות, עם שפע של מוצרלה מחלב באפלו ופרוסות עגבנייה, והיתה טובה מאוד.

מהדיל היקר יותר בחרנו לינגוויני פרוטי דה מארה, המוגש עם רוטב שמנת, רוטב עגבניות או רוטב המבוסס על שמן זית, שבו בחרנו. הלינגוויני עצמם היו מאיכות טובה ובושלו בדייקנות, וגם התיבול המינימליסטי, שכלל שמן זית, עשבי תיבול, שיני שום שלמות ונימוחות וצ'ילי, היה נהדר. רק טיב פירות הים ששודכו לפסטה פגע בהנאה - שלושת החסילונים היו סבירים, וכך גם המולים השחורים, אבל טבעות הקלמארי היו צמיגיות במידה שלא אפשרה לאכול אותן.

השיחה בשולחן הסמוך קיבלה תפנית כששני הצעירים עברו לדיון ער בנושא שיטות ההשכבה הטובות ביותר לפעוטות. זה היה הסימן בעבורנו להזמין את החשבון, שהגיע אחרי עיכוב ארוך למדי בידי המלצרית הסימפטית. למרות הקלמארי יצאנו מפיאנו פיאנו באופטימיות. מזמן לא שלמנו פחות מ־100 שקל על ארוחה זוגית בהחלט די טובה, ומזמן לא יצא לנו לשמוע דיון כה מלומד בנושא תינוקות. לפעמים וליו פור מאני וגברים מהז'אנר החדש הם מה שצריך כדי להעלות חיוך על שפתותינו.