הפסקה לעסקית: זול זה לא הכל

עוד לפני ההודיות המשודרגות וההודיות העממיות לפליטי הטיול הגדול בהודו, הפכו רינה פושקרנה ומסעדת טנדורי שבבעלותה לשם נרדף למטבח ההודי בעיני ישראלים רבים.

הסניף התל־אביבי של הרשת, הפועל בכיכר דיזנגוף כבר קרוב ל־25 שנה, נראה בשעת צהריים נטוש מעט, ורק פושקרנה עצמה, שהתהלכה באצילות האופיינית לה בסארי מרהיב ואירחה שולחן של מקורבים, הוסיפה לו נופך של זוהר.

ארוחת הצהריים בסגנון בופה מציעה (לצד התפריט הרגיל) מבחר משתנה של מנות ב־69 שקל. עד סוף נובמבר יוצע בופה הצהריים הזה במחיר של 45 שקל לסועדי הסניף התל־אביבי, וזו הזדמנות טובה לבדוק אם טנדורי, שנהנתה תמיד ממעמד של "אם כל ההודיות", יכולה להציע תחרות ראויה להודיות העממיות יותר גם בגזרת המחיר.

ארוחת בופה בטנדורי צילום: עמית שעל

פתחנו במרק עגבניות שתובל בשפע של גארם מאסלה והיה מתקתק, מעניין וטעים. חבל שמבחר הראשונות (שכלל לצד פאקורה צמחוניות בעיקר ירקות חיים חתוכים מז'אנר לא הודי בעליל) היה דל. מילוי הפאקורה היה מצוין, אך כמו כל מנה מטוגנת בבלילה, גם הפאקורה אינה סובלת רגע של המתנה בין השמן להגשה, והציפוי היה קר ורכרוכי. הרטבים שליוו את המנה, צ'אטני מתקתק ומטבל נענע, היו מצוינים.

הרושם הלא מלהיב ליווה גם את העיקריות. אורז בסמטי בתיבול זעפרן וקינמון היה מצוין, אך הדאל (תבשיל עדשים) תובל באופן כה עדין שקשה היה לזהות את מקורו ההודי. תבשיל ירקות הגינה ברוטב חלב קוקוס היה חביב, אם כי אנמי מעט, ותבשיל אלו מטאר (תפוחי אדמה ואפונה) תובל אף הוא בחסר. צ'יקן מסאלה היה סתמי, וכבש רוגן גושט ברוטב קשמירי היה חביב, אך טעמו של בשר הכבש כמעט שלא הורגש.

רמז לבעייתיות של ארוחת הבופה קיבלנו בעת שפושקרנה, הידועה כמארחת למופת, עצרה ליד שולחננו (ויש להדגיש, מבלי שזיהתה אותנו) וכיבדה בטעימה מפלאק פניר (תרד בגבינה) שהכינה רגע קודם לכן. זו היתה מנה טעימה להלל, שגרמה לארוחה שאכלנו להחוויר עוד יותר.

גם קינוחי הבופה - דייסת סולת בשקדים ודייסת אורז - החווירו ליד מנת הגולאב גמון (כופתאות מטוגנות בסירופ מתקתק) שבה כובדנו.

המטבח ההודי במיטבו הוא חגיגה של טעמים אקזוטיים. ארוחת הבופה של טנדורי אינה מספקת את ההתרגשות המצופה, ומי שמעוניין במנעד הטעמים ייאלץ להזמין מהתפריט הרגיל ולוותר על הדיל שנראה כה משתלם.