הפסקה לעסקית: על תחכום והתחכמות

בשלוש שנות קיומה הצליחה מסעדת אדורה, בבעלותו של השף הצעיר אבי ביטון, לצבור קהל סועדים נאמן בזכות מיתוג מוצלח: היא מציעה מנות פשוטות יחסית עם מגע יצירתי, המעניק הרגשה של תחכום, במחירים נוחים ובאווירה לא פורמלית.

הארוחה העסקית באדורה היא ללא ספק אחת הזולות בעיר - ראשונה ועיקרית תמורת 59 שקל, ובעבור חלק מהמנות יש להוסיף 5–16 שקל.

התחלנו בפטה כבד עוף ואווז עם ג'לי יין ומרקחת תאנים. פטה כבד הוא סוג של אבן בוחן קלאסית ליכולת של מסעדה להכינו בלי התחכמויות מיותרות ובאופן משביע רצון. הפטה של אדורה אכזב. הוא היה גרגרי ומעט אפרפר, ולכן לא היה מהנה במיוחד, למרות המרקחת הטעימה וג'לי היין החביב.

פסטייה טלה. למה להטביע בדבש? צילום: עמית שעל

ראשונה נוספת, פלאפל פטריות בר ופרמז'ן (בתוספת 5 שקלים), היתה מצוינת. הפטריות שתובלו בתבונה נקצצו וטוגנו ככדורים אווריריים אך מלאי טעם. הן הוגשו על תלולית של קרם פרש ולצדן סלט קטן של עגבניות, עלי מיקרו ובצל ירוק שתובל היטב.

מנת פילאס סלמון הכילה פילה סלמון, גבינת עזים, עגבניות ותרד, שנעטפו כסוכרייה בבצק פילו והוגשו עם רוטב על בסיס שמנת בתיבול חרדל ושמפניה. הרוטב, הכבד והמתקתק מדי, לא סיפק למנה הכבדה בלאו הכי את האיזון הנדרש.

פסטייה טלה הוגשה כפסטל גדול ומרובע שטוגן בשמן עמוק. היא היתה גדושה בבשר טלה מבושל וקצוץ ובפיסטוקים, והיתה פריכה וטעימה מאוד, אך גם כאן הגימור של המנה לקה בחסר. במקום הציפוי המסורתי של אבקת סוכר, המעניק למנה מתקתקות נעימה, הפסטייה באדורה טבלה - או אולי נכון יותר לומר טבעה - בתועפות של דבש גולמי. לצדה הוגש פירה תפוחי אדמה טעים.

את הארוחה ליווינו במרגריטה לימון טובה ועוקצנית (25 שקל במסגרת העסקית), שהוסיפה לארוחה מעט מהרעננות שהיתה חסרה באוכל עצמו.

ניכר שביטון אמון על עבודת המטבח ועל השילוב היצירתי בין טכניקות צרפתיות, טעמים ים־תיכוניים וטוויסט מרוקאי, שמופיע ברבות מהמנות שהוא רוקח. נראה שיותר הקפדה על הגשה מדויקת של המנות, גם אם זו תבוא על חשבון ההתחכמויות, שחלקן מיותרות, תעשה עם המטבח שלו חסד.