הפסקה לעסקית: קבלייר

אבל משהו התפקשש שם, במסעדה השוכנת בסמטה ציורית ומאוכלסת באצולת הממון הירושלמית. העסקית כוללת סלסילת לחם, מנה ראשונה ועיקרית — והכל במחיר העיקרית.

קבלייר. הצצה ראשונה בתפריט העסקי הותירה רושם מעט מיושן צילום: יואב גלאי

הרמז הראשון הגיע בדמות הסלסילה, שהכילה פרוסות יבשושיות שדי ברור היה שלא נפרסו לכבודנו. סלט רוקפור ואגוזים הכיל חסה טרייה ופריכה ועוטר באגוזים מתקתקים, אבל הגבינה שגוררה מעליו בנדיבות לא היתה רוקפור.

מנת אנטיפסטי, שעליה גאוותו של בן הרוש, כללה פרוסות קישוא קלוי, פלפלים קלויים, חתיכה של חציל ועגבנייה חלוטה. למרבה הצער, כולם הוטבעו באותו רוטב בנאלי של שמן זית וחומץ בלסמי, ולא הגיעו לכלל ביטוי עצמאי.

גם העיקריות לא הבריקו. המבורגר קבלייר ‭69)‬ שקל‭,(‬ שנצלה לדרגת מידיום-רייר, היה עסיסי ומהנה. חבל שלצדו הוגשו שעועית ירוקה סתמית וכמה פרוסות של גראטן תפוחי אדמה לא מלהיב.

אסקלופ לברק "פיפינה" ‭79)‬ שקל) הוכן באותו יום מדניס. שני הפילטים של הדג טוגנו והוגשו ליד מה שהוגדר בפי המלצרית סלסה של עגבניות, זיתים ולימון כבוש, אך בפועל התגלה כגיבוב של קוביות עגבניות עייפות ומעט מדי זיתי קלמאטה, ולא הוסיף למנה לא טעם ולא צבע.

הפירה המיתולוגי של קבלייר מוגש ברוב חן בקסרול נחושת קטן. מדובר בפירה שמוכן במעבד מזון ומרקמו חלק לגמרי ומעט דבקי. יש האוהבים את הפירה שלהם משחתי, לא אנחנו.

כששנוררנו סיגריה מחבורה בראשותו של איציק קורנפיין, בעבר שוער בית"ר ירושלים, שמענו מהם שקבלייר היא המסעדה הטובה בעיר והוזמנו לבקר במקום בערב. אז, לדבריהם, מתחיל הכיף האמיתי. או ששחקני כדורגל מבינים יותר בסגירה אלכסונית מאשר באוכל, או שפשוט נפלנו על יום רע במיוחד בקבלייר.

‭‬ז'אנר: מסעדת שף צרפתית. התחככות: דיפלומטים זרים, עסקני כדורגל וקבלנים עשירים. בקיצור — אצולה מקומית. הוצאה מוכרת: ראשונה ועיקרית במחיר ‭119–69‬ שקל. חניה: בחניון בית אגרון ברחוב הלל הסמוך. מיקום: בן סירא 1 ירושלים. ‭.02-6242945‬ שירות: חביב וקשוב. שורה תחתונה: משתלם רק אם הקטע שלכם הוא להתחכך בשוערי עבר ובעסקני הווה.