פריפריה-טקהמדינה מתעשרת אבל הפערים גדלים: בכירי המגזר העסקי חייבים להיכנס מתחת לאלונקה
פריפריה-טק
המדינה מתעשרת אבל הפערים גדלים: בכירי המגזר העסקי חייבים להיכנס מתחת לאלונקה
בזמן שהפוליטיקאים מתגלגלים מקמפיין לקמפיין, הסיכוי של צעיר מהפריפריה להגיע לתעסוקה איכותית הולך ופוחת. איל אדרעי, יו"ר עמותת אחינועם, מזהיר: אם לא יחול שינוי תפיסה מהותי - המציאות תתפוצץ לכולנו בפנים
"אינני מפחד מעריצותם של הרעים, אלא מאדישותם של הטובים". (מרטין לותר קינג)
את המשוואה העל-זמנית הזו, שבין טוב ורע, אדישות או עריצות, ניתן להשליך כמעט על כל תחומי החיים. אלא שלאחר למעלה מ-30 שנות פעילות ועשייה חברתית בפריפריה החברתית והגאוגרפית של ישראל, הרשו לי להפנות אצבע מאשימה ומתוסכלת גם יחד, כלפי המגזר העסקי, שאדישותו בנוגע לפערים ההולכים וגדלים בחברה הישראלית הפכה לבעיה אסטרטגית אמיתית.
זו לא קלישאה.
במשך יותר מ-30 שנה אני מעורב בפעילות חברתית, בסיוע לאוכלוסיות מוחלשות, בשילוב עולים חדשים בחברה ובעיקר בניסיון לייצר לצעירות ולצעירים מהפריפריה החברתית והגאוגרפית בישראל, עתיד שראוי לחיות למענו.
מדינת ישראל 2022 היא מדינה חזקה, עשירה, מעצמה טכנולוגית וכלכלית, אבל גם מדינה שבה הפער בין העשירון העליון לתחתון גדל ביותר מפי 40 מאז קום המדינה! למאות אלפי צעירים - בפריפריה החברתית והגאוגרפית בישראל – פשוט אין סיכוי לשוויון הזדמנויות אמיתי.
יש כאן משוואה הפוכה ועצובה.
משהו עמוק, מהותי, השתבש בדרך בה מתפקדת ופועלת המדינה, שלצערי, הניתוק שלה מאזרחיה מעולם לא היה גדול יותר. המדינה שופכת מיליארדים על חיזוק הפריפריה, משקיעה בכבישים, ואפילו ב-8200 הבינו שחייבים להביא צעירים גם מדימונה, ירוחם או נוף הגליל.
אז איך ייתכן שהפערים רק הולכים וגדלים?
אני רואה שני מנועי צמיחה משמעותיים – חינוך ותעסוקה – כאשר האחד מזין את השני אבל כרגע אף אחד מהם לא עובד כראוי. כאשר אנחנו שומעים עכשיו על משבר במערכת החינוך ועל מחסור במורים, אתם חושבים שהוא יורגש יותר ברמת השרון או בקריית שמונה? לאיזה הורים יש יכולת לשלוח את הילדים לחוגי העשרה ולקייטנות סייבר? וכפועל יוצא מכך, יש לנו אתגר עצום ביצירת שוק עבודה הוגן.
לאחרונה התחלנו בפיילוט ייחודי של תעסוקה היברידית, שנועד לייצר לצעירים מוכשרים מהפריפריה השמה איכותית ללא העתקת מקום מגוריהם – אינטרס ציוני מובהק שנדמה שהמדינה שכחה מקיומו. תבינו, אנחנו לא נותנים צדקה, אנחנו מעניקים הזדמנות!
מהמנהיגים שלנו, לצערי, אני כבר לא מצפה לכלום.
הפוליטיקה השמידה כל חלקה טובה.
אין תכנון, אין תקצוב, אין כל מחשבה לטווח ארוך.
אלא שלצערי, גם בקרב הקהילה העסקית, נשמעים קולות רבים שלא מבינים את עוצמת השבר. "מה אתה רוצה? מי שמשקיע ומתאמץ – מצליח", אמר לי לאחרונה אחד המנכ"לים המוכרים והחזקים במשק.
הייתי המום מחוסר ההבנה ומהניתוק שבו הוא חי.
המחשבה שקנתה לה מקום בקרב רבים ובכירים בקהילה העסקית, לפיה תרומות לארגוני צדקה או סיוע פילנתרופי כזה או אחר מסייעים לצמצום פערים, בוודאי אינה נכונה, גם אם היא עוזרת להם להירדם בלילה עם מצפון שקט. שכן, הפתגם הידוע לפיו יש לתת לצעירים חכות, ולא דגים שישביעו את רעבונם הזמני, מתאר באופן המדויק ביותר את ליבת העשייה שלנו כאן בעמותת אחינועם – תכניות ארוכות טווח, ליווי אישי ומתן סיוע אקדמי ומקצועי עד להשתלבות במעגל התעסוקה.
כי לא האיראנים, ולא החמאס ולא חיזבאללה ינצחו אותנו, אלא הרס החוסן החברתי. אני קורא לכם - אנשי העסקים, האזרחים המודאגים ואנשי המגזר השלישי - הצטרפו אלינו. אם אתם חושבים שזו "לא בעיה שלכם", כדאי שתחשבו שוב, כי זו הבעיה של כולנו. לכולנו ביחד יש את הכוח והיכולת להציל את החברה הישראלית.
הכותב הוא יו"ר עמותת 'אחינועם' לקידום שוויון הזדמנויות
