דרושה תוכנית אסטרטגית מתוקצבת כדי לעמוד ביעדי האקלים
דרושה תוכנית אסטרטגית מתוקצבת כדי לעמוד ביעדי האקלים
ישראל צריכה לקבוע יעד ברור למשק האנרגיה שלה בעשורים הקרובים, ולהתחיל לתקצב אבני דרך מראש, לרבות מחקר ופיתוח בתחום הסביבה, תשתיות להובלת דלק נקי, עידוד מקורות מתחדשים לרשת החשמל ותמיכה במפעלים שיטמיעו טכנולוגיות להפחתה בפליטות
ישראל, כמו העולם כולו, צריכה להגביר את השימוש במוצרי אנרגיה דלי פחמן ולמצוא לעצמה מקורות אנרגיה נקיים, שאינם כרוכים בזיהום ובפליטת גזי חממה. אלא שלא מדובר במשימה פשוטה ואין רק דרך אחת כדי להגשימה.
יהיה בלתי אפשרי עבור כל ממשלה, בוודאי ממשלה של מדינה קטנה כישראל, לקדם פיתוח של תשתיות ארוכות טווח של דלקים חלופיים ודלי פחמן, אנרגיות ירוקות ותחבורה ירוקה – בלי לקדם תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח. הסיבה היא שחזון עתידי במסגרתו רשת החשמל, התעשייה והתחבורה יפעלו על בסיס אנרגיית דלת פחמן וירוקה תלוי בתכנון מקדים.
למרות שבעולם כבר פועלים הלכה למעשה לקידום משק דל פחמן, מפתחים ומעודדים טכנולוגיות שיאפשרו הפחתת פליטות ומתקצבים בתוכניות הממשלה סכומי עתק להשקעות בתחום – בישראל אפילו לא קיימת תוכנית מתאר מסודרת לפריסת טכנולוגיות טעינה לרכבים, שלא לדבר על תכנון ארוך טווח מסודר למשק האנרגיה. השיח בישראל שמוביל בסוף לקבלת החלטות נועד הרבה פעמים לאוזני התקשורת והוא אינו מבוסס על מידע, עובדות, מחקר ולימוד של מה קורה בעולם.
תחזיות האיחוד האירופי בהתאם לתוכנית New Green Deal, מראות שבשנת 2050 25% בלבד מהאנרגיה לתחבורה תהיה חשמל ו-75% הנוספים יהיו דלקים דלי פחמן כמו מימן, ביוגז, דלקים סינטטיים ועוד. כדי להתכונן למצב העתידי, כ-23 בתי זיקוק ומפעלי הפטרוכימיה באיחוד האירופי כבר מקדמים פרויקטים להסבת מתקנים ליצור דלקים דלי-פחמן שאינם מבוססים נפט, כמו בצרפת ובאיטליה שם הפכו בתי זיקוק מסורתיים לבתי זיקוק חדשניים שמייצרים מוצרים 100% ביולוגיים. הרווח הוא כפול: תהליך הייצור מזהם פחות והמוצר מזהם פחות.
גם התוכנית האסטרטגית של גרמניה ממחישה היטב כיצד ניתן להקים מערכת מעגלית-ירוקה שמבוססת על התשתיות הקיימות ועונה על הביקוש לאנרגיה ולעתודות החירום תוך שמירה על הסביבה. אולם מערכות ירוקות ומורכבות דורשות חוקים, תקנות, השקעת משאבים אנושיים וכספיים רבים וללא יד מכוונת ותכנית על מתוקצבת לא ניתן יהיה להקימה גם בעוד שנים רבות.
בעולם הבינו שכדי להפחית את פליטות גזי החממה ולעמוד ביעדים הסביבתיים צריך לקבוע מדיניות סביבתית ארוכת טווח שכוללת תקציב ריאלי ותיעדוף הנושא בסדר היום. רק בשביל להבין את סדרי הגודל, האיחוד האירופי הצהיר שישקיע כטריליון (!) יורו בתוכנית הניו גרין דיל לעשור 2030-2020. זאת אומרת כ-7% מהתמ"ג השנתי שלו, צרפת משקיעה כ-7 מיליארד יורו בפיתוח כלכלת מימן עד 2030 וגרמניה כ-9 מיליארד. כך שברור שללא תקציב רב שנתי מתאים מדינת ישראל לא תוכל לעמוד במשימה.
הדבר שונה, ולא שונה אצלנו: כדי שנוכל לעמוד ביעדים הסביבתיים ולהציג פעילות אמיתית למען עתיד ירוק יותר, ישראל חייבת לגבש אסטרטגיה סביבתית ואנרגטית לעשורים הבאים, דבר הדורש תכנון תקציב מפורט, הכולל סעיפי הכנסה והוצאה ברורים. כך לדוגמא, מיסוי על זיהום והכנסות מדינה בתחומי סביבה צריכים להיות מוקדשים להשקעות, פיתוח והצטיידות בטכנולוגיות להפחתת זיהום או לייצור מקורות אנרגיה חלופיים. תקציב רב שנתי צריך לכלול סמכויות של שרים עתידיים, גם בעוד עשרים שנה, להשתמש בתקציב בהתאם למטרות שלו.
בעיקר, מדינת ישראל צריכה לקבוע יעד ברור למשק האנרגיה שלה בעשורים הקרובים, ולהתחיל לתקצב אבני דרך מראש, לרבות מחקר ופיתוח (אקדמי ועסקי) בתחום הסביבה, תקציבים להמרת התשתיות הקיימות לייצור והובלת דלק לתשתיות להובלת דלק נקי, תקציבים לעידוד מקורות מתחדשים לרשת החשמל, תקציבים לתמיכה במפעלים שיטמיעו טכנולוגיות להפחתה בפליטות ותקציב מוגדר לשיפור התחבורה הציבורית בישראל.
אז במה אנו שונים? באופן שבו מתקבלות ההחלטות. כל יום יוזמה חדשה, כותרת חדשה, העדר שיח מקצועי וענייני והעדר מדיניות ארוכת טווח. כדי להוביל מהפכות סביבתיות לא ניתן לנקוט במדיניות של "כיבוי שריפות". לממשלה החדשה יש הזדמנות להוביל את המהפכה הירוקה תוך שמירה על חוסנה הלאומי של ישראל. האמצעים, היכולות, התשתיות והטכנולוגיות כבר קיימות. כל שנדרש הוא תוכנית סיוע תקציבית ותכנון ארוך טווח למשק האנרגיה, בדומה לנעשה באירופה. אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל מחדש.
יוסי רוזן הוא יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה
