כנס בריאות הנפשחיים ילין: "הבנתי שאם לא נהיה מלוכדים כחברה אז נשמיד את עצמנו"
כנס בריאות הנפש
חיים ילין: "הבנתי שאם לא נהיה מלוכדים כחברה אז נשמיד את עצמנו"
ראש מועצה אזורית אשכול לשעבר, תושב בארי, אמר את הדברים בשיחה בכנס בריאות הנפש של עמותת אנוש, עם איילת נחמיאס ורבין, יו"ר הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית. ילין אמר: "כתבתי מהממ"ד לכולם שבארי לא תחזור להיות בארי ומדינת ישראל לא תחזור להיות מדינת ישראל, אלא אם נצליח לעשות שינוי פנימי שלנו כבני אדם, כחברה"
איילת נחמיאס ורבין, עו״ד, ח"כ לשעבר ויו"ר הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית, בשיחה עם חיים ילין, תושב בארי, ראש מועצה אזורית אשכול לשעבר.
נחמיאס ורבין ביקשה מילין לחזור ליום ה-8 באוקטובר ולתאר את תחושותיו. " יצאתי מבארי בשבעה באוקטובר וחזרתי למחרת בבוקר כשעדיין היה קרב", מספר ילין. "בחודש הראשון נדבק הריח של המוות, השריפה והמלחמה. בערב החג כשנכנסנו הביתה הכל היה ירוק וכשיצאנו מהממ"ד למחרת הכל היה שחור. הרבה פחד, כאב, ותחושה שיותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות. אנחנו נצא מזה. כתבתי מהממ"ד לכולם שבארי לא תחזור להיות בארי ומדינת ישראל לא תחזור להיות מדינת ישראל, אלא אם נצליח לעשות שינוי פנימי שלנו כבני אדם, כחברה. הבנתי שאם לא נהיה מלוכדים כחברה אז נשמיד את עצמנו".
כבר למחרת הגעת לאולפנים. זה עזר לך?
"חד משמעית. עד שמצאתי את הפסיכולוגית זה היה הטיפול שלי. לספר את הסיפור של הקהילה דרכי, היה לרוקן את עצמי ממשהו, להוציא החוצה. הבנתי שאני חייב להוציא את זה לא בצורה של כעס, כי פחדתי מחוסר שליטה. התמיכה של אנשים שהכירו אותי ושל אנשים שלא הכרתי עשתה לי טוב. פארק הירקון הציל לי את החיים, כי הבנתי שהמלון בים המלח לא יעשה לי טוב וגרתי בסמוך והגעתי לריצות בפארק וזה הציל לי את הנפש".
ילין סיפר על שלוש משפחות שנקלטו לפני 35 שנה בבארי. משפחתו של ילין ועוד שתי משפחות נשאלו אם יהיו מוכנים לעבור לשכונה אחרת לבתים קטנים יותר, כדי לפנות מקום למשפחות החדשות והסכימו. שלוש המשפחות נרצחו בשבעה באוקטובר". זו לא תחושת אשם אבל זו החלטה שאדם מקבל 35 שנה אחורה. אנחנו היינו צריכות להיות המשפחות האלה והסכמנו לעבור לבית קטן יותר כדי לקלוט אותן. זה מעיק עלי".
אין ספרות מקצועית בבריאות הנפש על נושאים כמו שמה שעבר עלינו בתקופה האחרונה. איך הקהילה מתמודדת עם זה?
"אין ספרות מקצועית על השבעה באוקטובר. העולם יודע להתמודד עם אסונות טבע כי אנחנו יודעים להסביר אותם. אבל ברגע שמבינים לאיזה רוע אנשים יכולים להגיע זה מטלטל הכל. זה מפחיד. לא הרצח, אלא המקום שבני אדם יכולים להגיע לדבר שהוא מפלצתי, שאין לו הסבר כמו הטבע. זה המקום שהטיפול צריך להכנס ברמה הקהילתית.
"הראשונים שפעלו אחרי ה-7 באוקטובר הם משרד הרווחה, החברה האזרחית, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, משרד הבריאות ומשרד הפנים שהנפיק תעודות זהות ודרכונים. כל אלה תפקדו בצורה בלתי רגילה. נתנו את כל מה שהם יכולים. אין משהו שמלמדים וגם על השאלה שנשאלה כל הזמן 'מה אתם צריכים?' לא ידענו לענות. היינו בשוק".
עוברים עליכם הרבה שינויים. מה לדעתך אפשר לעשות טוב יותר?
"זה תלוי גם בנו. אנחנו צריכים לדעת גם לדעת לקבל. קיבוץ בארי תרם כל השנים אחוז מהרווח למען העצמה חברתית, ופתאם קיבוץ שכל הזמן רגיל לתת צריך לקבל. צריך למצוא את הדרך. הנושא השני זה שיתופי הפעולה. אמרתי למנהל בית הספר החדש שהגיע בהתנדבות מהגימנסיה בירושלים שבבית הספר הילדים שייכים למערכת החינוך ומחוץ לבית הספר הם שייכים לרווחה. הטיפול שהם צריכים לקבל זה גם ממשרד הבריאות. לדעתי צריך לבנות גוף חדש - חינוך, בריאות ורווחה של דור העתיד שלנו בצורה שמתחמת את כל התחום הזה מלמעלה. ראשי רשויות לא תמיד רואים את זה נכון ויש להם את הלחצים הפוליטיים.
"אני מייחל לשיתוף פעולה, להנחית מלמעלה למשרדי החינוך הרווחה והבריאות את הטיפול בנוער שעברו קורונה, מלחמה ואיבדו המון חברים. אנחנו לא מבינים את הפרספקטיבה של הטיפול לאורך שנים. הפער שיש בין היותי נער שהגיע למדינת ישראל ממדינה שאין בה עו"ד אלא פסיכולוגים, למדינה שיש בה רק עו"ד ואין פסיכולוגים זו טראומה בפני עצמה. אצלנו זה היה חוג ללכת לפסיכולוג. אמרו לי כנער רק משוגעים הולכים לפסיכולוג.
"יש מיגון, יש כיפת ברזל, יש חיילים וגנרלים, ואנשי הטיפול הם החיילים של הנפש ואי אפשר בלעדיהם, גם אם תשימו את כל מדינת ישראל תחת בונקר. חייבים לקחת את כל המערכת, להעביר אותה למעלה ולנרמל את הטיפול. לא להתבייש ממנו".
כשאתה קם בבוקר מה נותן לך תקווה? מה האור שלך?
"מה שנותן לי כוח זה לעזור לאנשים. לדעת שאני יכול להיות למענם למרות הכאב והסבל. אני חושב שתקווה זאת המחלה המדבקת החיובית והמרפאה ביותר שיש בעולם כולו".
