ועידת התחזיות מנהלת ביה"ח לילדים שניידר על החטופים ששוחררו: "ראינו הזנחה ובעיקר היעדר ניצוץ בעיניים"
ועידת התחזיות
מנהלת ביה"ח לילדים שניידר על החטופים ששוחררו: "ראינו הזנחה ובעיקר היעדר ניצוץ בעיניים"
ד"ר אפרת ברון הרלב דיברה בוועידת התחזיות של כלכליסט. לדבריה, "יש מעט ספרות על אירוע שבו ילדים מוחזקים בשבי בזמן מלחמה ואיך מתמודדים עם משפחות שלמות. היינו צריכים להמציא תורה חדשה ולהכין את הצוות כדי שנעשה את המהלך הנכון"
ד"ר אפרת ברון הרלב, מנהלת מרכז שניידר לרפואת ילדים סיפרה בוועידת התחזיות של כלכליסט, בשיתוף בנק הפועלים והפניקס, על היום שבו הגיעו לבית החולים חטופים ששוחררו. היא דיברה עם עיתונאית כלכליסט רוני דורי.
ב- 24 בנובמבר בי"ח קיבל חטופים ששבו מהשבי. שהמסוק נחת מה את פוגשת?
"אני רופאת טיפול נמרץ והסתכלתי קודם כל האם הם בהכרה או לא, נושמים או לא, ערים או לא. וכולם נראים כמו צללים ולא כמו ילדים. בלי ברק בעיניים עם מבט מעומעם והרבה חשש".
איך מתכוננים לאירוע כזה? איך נערכים?
"אנחנו נוהגים להסתכל על המקצוע שלנו כמקצוע יחסית מדויק ואנחנו הולכים לספרות במקרים כאלה ובמקרה הזה יש מעט ספרות על אירוע שבו ילדים מוחזקים בשבי בזמן מלחמה ואיך מתמודדים עם משפחות שלמות. היינו צריכים להמציא תורה חדשה ולהכין את הצוות כדי שנעשה את המהלך הנכון".
זו היתה עבודה בעיקר של פסיכולוגים?
"לא. שלושת הדברים המרכזיים שרצינו לתת לילדים ולמשפחות הם: ביטחון, כי הדבר האחרון שהם הרגישו זה ביטחון. הדבר השני זה בית, והצלחנו לאפשר את התחושה של בית אחרי שהם היו זמן ממושך בשבי, והדבר השלישי זו בחירה. לאמהות ולסבתות לא היתה שום אפשרות בחירה בזמן שהם היו בשבי ופתאום אפשרנו להם בחירה. שלושת המילים האלו יצרו נחיתה יותר נכונה רפואית ורגשית".
ברמה הפיזית, מה את רואה על הילדים?
"ירידה משמעותית במשקל, ואני לא רוצה לחשוב על המשקל שבו יחזרו אלינו החטופים שעדיין נמצאים בשבי. ראינו הזנחה גדולה מבחינת היגיינה, וראינו קושי ללכת, כי רוב הזמן הם שכבו בשבי. בעיקר ראינו את העדר הניצוץ בעיניים".
איך מטפלים בטראומה כזו בטווח הארוך?
"צריך לשים כמה שפחות סימני קריאה וכמה שיותר סימני שאלה. לא לחשוב שאנחנו יודעים הכל. עכשיו צריכים להתייחס בהתאם לכל אחד מהילדים והמבוגרים באופן מאוד פרטני ולהתקדם איתם, ואחד הדברים ששמנו אליו לב זה שלילדים יש כוח עצום. הם הרבה יותר אופטימיים מאיתנו וראינו עד אותו רגע ילדים כבויים. אבל מאותו רגע שהם הגיעו אלינו ראינו שהם יודעים גם לשמוח, לאכול ולרקוד. זה לא עושה אותם פחות עצובים ופגועים אבל עושה אותם בעלי יכולת להסתכל קדימה".
השבוע פורסם דו"ח מצב המדינה ומדברים על כך שבחודש הראשון למלחמה 600 אלף פעוטות נחשפו ללחץ שעלול לשבש את החיים בעתיד. את מוטרדת?
"מה שמטריד אותי זה ששליש מהמדינה הם ילדים ואין מספיק תשומת לב והשקעה בהם. גם שהמדינה תהיה בת 100 שנה עדיין שליש ממנה יהיו ילדים, ואין השקעה בחינוך ובפעולות מנע. בהקשר של המלחמה כולנו חווים את הטראומה, אבל היתרון הגדול זה שיש לנו המון ילדים בישראל ואנחנו צריכים לחזק אותם, אבל הם בסוף אלה שמחזקים אותנו ואנחנו צריכים לתת להם את הכלים להתגבר על הקושי ואז גם אנחנו נתגבר הרבה יותר טוב".
