ועידת החוסןקשה להיות אופטימי, אין לנו ברירה
ועידת החוסן
קשה להיות אופטימי, אין לנו ברירה
כדי לאתחל מחדש את ישראל אנחנו חייבים מנהיגות רעננה חכמה וישרה במקום הממשלה הגרועה והמסוכנת ביותר בתולדות המדינה. מו"ל כלכליסט בפתח ועידת החוסן הישראלי
זו טיוטה להודעה מיוחדת של ראש הממשלה שלא תשודר בשמונה בערב בכל הערוצים והאתרים:
אזרחי ישראל, אני בא היום בראש מורכן לבקש סליחה ולהודיע על פרישתי מראשות הממשלה ועל בחירות בעוד 100 ימים. כל חיי אני חדור בתחושת שליחות שנועדתי להגן על מדינת ישראל מפני אויביה ולבצר את החוסן הלאומי שלנו. היום, אזרחי ישראל, אני אומר בפה מלא: נכשלתי. יש עוד שותפים למחדל הנורא ב-7 באוקטובר, אבל ראש הממשלה נושא באחריות מעל ומעבר לכולם. אני רוצה להתנצל גם על הטלטלה הקשה בשנים האחרונות עוד לפני המלחמה. אני מקבל על עצמי את מלוא האחריות ומאחל הצלחה למי שיבואו במקומי לחלץ את ישראל מהמשבר.
טוב, כאמור, ההודעה הזו לא תשודר הערב בכל הערוצים והאתרים, אבל מותר לחלום לרגע, לא? מותר לחלום, אבל מה צריך לעשות כשאנחנו מתעוררים מהחלום.
שמתם לב, אני מניח, שבוועידה הזו, ועידת החוסן הישראלי, אין פוליטיקאים. לא כל הפוליטיקאים רעילים אבל השיח הפוליטי רעיל. לכן החלטנו לוותר היום על הקלישאות, השקרים וההזיות ששרים וחברי כנסת משמיעים בימים אלה. זו הממשלה הגרועה והמסוכנת ביותר בתולדות המדינה. זו הכנסת המבישה והעלובה ביותר בתולדות המדינה. במקומם, הזמנו לבמה של הוועידה הזו בכירים ומומחים, אנשי עסקים ופעילים חברתיים, שיכולים אולי להציע רעיונות טריים איך ממשיכים מכאן ואיך צומחים מהמשבר.
בוועידת התחזיות שלנו לפני כשלושה חודשים הצעתי כמה משימות לאומיות דחופות: החלטה לאומית על ניו דיל, בנוסח התוכנית של פרנקלין דלאנו רוזוולט ב-1933 אחרי השפל הגדול - שיקום בטחוני כלכלי וחברתי, תיקונים ורפורמות במערכות הבריאות והחינוך המוזנחות, המגזר הציבורי שהושחת, החקלאות שהתכווצה, חיזוק הברית החיונית עם ארצות הברית. ואולי הכי חשוב, יוזמה אמיצה לפיוס לאומי. הצעד הראשון – הקמת ועדה של אנשים ערכיים מכל הצדדים, בלי פוליטיקאים, שתנסח אמנה לאומית מחודשת ברוח מגילת העצמאות.
שום דבר מזה כמובן לא קרה. כי, עם כל הכבוד לקהילת העסקים המתוחכמת, ועם כל ההערכה לחברה האזרחית הנפלאה שהתגלתה כאן מחדש במלוא תפארתה, קשה לאתחל את המדינה, כשהממשלה לא מתפקדת והכנסת מועלת בתפקידה. המסקנה ברורה, ואפילו טריוויאלית, אבל כדאי לחזור עליה גם כאן ועכשיו: במשבר הגדול ביותר מאז הקמת המדינה, אנחנו לא יכולים להסתפק בעשיית טוב, כל אחד בערוגה שלו. כדי לעשות ריסטארט אנחנו חייבים להעיף את הפוליטיקאים הכושלים לפח האשפה של ההיסטוריה ולגבש במקומם מנהיגות רעננה, חכמה וישרה. הימין והשמאל משוועים למנהיגות חדשה וטובה יותר. למדנו בדרך הקשה שאי אפשר להשאיר את הפוליטיקה לפוליטיקאים שהובילו אותנו לתהום.
אני רוצה לסיים בנימה אופטימית למרות הימים הקודרים האלה. קשה להיות אופטימי, אבל אנחנו חייבים להזכיר לעצמנו שרוב הישראלים מוכנים להילחם על קיומה של המדינה ולהיאבק על דמותה. רוב הישראלים רוצים ויכולים להמשיך את הנס הישראלי. אין לנו ברירה. אנחנו חייבים להיות אופטימיים.
