הוועידה הכלכלית הלאומיתהמלחמה על הדמוקרטיה לא הסתיימה
הוועידה הכלכלית הלאומית
המלחמה על הדמוקרטיה לא הסתיימה
הקורונה לא יכולה להיות תירוץ לדחיית הטיפול בבעיות העומק של החברה הישראלית. דברים של מו"ל כלכליסט בוועידה הכלכלית הלאומית
בשנים האחרונות דיברתי הרבה על ביבי והביביזם. מאז כינונה של הממשלה החדשה אני מרגיש כמו ביום ההוא, מזמן, שהפסקתי לעשן. זה לא קל.
לא רק אני מנסה להיגמל. הפוליטיקה הישראלית כולה מנסה להיגמל. ראש הממשלה נפתלי בנט בודק כל הזמן אם ביבי עדיין יושב לו על הצוואר. התקשורת הישראלית עדיין שבויה בתסמונת בלפור ולא מצליחה להשתחרר. השיח בטוויטר עדיין מכור לקטטות אובססיביות. ורק ביבי עצמו לא חולם להיגמל מההתמכרות לביבי.
נתניהו ולהקת הסריסים שלו עדיין עושים הרבה רעש, הגנרטור ממשיך לטרטר, אם להשתמש בביטוי של עמוס עוז, אבל אני מוכן להעריך היום, והדברים מוקלטים, שהוא כבר לא יחזור ללשכת ראש הממשלה.
הוא לא יחזור, הפרק של 'בלפור' נגמר לדעתי, אבל האם גם המלחמה על דמותה של ישראל הסתיימה? האם הכוחות שאיימו על הדמוקרטיה בדמדומי השלטון הקודם הובסו? אני מציע לחכות עם בקבוקי השמפניה.
הדמוקרטיה רשמה הישג חשוב – חילופי שלטון בלי אלימות נוסח ההסתערות על גבעת הקפיטול. אבל תהליכי הריפוי והשיקום של החברה הישראלית רק החלו, והם החלו בתנאים קשים של גל רביעי של מגיפה מתעתעת.
לכן, האתגר של כולנו הוא ענק, כמעט בלתי אפשרי. ואני אומר "של כולנו", כי אנחנו לא יכולים להשאיר את המשימה ההרקוליאנית רק לממשלה. כולנו חייבים להתגייס כדי שישראל תחזור להיות הנס הישראלי.
אנחנו חייבים להמשיך להילחם על היסודות החיוניים של הדמוקרטיה. זה התנאי הראשוני, המהותי, למדינה בריאה וצומחת. כי אין בטחון בלי דמוקרטיה, אין כלכלה ואין בריאות בלי דמוקרטיה.
אני מאמין שרוב הישראלים רוצים לחיות בדמוקרטיה, אבל המיעוט שלא רוצה דמוקרטיה או מוכן לוותר עליה - איננו שוליים של 'גידולי פרא'. הכוחות והקולות האנטי דמוקרטיים, הרעילים, התחזקו והתגברו בשנים האחרונות; גם בכנסת. הדמוקרטיה כבר לא מובנת מאליה. היא דורשת תחזוקה נחושה, מלחמה עיקשת.
וגם זה חלק מהיסודות החשובים של הדמוקרטיה - אנחנו מוכרחים לצמצם את הפערים הכלכליים. עם כל הכבוד ליוניקורנים, רוב הישראלים לא התעשרו מהאקזיטים וההנפקות המסחררות. דמוקרטיות מתקשות לשרוד כשהפערים הם בלתי נסבלים.
ולבסוף אנחנו לא יכולים לוותר על הסיכוי לשלום עם השכנים. עם כל הקידות להסכמי אברהם עם האמירויות, הפלסטינים לא נעלמו ולא ייעלמו מחיינו. טראמפ אפשר לנו לעצום עיניים. אבל, כשרוחות חדשות של ממשל ביידן נושבות באמריקה, אולי זו הזדמנות לפקוח את העיניים העצומות ולבדוק אם אפשר לקדם פתרון לסכסוך, נגד כל הסיכויים.
הקורונה לא יכולה להיות תירוץ לדחיית הטיפול בבעיות העומק שלנו. הקורונה תדעך, אולי אפילו תיעלם מתישהו. ואילו את השאלות הגדולות שלנו אפשר לטאטא הצדה לזמן מה אבל הן לא מתפוגגות. כמו שאמרה סימון ביילס – אנחנו צריכים לטפל בעצמנו. זה הזמן לטפל בעצמנו.
