הוועידה הכלכליתטל פרידמן: "אי אפשר להגיד היום כלום, כל אחד נעלב"
הוועידה הכלכלית
טל פרידמן: "אי אפשר להגיד היום כלום, כל אחד נעלב"
כך אמר הקומיקאי בהתייחס למצב הסאטירה בישראל בוועידה הכלכלית הלאומית של כלכליסט ולאומי, והוסיף כי "אין הומור חדש, יש מסגרות, ואתה צריך להתכתב עם מה שקורה היום"
"אי אפשר להגיד היום כלום, כל אחד נעלב", כך אמר טל פרידמן בשיחה עם אמיר זיו, סגן עורכת "כלכליסט", בוועידה הכלכלית הלאומית של כלכליסט ולאומי, בהתייחס למצב הסאטירה בישראל.
זיו התחיל וסיפר על המפגש הראשון שלו עם פרידמן: "לפני הרבה שנים, כשהייתי חייל צעיר משוחרר, נקלעתי להופעה של 'עלילות משה בעיר הגדולה'. הייתי צעיר, ופתאום חטפתי לפרצוף איזו הופעה פרועה, גסה, מתריסה, של שני אנשים די בגילי. במידה מסוימת היא עיצבה את תפיסת ההומור שלי". זיו אמר שזו עבורו סגירת מעגל, ופרידמן הגיב: "קודם כל תודה, זו העבודה הראשונה שעשיתי. אחרי שאתה לומד משחק, אתה לומד מה לא לעשות – ואז אתה עושה הפוך. המערכון היה על אדם שמגיע לעיר הגדולה ולא מצליח לשכור דירה, ואנשים מתעללים בו – לא השתנה כלום. היום זה אפילו יותר גרוע".
מה ניסיתם לעשות אז?
"אז היו בטלוויזיה דודו טופז, מני פאר, זו הייתה טלוויזיה שמרנית. התבאסנו לראות מערכונים שכוללים חיקויים, לא אהבנו את הדברים האלה. מצד שני הערצנו את חנוך לוין ומוני פייטון, ורצינו לעשות דברים דומים".
היום אפשר לעשות הומור חדש באפן בוטה?
"אין כזה דבר הומור חדש, אנשים הולכים על אותן מסגרות – סאטירה, אני אוהב סאטירה חברתית ולא פוליטית. אבל אתה צריך להתכתב עם מה שקורה בימים אלה. ומה קורה? במוזיקה אתה שומע אטטיוטד וצלילים מוזרים, אבל אתה לא יכול להגיד היום כלום. אפילו ב'חלומות בהקיציס' אמרנו את זה, וזה הקדים את זמנו - היום כל אחד נעלב, אי אפשר להגיד כלום. אתה צריך למצוא דרכים להגיד משהו בלי להעליב אף אחד. לדוגמה, הדמות של לובה – היא הקורבן, אנשים לא הבינו את זה. לובה הייתה כמו סבתא שלי, אישה רעה".
בעצם גם כשאתה הולך על דמויות חלשות, אתה מעצים אותן?
"כן. הכוונה היא לשים דמות חזקה במצב חלש".
פרידמן סיפר על מקרה אחד שהוא חטף ביקורת, כשפרסם סרטון של חרדים רוקדים בטירוף. "אני אוהב מטאל, ואנשים חרדים די דומים למטאליסטים במובן מסוים – הם אנשים דחויים ועדינים, וגם אני מרגיש ככה. העלתי את זה בטוויטר – כתבתי 'אנשים שמחים שמדוזות הגיעו לארץ'. כעסו עליי בפייסבוק ובאינסטגרם, אנשים לא הבינו את זה".
יש לך תוכנית בערוץ הכנסת שבה אתה מארח פוליטיקאים. היכולת ללעוג לפוליטיקאים גם הולכת ודועכת?
"כן. קודם כל התוכנית התחילה כשהלכתי לכנסת כדי לבדוק מבפנים מה זה, אם הם באמת עובדים עבורנו? החדשות הטובות הן שגיליתי שכן – יש אנשים שכן. לא כולם 120 פרזיטים. הדבר השני שגיליתי שהפוליטיקאים בעצמם, שמעלים בטוויטר דברים, עושים כבר סאטירה ומגכיחים דברים".
לשאלה מה מצחיק את פרידמן באופן אישי, הוא בחר להציג את הסרטון "זז כמו נחמה". על כך אמר זיו: "זו בחירה מפתיעה, אין את הטירוף הטל פרידמני המוכר". פרידמן ענה: "כן, בסופו של דבר שאתה עושה תוכנית כ"כ הרבה שנים, יש רגעים בעבודה שיש פתאום התגלויות קוסמיות. זאב נחמה היה חנון חמוד, ופתאום הוא הצליח. הוא אנטי כוכב, הוא איש מקסים. מולי התקשר אליי ואמר לי: בוא תעשה קטע על זאב נחמה, בקושי עבדתי על זה, והקסם הזה קרה. זה קורה ממש מעט בקריירה, ואלה הרגעים שאני הכי אוהב".
למרות שכל הדמויות שלך הן על סף הטירוף? למה אתה מגיע לקצוות האלה?
"כי קצת כמו גיטריסט, אני חייב ללחוץ על הדיסטורשיין. אני לא אוהב נקי, אני אוהב לתקוף. ואז קורה לי משהו חשמלי בגוף, אלה רגעים כמו טראנס, אני אוהב אותם – זו פשוט תרפיה על הגב של אנשים".
אתה גם מנגן ושר בלהקות. מה אתה יותר אוהב – סאטירה או מוזיקה?
"לא הופעתי מאז הקורונה. המוזיקה היא משהו שמציל אותי, בקורונה כתבתי אלבום מבלי שהרגשתי, ובשבוע הבא יוצא ממנו שיר ראשון. דווקא רוב השירים רציניים ועצובים, ושיר אחד שהיה אמור להיות שמח. יש שיר אחד שקוראים לו אהלן טל זה מודי, וביקשתי ממודי שיעשה לו קולות. זה שיר שאמור להצחיק, ומודי נפטר לפני חודש, והוא יצא עצוב. לפני שהוא נפטר יצא לי להשמיע לו את השיר בפעם ראשונה".
