משה מרי: "יש לנו עוד דרך ארוכה בנושא האקלים אבל אני אופטימי"

2019 היתה שנת משבר האקלים. הבוקר החלה הזרמת הגז מאסדת לווייתן, ורבים מתושבי חוף הכרמל והסביבה התפנו מבתיהם. "עיקר המשבר היום זה משבר אמון חמור בין הציבור לממשלה, שהיא רגולטור שבוי בידי התעשייה של הנפט והגג. אנשים לא מאמינים לנתונים של משרד להגנת הסביבה שהכל בסדר, כאשר כל הנתונים שלו מבוססים על נתוני נובל אנרג'י, שמפעילה את האסדה", אמרה מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת צלול, בפאנל "יש שינוי באוויר? ההיבטים הכלכליים של משבר האקלים", בוועידת התחזיות 2020 של כלכליסט.

עוד השתתפו בפאנל, בהנחיית כתבת כלכליסט הגר רבט, משה מרי מנכ"ל נספרסו ישראל ועו"ד ג'מילה הרדל ואכים מנהלת עמותת אזרחים למען הסביבה.

עו"ד ג'מילה הרדל ואכים, את נתקלת בטיפול בזיהום במפרץ חיפה. איך אתם מתמודדים בעבודה מול הרשויות במשבר הזה?

הרדל ואכים: "אנחנו עוסקים בזיהום תעשייתי במפרץ חיפה ובהשפעות על התושבים בחיפה. זה לא משבר אלא מצב מתמשך כבר הרבה שנים. והעובדה שאלפי תושבים מפנים מהבית שלהם אתמול והיום בבוקר בגלל החשש מזיהום אוויר, והמדינה לא עומדת לצידם, זה מזכיר לי את הדיבור לפני עשור על הזיהום במפרץ חיפה. התושבים מרגישים שאין להם כתובת. מוקד תלונות הציבור של המשרד להגנת הסביבה כמעט לא פועל, והשר להגנת הסביבה עצמו לא מתייחס ברצינות לתפקידו כשר של המשרד. הייתי מצפה לשמוע אותו אומר משהו ביום הזה. החששות שלנו לא סתמיות ויש בעיה אמיתית של נתונים לא אמיתיים שמקבל המשרד".

מימין: המנחה הגר רבט, משה מרי, מאיה יעקבס וג'מילה הרדל ואכים צילום: יריב כץ

אבל הרי יש הרבה חוקים בענייני הגנת הסביבה.

יעקבס: "יש הרבה תקנות על הנייר ולא מעט חקיקה בעשור האחרון, אבל היישום של החקיקה מאד בעייתי".

כמה אנשי אכיפה יש במשרד?

יעקבס: "יש בעיות של חוסר אכיפה. המשרד חלש ומוחלש וחסרים לו מאות אנשי מקצוע כדי לאכוף את החקיקות שלו. חייבים להתייחס להגנת הסביבה כמשרד להגנת ביטחון הבריאות של הציבור. כבר היום אנשים רבים חולים במחלות שאפשר למנוע אותן אם תהיה סביבה נקייה".

מדינת ישראל מובילה מהסוף את הטיפול בפסולת סביבתית ועל פי מחקרים עד 2050 תהיה בים יותר פסולת מאשר דגים. ב-2017 שילם הציבור 3.6 מיליארד שקל על טיפול בפסולת.

איך מתמודדים בלהפעיל עמותה שלא יודעים מאיפה יגיע הכסף מחר?

יעקבס: "לי אין בעיה של כסף. התורם הראשי של עמותת צלול הוא מוריס קאהן. אנחנו לא לוקחים כסף מהמדינה. הכי חשוב לנו זה המוניטין והאמת".

ג'מילה הרדל ואכים צילום: יריב כץ

הרדל ואכים: "אנחנו עמותה שפועלת בשת"פ בין יהודים לערבים ונתמכת על ידי פעילי העמותה ותרומות פילנטרופיות. אבל הסכומים קטנים ומאד קשה לגייס כספים לתחום הזה בניגוד לתרומות לעמותות שעוסקות בתחומים אחרים שלהם קל יותר לגייס כספים".

איך תאגיד שהאחריות שלו היא לשורת רווח, מתמודד בטיפול בבעיות הסביבתיות שעולות לו כסף?

משה מרי: "לכל חברה יש חובה לקחת אחריות סביבתית גם אם זה לא באופן ישיר לתחום העיסוק שלה. לפעול בדרך הקיימות זה עולה כסף ודורש משאבים ותשומות, אבל אם חברה מסתכלת על הנושא של קיימות כחלק בלתי נפרד מתוכנית העבודה העסקית שלה, וזה הופך להיות חלק מהדי אן איי שלה, אז כבר לא מדברים על כסף ולא שואלים האם זה דורש משאבים. לפני שש שנים הקמנו את תוכנית המחזור שלנו בישראל והיה חשוב לי לראות שאני יכול לתמוך בזה לאורך זמן ושזה קל לתפעול ללקוחות. היום אני יכול לתמוך בכל נושא המחזור ואין לזה השפעה דרמטית על העניין הכלכלי".

אתה עדיין רואה הבדל במודעות למשבר בישראל לבין המודעות העולמית?

מרי: "רמת המודעות בישראל הולכת וגדלה אבל רמת התכיפות נמוכה. 38% מהציבור בישראל רואים את נושא האקלים כנושא קיומי. יש לנו עוד דרך ארוכה אבל אני אופטימי. לפני שש שנים זה לא עניין אף אחד, והיום רואים את המעורבות והחיבור ואנשים שותפים לזה וממחזרים. אני חושב שהדברים משתנים בכל הפעילויות שאנחנו עושים".