"התעשייה נחשבת למעוז גברי, אבל בלעדיות עוברת עם הזמן"
אורית ברחורדר עזבה בצעירותה את איראן והגיעה לארץ כשידעה רק מלים בודדות בעברית. כיום היא מנהלת תפעול כרמל אולפינים בבזן, ומספרת בראיון לכלכליסט: "אני מודעת לביקורת על זיהום האוויר, אבל אני גרה בגבעה ממול וישנה בשקט"
לפני 24 שנה קרא אבא של אורית ברחורדר לכל בני המשפחה ובישר להם שנוסעים לטיול בטורקיה. עבור חלק מהקוראים טיול בטורקיה נשמע כמו משהו נפוץ יחסית, בוודאי בתקופה בה משפחות מילאו את חופי אנטליה בקלאבים השונים, אבל עבור אורית הנסיעה הזו היתה קצת שונה.
- לדאוג לסביבה, אבל גם לחשוב על המפעלים
- האב, הבן ורווח הקודש: מעצמת התעשייה הנוצרית שמגיעה לערבה
- הממשלה תקצה 1.15 מיליארד שקל לתעשייה בתקציב 2019
"עליתי לארץ באמצע שנות ה־90. למעשה נולדתי באיראן, ולאורך השנים ההורים היו בישראל לפני המהפכה, אבל אז התחלף השלטון ונתקענו שם עד שהצלחנו לברוח. תמיד ידענו שלא נשאר שם. היה מעקב הדוק אחרי יהודים וידעת שמסתכלים עליך. לא נתנו דרכונים לאף אחד".
איך הצלחתם לצאת מאיראן?
"אתה מצהיר שאתה לא עוזב וקונה כרטיסים לטיול, אבל יודע שמשאירים הכל מאחורה. ההורים שלי התחילו את החיים פעמיים - פעם אחת שם ופעם אחת כשעלו לארץ. בדרך לשדה התעופה סיפרו לנו - לי ולשני אחיי הקטנים - שבעצם זה כרטיס לכיוון אחד. בפועל באמת לא הפסקנו לטייל, ושנייה אחרי שנתחנו בשדה תעופה כבר רצנו לשגרירות הישראלית".
מה אומרים בשגרירות הישראלית?
"מספרים את הסיפור. בדקו את הרקע שלנו ואחרי יומיים כבר טסנו לתל אביב. עד אז היינו בדירת מסתור עם ליווי צמוד. ידעתי מילים בודדות בעברית, למשל מלפפון או גלידה. אבל מיד נכנסתי לתיכון עירוני ו' בחיפה, קרוב למשפחה שכבר היתה פה. בשלושת החודשים הראשונים אתה לא מבין כלום, אבל לאט לאט מתרגלים ומסתגלים. בהתחלה היה קשה עם התרבות והחברים, כי הכל חדש. אחרי הלימודים הגעתי לבתי הזיקוק עוד כסטודנטית והשאר היסטוריה. אני עדיין דוברת פרסית, למרות שהשנים שחקו את הזכרון".
אורית ברחורדר צילום: גיל נחושתן "היתה תקופה שהייתי האישה היחידה בישיבות"
המעבר מאיראן לישראל לא היה השינוי הגדול היחיד שאורית עשתה בחייה. במסגרת תפקידה הנוכחי היא מנהלת את מתקני כרמל אולפינים מקבוצת בזן, והיא אחראית על יותר מ־300 עובדים.
"התעשייה שלנו נחשבת למעוז גברי בלתי חדיר, אבל בלעדיות עוברת עם הזמן. היתה תקופה שהייתי נכנסת לישיבות וקולטת שאני האישה היחידה בחדר. גם קודמיי היו כולם גברים, והנה אני גם צעירה וגם אישה והחלוציות לא היתה קלה. מצד שני, לא הרגשתי שהיותי אישה מנע ממני להתקדם. הסתכלו עליי כעל שווה והבחירות בבזן היו על סמך כישורים".
האם זה עוזר שאת אישה?
"זה מביא פרספקטיבה אחרת. המגע עם העובדים והחיבור הוא אחר והתוצאות יותר טובות. בצוות שלי יש 4 נשים ואני צריכה לעבוד ולהוכיח את עצמי פי אלף יותר מהקולגות שלי. אבל יש כאלה שרוצים להגיע לתעשייה וחושבים שאישה לא מקומה פה. אני רוצה להוכיח אחרת - שאין יותר תקרת זכוכית".
כרמל אולפינים מייצרים פולימרים לתעשייה בארץ. מדובר ביותר מ־550 אלף טונות בשנה של חומר גלם לתעשיית הפלסטיק. ברחורדר אומרת ש"בפועל זה יותר מ־80 מוצרים שונים. יש לנו מאות לקוחות, לרבות מפעלי המשך שקונים פולמרים (למשל כתר פלסטיק). זו גאווה גדולה לדעת שהחומר גלם שלי מייצר עבודה ל־25 אלף משפחות, כאשר 70% מהמפעלים הם או מחדרה צפונה או מאשקלון דרומה, כלומר בעיקר בפריפריה".
"מברשת שיניים, קרטון מיץ, שקיות חלב ‑ חומרים שלנו"
ברחורדר מחדדת שרוב המוצרים שאנו באים איתם במגע בחיי היום־יום מקורם בצורה כזו או אחרת במפעל שהיא מנהלת. "אתה מצחצח שיניים עם מברשת שיניים שעשויה מפרופילן, קרטון של מיץ עשוי מפוליאתילן, זה גם חומר שלנו. שקיות חלב ‑ חומר שלנו. נוסע לעבודה ברכב? שטיחוני הריפוד ולוח השעונים עשויים מהפוליפרופילן שלנו". בעתיד, לתפיסתה, יהיה לבוש או אכסון חכם שמתאים עצמו לסוגי המזון שהוא מחזיק, עם חיי מדף ארוכים במיוחד.
עם כל הכבוד לתעשייה, הטענות על זיהום האוויר בבזן רק הולכות וגוברות
"אני מודעת לביקורת, אבל אם יש לי עודפי גזים, אני שורפת אותם במקום בטוח וזה הלפיד. יש כזה בכל תעשיית נפט ופטרוכימיה. אני גרה בגבעה ממול ואני ישנה בשקט. אני לא חוששת מהפעילות, כי זה עושה עבודה ושורף גזים בצורה טובה. אני מעבירה את המסר לשכנים ולחברים. יש גם הקשבה ואם רואים שאני גרה באותו הרחוב, זה עושה הבדל".
אז סתם שונאים פה תעשייה?
"אנחנו רחוקים מתעשייה כבדה. מבחוץ זה נראה ככה עם כל הברזים מרחוק. אבל יש לנו מחשבים מתקדמים, זה הייטק. בתור אחת שלא נולדה בישראל, אני מעריכה את המדינה ומחוברת לפה. לעשות תעשייה בישראל זו הגשמה מדהימה".
