כנס טבריה
בעלי חברת MIS שנמכרה לאמריקאים: "אם יחנכו אותנו לחשוב יותר רחוק, אולי לא נמכור את החברות שלנו"
דורון פרץ, בעלי חברת השתלים הדנטליים, אמר בכנס עסקים בעולם משתנה של "כלכליסט" ובנק לאומי בטבריה, כי הוא "חולק על כל נושא הקיפוח של הפריפריה. לא צריך לחכות שהמדינה תעזור לנו". פרץ מכר את החברה שלו אשתקד לאמריקאים
"יש לנו בעיה במדינה והיא שאנחנו חושבים לטווח קצר וזה אומר דגש על מכירות, למכור כמה שיותר עכשיו, ולאורך זמן זה פוגע במדינה. אני חושב שאם היה שר חינוך 10 שנים מערכת החינוך הייתה נראית אחרת", כך אמר היום (ב') דורון פרץ, הבעלים של חברת השתלים MIS, בכנס עסקים בעולם משנה של "כלכליסט" ובנק לאומי בטבריה. פרץ מכר אשתקד את החברה שלו ב-375 מיליון דולר.
דורון פרץ. "אני מרוקאי משלומי" צילום: עמית שעל
"הייקים מנהריה לימדו אותי שצריך לחשוב לטווח ארוך", אמר פרץ. "יש לי שני דברים אישיים שמציקים לי ואני חייב להעלות אותם על הבמה. הראשון, אני לא מבין מדוע כולם שמחים כשמוכרים חברה בישראל, כולם מתקשרים ואומרים לך כל הכבוד. אני מכרתי, אבל הגיע הזמן שנחשוב קצת אחרת ואני חושב שאם יחנכו אותנו לחשוב יותר רחוק אולי לא נמכור את החברות שלנו. שנית, נושא התיירות, שבו יש בעיה לכל המדינה לא רק לטבריה. יש לנו כאן נכסים מאד טובים אבל אנחנו מתקשים להביא לכאן את התיירים".
פרץ סיפר את סיפורו האישי: "נולדתי בשלומי ב-69' וגדלתי שם עם כולם. אני מוכרח להגיד לכם שקיבלתי חינוך מצוין, גדלתי שם עד כיתה ח' ומשם רובנו יצאו לפנימיות. לא יודע למה הוחלט ככה, אבל אני לא חושב שבשלומי אין חינוך טוב. הילדים שלי לומדים היום בתיכון בקיבוץ כברי, ואני לא רואה הבדל בין החינוך שלהם לבין החינוך במרכז הארץ. אני חולק על כל נושא הקיפוח של הפריפריה, ואני לא חושב שצריך לחכות שהמדינה תעזור לנו, היא עוזרת מאד במענקים".
פרץ המשיך ואמר, כי בהמשך עבר ללמוד בפנימיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, "כשהגעתי לירושלים לא ראיתי שום הבדל ביני לבין האחרים. התגייסתי לטיס אבל נפלתי כמו רבים והגעתי לצוללות. בינתיים אבא שלי הקים מפעל קטן שייצר חלקים במכניקה עדינה לרפאל. כשהשתחררתי ב-92', אבא שלי אמר לי שמהנדס מת"א הגיע לשלומי וביקש ממנו לייצר שתל מטיטניום. אבא שלי שאל אם אני רוצה להתעסק עם זה, ואמרתי שיש לי קצת בעיה באנגלית. נסעתי לקיימברידג' ללימודים. כשחזרתי התחלתי להתעסק עם השתלים אבל השותף שלנו פשט רגל ולקחו לנו את כל המכונות. קנינו את הציוד מחדש עם הלוואות והקמנו את החברה בלי כסף, ואחרי שנה החלטנו שאין ברירה וחייבים להכניס משקיע. גייסנו משפחה ייקית מנהריה, אני, מרוקאי משלומי, ומיד החלטתי שאני לא מתאים לנהל את החברה ועדיף שאתעסק בשיווק. אחי התרכז בייצור וככה התחלנו. היום אנחנו מעל 500 עובדים החברה מוכרת ב-70 מדינות, ולפני שנה מכרנו אותה לאמריקאים".
