The Big e
כפיים לצמיחה המסחררת של המסחר המקוון, אבל
תנו לזבן האומלל בחנות הריקה-כמעט עוד רגע לפני שהוא נשמט מהעגלה הגלובלית המסחררת. דברים של מו"ל כלכליסט בוועידת כלכליסט
נכנסתי לאחרונה, לראשונה זה שנים, לחנות בגדי הגברים החביבה עלי במנהטן, Brooks Brothers. הנרי סנדס ברוקס הקים את החנות הראשונה שלו בשנת 1818. לפני כמעט 200 שנה. החנות במדיסון אווניו הייתה הפעם ריקה, והזבן המובטל טס אלי במהירות על קולית. זה לא אומר שהם בצרות. גם הדינוזאור הזה למד למכור אונליין, עם בינה מלאכותית שלומדת את הלקוחות ומציעה להם פריטים מתאימים ללא הרף, לפעמים יותר מדי. אם לשפוט לפי קבוצת המדגם של משפחת אסתרון, אנחנו קונים יותר, לא פחות, מאז שיש לבינה שלהם, שאני קורא לה בחיבה "בינה" את כרטיס האשראי ואת הכתובת למשלוח וכל השאר.
המספרים של צמיחת ה-e-Commerce מדהימים. אמריקה כרגיל מסמנת את הדרך והכיוון. 80 אחוז מהאמריקאים עשו קנייה אונליין בחודש האחרון. למעשה יותר ממחצית האמריקאים כבר מעדיפים לקנות אונליין. וכמובן שהמיליניאלס קונים אונליין יותר מההורים שלהם. 67 אחוזים מהמיליניאלס מעדיפים אונליין. ה-e-Commerce כובש את אמריקה ואת העולם, ולמרות שהמספרים בישראל נמוכים יותר, אפשר להניח שגם הישראלים ידביקו את הפער בשנים הקרובות.
כשהייתי ילד התפעלתי מהרעיון שמאות טונות של מתכת מתרוממות באוויר בצורת אווירון. אני עדיין מתפעל מזה שיזם צעיר ורעב בהודו יכול למכור ברשת את המוצרים שלו לאמריקני השבע בניו יורק, ונשים בדואיות יכולות להציע את האריגים הנפלאים שלהם לנשות מילאנו המסוגננות. הטכנולוגיה מאפשרת לפתוח ערוצים חדשים, נוחים ומהירים של מידע ושל מסחר. היא בוודאי יכולה לסייע להקטנת האי-סימטריה של המידע בין בני אדם ברחבי הגלובוס ובכך להקטין את האי-שוויון בעולם. אז אני בעד, כמובן שאני בעד.
אבל, בואו לא נשכח גם את המוכר עם המבט האומלל והעייף לעבר התימהוני שעדיין מטריח את עצמו לחנות. חנויות בארצות הברית נסגרות בקצב מסחרר. לפי דיווח ב-NBC אתמול, 1,000 חנויות נסגרו בארצות הברית בשבוע החולף. אלף. בשבוע. לפי נתוני משרד העבודה האמריקאי שפורסמו ביום ששי האחרון חנויות הכלבו והקמעונאיות פיטרו בשנים עשר החודשים האחרונים כ-45,000 עובדים. מנגד חברות ה-e-Commerce הוסיפו באותה תקופה רק כ-28,000 משרות. הדלתא השלילית הזו רק תגדל.
ברור שה-e-Commerce עושה לקניונים את הדיסראפשן שהקניונים עשו לרחוב הראשי במרכזי הערים לפני כמה עשורים. אפילו וורן באפט הכריז בכנס האחרון של ברקשייר-הת'וואי על מותו של המסחר בחנויות. כלומר, בעוד שבני אדם מרהט ועד מומבאיי עולים על העגלה הגלובלית, יש בני אדם שנופלים מן העגלה לשולי הדרך. זה המחיר של דיסראפשן בסדר גודל כזה. וצריך לשאול גם מה קורה למשק כולו כשבני אדם מאבדים את פרנסתם. איך אפשר לדאוג לקיימות של האקו-סיסטם כולו? אלה בוודאי שאלות שממשלות צריכות לתת עליהן את הדעת, אבל לא רק.
כמובן, לא באתי לקלקל את המסיבה הגלובלית של ה-e-Commerce. היא מקרבת קצוות, היא פותחת אפשרויות. היא טובה לאנושות. ובכל מקרה, אנחנו לא יכולים לעצור את הגלגל. ה-e-Commerce מנצח, ופלאי הטכנולוגיה שמציתים את הדמיון שלנו רק יהיו מרהיבים יותר. ה-AI יותר מתוחכם. ה-AR יותר מציאותי. הבוטים יותר אנושיים, אין טעם להילחם ב-e-Commerce, כפי שאין הגיון במלחמה נוסח הלודיטים נגד החדשנות הטכנולוגית. אני רק מבקש, שבעוד אנחנו מתפעלים מה-e-Commerce, או מטכנולוגיה בכלל, נסתכל על התמונה האנושית והחברתית הגדולה.