ועידת ניו יורק: מודה אני לפניך על כביש 1

אני לא רוצה לדבר יותר מדי על החברה שלי, אבל אני כן רוצה לספר שהמשרדים שלה בניו יורק ממוקמים ממש מעל Eataly, כזה שמגיש גבינה קשה ופורסקו בצהריים, בין בניין המגהץ לאמפייר סטייט. פעם, בישראל, המשרדים שלנו היו סמוכים לאלו של "כלכליסט" ברמת החייל ואז היינו אוכלים בצהריים שיפודי פרגית נוסח אסותא. אז אפשר להגיד שעשינו קפיצת מדרגה משמעותית.

ב-17 במאי תתקיים ועידת ניו יורק של כלכליסט, בה ייקחו חלק כמה מהדמויות הבולטות בעולם העסקים וההייטק הניו-יורקי. לפרטים והרשמה לחצו כאן

ניו יורק היא פנטזיה, אין ספק. אבל יש לה גם צדדים אפלים. זה לא סיפור סינדרלה על כסף, כוח או פוליטיקה. זה גם לא סיפור על מוצר, ביג דאטה או אנליטיקס. למעשה, זה גם לא סיפור על הפער העצום שבין העובד האמריקאי לעובד הישראלי. אני לא רוצה לספר על ויזות עבודה לזרים, אני לא רוצה לספר על טראמפ ואני לא רוצה לספר על הצורך הבסיסי של בן אדם לקבל גישה חופשית לחנות של אפל בכיכר קולומובס. הסיפור הזה הוא על פרופורציות. 

עצמו רגע את העיניים ותגידו תודה. תגידו תודה על כביש הערבה, על כביש 431, על כביש החוף, על כביש 1, על כביש 6, על כביש הסרגל, על הפקקים של פולג, על העמידה בשער הגיא, על הכניסה המזופתת לאילת ועל התור בחרמון ביום הראשון לאחר היום האחד הזה בשנה שבו יורד שלג.

רן שריג צילום: YouTube

תגידו תודה, כי כל אלו עוד נסבלים בהשוואה למנהרת לינקולן – מנהרה באורך של 2.4 קילומטר שעוברת מתחת לנהר ההדסון ומחברת בין ניו ג'רזי לניו יורק. זה מה שהיא בשביל האמריקאים. בשבילי היא הרבה יותר מזה. היא גוש של מכוניות שהוא יצור חי בלתי נגמר שכמעט גרם לי לאבד את אחד המשקיעים הכי גדולים בחברה שלי, בצהריים מקוללים שבהם נסעתי במנהרה למנהטן לפגישה חשובה, ושאליה כמעט לא הגעתי בגלל פקק של חמש שעות במנהרה הזו. מי היה מאמין שלא מדווחים על פקק כזה ברדיו?

אני לא מבקש רחמים או סימפטיה. רק פרופורציות.

הכותב הוא מייסד ומנכ"ל דאטורמה

לכל כתבות "ניו יורק שלי" לחצו כאן