הקברניטמהו נשק גרעיני טקטי, והאם פוטין עלול להשתמש בו?
הקברניט
מהו נשק גרעיני טקטי, והאם פוטין עלול להשתמש בו?
טילי שיוט ופגזים עם פצצות אטום קטנות יכולים לפתור משברים מבצעיים - אך לא באוקראינה. מה בכל זאת תיתן לרוסיה הפעלה גרעינית שכזו, ומה תיקח מכל שאר העולם?
שלום, כאן הקברניט; הדיבורים על הפעלת נשק גרעיני טקטי באוקראינה אינם המצאה של פרשנים רודפי כותרות - ההפסדים בחזית וקשיי גיוס המילואים תקעו את פוטין, זועם ומתוח, בפינה אליה לא נדחק מעודו. האופציה הגרעינית בהחלט הונחה על השולחן בשבועות האחרונים והיא מסוכנת מאוד, אך לא מהסיבות שנהוג לחשוב.
היום נכיר את הנשק הגרעיני הטקטי ונלמד כיצד הוא מגיע לשטח ואיך ביכולתו להשפיע על נקודת הפגיעה ועל המלחמה כולה. ולקינוח, נבין מה יוכל לתת לרוסים באוקראינה ומה הסיכוי שיופעל.
נתחיל בקצת הגדרות, שכן לא כל פצצות האטום נולדו שוות: הנשק הגרעיני תוכנן בעידן בו רצח אזרחים בפצצת טרור היתה פרקטיקה פופולרית ביותר; אמריקאים ובריטים, נאצים ויפנים - כולם הפציצו שכונות והרגו את יושביהן כדי לשתק מערכי ייצור בעיר ולרסק את המוראל של היריב. מדובר בהישג אסטרטגי מבוקש, ולכן כולם חשבו שזה בסדר.
פצצות הגרעין הראשונות תוכננו כנשק האסטרטגי המושלם: רצח אזרחים המוני, הרס חסר תקדים של תשתיות והכל במכה אחת - בלי לשלוח נחילים של מפציצים ולעטוף אותם במטוסי קרב לליווי. הגנרלים גרגרו מאושר כשזה עבד בהירושימה ונגסאקי, וחשבו שכך יעבוד גם בהמשך.
מהר מאוד הוחלפו פצצות האטום בפצצות מימן בעוצמה שקשה לדמיין: פצצת נגסאקי דורגה ב-20 קילוטון, כלומר שעוצמתה שקולה לעשרים אלף טון חומר נפץ סטנדרטי. קצת יותר מ-15 שנה אח"כ כבר פוצצו הסובייטים נשק של 50 מגטון, שעוצמתו גדולה פי 1,570 מפצצות הירושימה ונגסקי גם יחד (סיפרתי לכם עליו פעם, בטור די מפחיד).
גם מכה גרעינית של 10 מגטון היא משהו שאף מדינה לא תשרוד - והפצצות האסטרטגיות הגדולות נחשבו לאמצעי הרתעה מעולה. ולכן, הצטיידו המעצמות בעשרות אלפי ראשי נפץ שכאלה, על שלוש פלטפורמות עיקריות (מפציצים ארוכי טווח, צוללות ושיגורים קרקעיים של טילים בליסטיים) כדי להבטיח שכל אויב שיכה ראשון ויפגע במערכי שיגור, עדיין יושמד גם הוא באש גרעינית.
25 צפייה בגלריה
פצצת המימן הראשונה שנוסתה, אייוי מייק (1952). עוצמתה כמעט פי 700 משל פצצת הירושימה
(צילום: CTBTO)
ואולם, לפצצות האסטרטגיות היו מגבלות מובנות: הראשונה היא שמדובר בנשק שמאוד יקר לפתח, לייקר ולתחזק - וכל תאונת אימונים עלולה להמיט אסון שקשה לדמיין. השנייה היא שאלו מערכות נשק שמצריכות המון התעסקות, כך שקל יחסית לגלות סימנים מודיעיניים להפעלה קרבה, ולתת מכת מנע.
והשלישית היא שמתקפה מפלצתית שכזו מצדיקה מענה מפלצתי באותו המטבע, מה שבקלות יהפוך לסופת אש גלובלית והזדמנות לגלות האם באמת רק ג'וקים יכולים לשרוד אפוקליפסה גרעינית.
נשק גרעיני טקטי הוא בהרבה מובנים, ההיפך הגמור: הוא נועד לעזור למתקפה ידידותית או לבלום מתקפת אויב - ולא להשיג הכרעה בעצם הפעלתו. ויש לו שני מאפיינים עיקריים: עוצמת פיצוץ נמוכה, וגמישות שתאפשר הפעלה מהירה בשטח, ממגוון משגרים, ובלי סיבוכים טכניים.
לא קשה לנחש מאין הוא הגיע: היכולת לגרום לנזקים גדולים מאוד בפצצה אחת קסמה גם למפקדים בשטח, שרצו פצצות אטום משלהם. לא כדי להביס את האויב בבת אחת, אלא כדי להתמודד נקודתית עם בעיות מסובכות במלחמה, בעיות שאפשר לפתור עם פיצוצים.
למשל, בתחילת שנות החמישים פחדו בארה"ב ממתקפת מפציצים אטומיים מרוסיה ושלוחותיה: טילי אוויר-אוויר עוד היו בשא"ש, וכדי להפיל מפציץ היה על מטוסי היירוט לטפס לגובה טיסתו, להיצמד אליו, לכוון ולירוק אש תותחים כמו במלחמת העולם השנייה.
זאת, בעוד מטוסי קרב של האויב מסתערים עליהם, כשיש להם יתרון של גובה. הוערך שאם הרוסים ישלחו מספיק מפציצים, אין סיכוי לעצור את המתקפה.
כך הומצאה ג'יני - רקטה קטנה עם פצצת אטום של 1.5 קילוטון: ביכולתה להשמיד בו זמנית מספר מפציצים, עם אפקט נזק של מאות מטרים. וכשרדיוס הפגיעה כה גדול, לא צריך להתקרב או לכוון טוב (עוד נדבר על ג'יני, יש מאחוריה סיפור מיוחד במינו).
גם על הקרקע היו שלל שימושים לפצצות אטום קטנות: למה להתאמץ ולפרוץ מערך בונקרים של האויב, כשאפשר להפוך את כולו לבור? למה להיערך לבלימת כוח אויב מתקרב כשאפשר למחוק אותו בלחיצת כפתור עוד בטרם יגיע לקו המגע? ולמה להניח מארבים ולהטמין מוקשים במעבר הכרחי בשטח, כשאפשר לזהם אותו בקרינה קיצונית ולהאט את תנועת היריב אפילו בלי לירות לעברו?
כל הבקשות הללו נשמעו מאוד הגיוניות, ותקציב היה בלי סוף; פצצות גרעיניות קטנות, שעוצמתן קילוטון בודד עד 50 קילוטון (אך לרוב הרבה פחות) הפכו לציוד צבאי סטנדרטי. הן הוצבו בטילי שיוט של מפציצים ובפצצות רגילות של מטוסי קרב, בטילים של אוניות וצוללות, בראשי נפץ של טילי קרקע-קרקע לטווח קצר ובינוני, אפילו בפגזים ארטילריים של תותחים ובמוקשים.
הדוגמה הכי קיצונית היא דיווי קרוקט - תותח ללא רתע שירה פצצת אטום ששקלה 50 ק"ג, בעבור כוחות החי"ר; דמיינו רגע פלוגה מסייעת נערכת לתרגיל, כשהסמל שואג "הלו, ואיפה הפק"ל פצצת-אטום? מישהו פה יחטוף שבת אטומית!".
איזה אפקט יש לפצצת אטום טקטית? ובכן, אם ראש נפץ של 5 קילוטון - הגודל הנפוץ לנשק שכזה - יתפוצץ בדיוק באמצע הכינרת (פיצוץ באוויר, בערך 500 מ' מעל לקרקע), ואתם יושבים על החוף בטבריה ושותים גזוז? מצב טוב שלא יקרה לכם דבר.
עדיין מדובר בנשק גרעיני; במרכז הפגיעה יווצר כדור אש ברדיוס 150 מ' שיקטול כל חי, סביבו יישטף אזור של ק"מ בקרינה מייננת קטלנית, וגל החום יגרום לכוויות בדרגה 3 גם קצת מעבר לשם. אבל אחרי 3 ק"מ ייחלש גל הניפוץ לרמה שיכולה בקושי לשבור חלונות. מי שישב על החוף, ק"מ נוסף משם, יחווה כנראה את הרגע הכי מפחיד בחיים שלו - אך כל עוד לא הביט ישירות אל הבזק הפיצוץ, לא ייפגע ממנו.
איך נראית הפעלה של נשק גרעיני טקטי בשטח, ואיך הוא יכול להשפיע על מלחמה? בואו נבחן זאת דרך אחד הקרבות הכי מפורסמים של מלחמת יום הכיפורים: קרב עמק הבכא ברמת הגולן. המצב היה איום ונורא: על שפת עמק של 5 על 3 ק"מ יושב גיבור ישראל אביגדור קהלני, איתו שבעים ומשהו טנקים ונגמ"שים חבוטים ושבעי-קרב.
מולו מתקדמים 500 טנקים ונגמ"שים של דיביזיה שבע ודיביזיה שלוש הסוריות. לאויבים יש סיוע ארטילרי זמין, תחמושת מלאה, לטנקים שלהם יש מערכות ראיית לילה - ונראה שהפעם לא תנצח ישראל.
נשק גרעיני טקטי היה משנה לגמרי את הסיטואציה: קהלני היה מתבקש להתרחק מהאזור במהירות, פגז בודד עם פצצה של שני קילוטון היה מוכנס לתותח M107, ופטריה כתומה מחרידה היתה מאירה את שמי רמת הגולן.
הסורים היו מאבדים על המקום משהו כמו מאה וחמישים כלים, והשאר היו נעצרים: עמיד עומאר אברש, מפקד דיביזיה שבע, היה מקבל פנייה נרגשת מחייליו בשטח: בוס, נפלה פצצת אטום. מה עושים עכשיו? ולא היתה לו ברירה אלא לעצור ולהתלבט.
כנראה שהיה שולח פלוגת אב"כ לאזור הפגוע, שתגלה אם הקרינה היא ברמת האיום-ונורא או האיום-ונורא-אך סביר, ובהמשך תחלץ נפגעים. לטנקים של סוריה היה מיגון מפני קרינה, ויתכן שהמתקפה היתה מתחדשת - אבל לא באותו הרגע.
מה הלאה? אולי יסיג אברש את כוחותיו בחזרה לשטחי הכינוס, אולי ינסה לחבר אותם לכוח אחר - וכל העסק היה עולה לסורים בזמן יקר. זמן שצה"ל היה מרוויח בארגון המגננה שלו, הבאת מילואימניקים ועוד. וזה מה שעושה נשק גרעיני טקטי: הוא לא יציל את המולדת או יכריע את המלחמה, אבל יש בעיות שביכולתו לפתור.
לשמחתנו, אף צבא לא בחן את זה בשטח מאז 1945, ועם הזמן הבינו המעצמות שארסנל גרעיני עצום שמפוזר אצל המון יחידות לא תורם לבטחונן - להיפך; יותר סביר שטעות קטנה תגרור מלחמה שתטגן את הפלנטה ובטח מאוד תבלבל את הגזע התבוני שיתפתח פה אחרינו.
ולכן, הלכו ופירקו את הפצצות הגדולות והקטנות כאחד במסגרת סדרת הסכמים שנקראה START, והשאירו יחסית מעט. עם הזמן התברר שכלל אין צורך בפצצות טקטיות: שילוב של כוח אווירי גדול, מודיעין מטרות מוצלח וחימוש מונחה מדויק מאפשר להביס אויבים גדולים גם בלי פיצוצים גדולים. ראינו את זה בשתי מלחמות המפרץ, בקוסובו ובבוסניה.
בנוסף, האנושות התבגרה קצת מאז ימי המלחמה הקרה והבינה שבמקום לנפנף כל הזמן בחרבות גרעיניות, אפשר ועדיף להגיע להסכמים והסדרים שלא כוללים אפוקליפסות. או לפחות כך התרגלנו לחשוב: ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין, עריץ מזרח אירופי עם חיבה לנוסטלגיה, החליט להחזיר את הגלגל אחורנית.
קודם כל, אבהיר שפוטין לא איים במפורש במתקפה גרעינית - רק ציין שמתקפה על שטח רוסי ריבוני תיענה בכל האמצעים שעומדים לרשותו. כמה מסגניו ושלישיו אמנם הזכירו נשק גרעיני, אך לא היה בכך צורך: במערב יודעים היטב למה התכוון שליט רוסיה. לא פלא שנשיא ארה"ב ביידן התייחס במפורש לעניין מספר פעמים.
אחת הסיבות היא שפוטין ממש הניח שטיח אדום לקראת בוא הפצצה: החוקה הרוסית מתירה שימוש בנשק כזה רק אם שטח המדינה נמצא בסכנת כיבוש או השמדת יושביו. אומרים שזו אחת הסיבות לסיפוח מחוזות חרסון וזפוריז'יה שבחזית, ושל מחוזות לוהנסק ודונייצק שסמוכים לרוסיה. מבחינת החוק הרוסי, הפעלת נשק גרעיני היא ברגע זה בגדר הגנה עצמית.
ולא חסרות שם פצצות: לפי נתוני ארגון ידיעון מדעני הגרעין מפברואר 2022, הארסנל הגרעיני של רוסיה מורכב מ-4,477 ראשי נפץ. מתוכם 1,588 מותקנים בחימוש - 812 בטילים בליסטיים קרקעיים, 576 בצוללות וספינות, ו-200 ראשי נפץ נמצאים בבסיסי מפציצים. זה חימוש שנמצא בשטח, מוכן להפעלה.
25 צפייה בגלריה
מפציץ כבד טופולב TU160 רוסי, מולו טילי שיוט שמסוגלים לשאת ראש נפץ גרעיני
(צילום: mil.ru )
ופה מתחילים העניינים להסתבך - כי הפעלה שכזו, ולא משנה אם דרך מפציץ או צוללת, לא תיתן לרוסים שום דבר מבחינה צבאית. אי אפשר להפציץ ריכוזי כוחות אוקראיניים בעורף, משום שהצבא האוקראיני נטש מזמן את בסיסיו ועבר ללוחמה ניידת, בה גם מערכי התיקונים פרושים בר בטבע במיקומים לא ידועים. מה הטעם בלפוצץ מחנה ריק?
אי אפשר גם להפציץ ריכוזי כוחות בחזית, משום שצוותי הקרב האוקראיניים מפוזרים על שטח גדול כיחידות קטנות, שמתאגדות לכדי כוח תוקף רק מאוד קרוב למטרה. הרוסים יכולים לראות הרבה תנועה בשטח, בלי להבין אם מדובר במתקפה או סיור והיכן בכלל עיקר הכוח. אם ההפצצה לא בלמה את המתקפה, למה לבצע אותה?
ולכך מצטרף פער מודיעיני אדיר: האמינו לי שאם רוסיה היתה יודעת היכן נמצאות מפקדות החזית של אוקראינים, היתה זורקת עליהן מזמן כל מה שיש לה - ממסוקי קרב ועד אוהדים של לוקומוטיב.
ומה עם להפציץ מעבר חיוני ולחסום אותו בנזקי קרינה? אפשר, אבל זה לא יועיל: הרי כל הדרג המסתער של אוקראינה נשען על ציוד שפיתחו הרוסים בעצמם, בימי המלחמה הקרה; כל טנק, נגמ"ש וכלי נ"מ נועד לתפקד בשדה קרב רדיואקטיבי.
גם האפקט הפסיכולוגי יהיה זניח: אוקראינה הוכיחה שהיא פשוט לא מפחדת מהרוסים. הפחד שמנע ממנה מלהילחם עד כלות בסיפוח חצי האי קרים ב-2014 התחלף בזעם ממוקד ותפיסה של "אף שעל לאחור".
פוטין איים בעבר שיפעיל אמצעים לא רגילים אם משהו יקרה לגשר קרץ' שמחבר בין רוסיה וחצי האי קרים. והאוקראינים? פוצצו את הגשר ביום ההולדת שלו, ומילאו את הרשת בממים שלועגים לנשיא הרוסי. מתקפה גרעינית בחזית כנראה שרק תחזק את הנחישות שלהם.
אבל היעדר תרומה צבאית לא אומר שאין לרוסיה מה להשיג בהפעלה גרעינית. למעשה, לא מן הנמנע שפיצוץ של 5 קילוטון יוכל לעזור לרוסיה לעצור את המלחמה הזאת ולרשום בה הישגים עצומים - אפילו בלי להרוג אוקראיני אחד: הגרעין הטקטי ישחק תפקיד אסטרטגי.
פוטין יודע שהוא לא צריך להפחיד את זלינסקי וחייליו האמיצים, אלא רק את מי שבאמת מפחד מטוויסט גרעיני בסיפור הזה: ארצות הברית ושאר מדינות ברית נאט"ו. הפעלה גרעינית תהווה קפיצת מדרגה חסרת תקדים, שתאלץ אותן להגיב בכוח.
כמובן שאם תיפול פצצה על עיר וייהרגו רבע מיליון איש, יצאו צבאות נאט"ו לעצור את פוטין בכל העוצמה והמנהיגים לא יתקשו להסביר לבוחרים שלהם למה הולכים להילחם. ולכן, יותר סביר שרוסיה תנסה לכלוא את יריביה בקונפליקט יצירתי: מה אם תבוצע הפעלה גרעינית, אבל אף אחד לא ייפגע?
למשל, אם פוצץ נשק גרעיני טקטי של 5 קילוטון באיזור מבודד ונידח שיפונה מיושביו, כמו אי הנחשים? מה אם התפוצצה פצצה בים השחור - בטווח ראייה מאודסה היפה, אך בלי לשבור אפילו חלון אחד בבתי הקפה של טיילת ארקדיה?
במקרה כזה פחות סביר שתתחיל התערבות של ארה"ב ונאט"ו בלחימה; לא יהיה קל לשכנע את ההמונים לצאת ולסכן את חייהם רק כי פוטין זרק פצצה על שדה. יותר הגיוני שידרשו מזלינסקי להכריז על הפסקת אש לפני שמתלקחת פה מלחמת גוג ומגוג - מה שיוכל לקנות לרוסיה את המשאב שהכי חסר לה כרגע: זמן.
צריך רק להציץ בלוח השנה: אוקראינה אינה ארץ נוחה למלחמות, ותוך חודשיים יהפכו הגשמים את חלקה המישורי למרק בוצי שיטביע ויעכב תנועת טנקים ומשאיות כאחד. החורף שיבוא אחר כך מקשה אף הוא, ואחריו נמס השלג ושוב מתקבלת ביצה. זו הסיבה ששיא המתקפה האוקראינית הגיע באמצע הקיץ; אח"כ קשה יותר להזיז כוחות - תשאלו את נפוליאון והיטלר.
רוסיה נמצאת כרגע במקום מאוד בעייתי: העונה הבוצית ממש מעבר לפינה - ואין סיכוי שתספיק גם להכשיר את המגויסים הטריים שלה, גם להיערך למגננה בשטחים שתפסה, וגם להוציא מתקפה שתמנע מהאוקראינים לשטוף ולשחרר את השטח מידי הכובשים.
אבל הפעלה גרעינית תשנה את חוקי המשחק בעבור ספקי התחמושת של זלינסקי באירופה וארה"ב, ולכן אם יתבקש לעצור ולהיכנס למו"מ, לא תהיה לו ברירה. ובינתיים, יגיע החורף ורוסיה תחמוק מערימת הפסדים מביכים. וכך פצצת אטום שלא תזיק לאף אחד תוכל, תיאורטית, לשפר את תנאי המלחמה עבור פוטין.
כל זה מאוד מפחיד, ובצדק: אם ארה"ב לא תגיב על הפעלה גרעינית, יבינו משטרים עם אתיקה צפעונית יבינו שפצצות אטום מותר גם לפתח, גם לאגור וגם לשגר כל עוד לא מוחקים איזו עיר. בקלות יוכל להתחדש אותו מירוץ חימוש גרעיני הארור שדרס כלכלות וערער נפשות מ-1950 עד 1990.
אבל התמונה אפילו עוד יותר מורכבת: עד עכשיו דיברנו על הדברים שיכול נשק גרעיני טקטי להשיג, אבל כשמסתכלים מהצד השני, קל להבין למה יותר הגיוני שמדובר בתרגיל - והנשיא לא הולך להסתכן בנשק לא קונבנציונלי.
פוטין תלוי בתמיכה של שחקנים חיצוניים, בראשם סין; היא שמספקת לרוסיה מחצבים, רכיבים קריטיים לציוד צבאי ועוד. וסין לא מרוצה מהכיוון אליו מתקדמת המלחמה הזאת: אם היו הרוסים מצליחים לספח את חבל דונבאס ולהכניע את אוקראינה לכדי הסכם נצלני שמרחיק את נאט"ו, ניחא. אולי סין אף היתה מנצלת את הבלאגן כדי לעשות משהו בטייוואן.
אבל פוטין כשול נכשל ואין סימן שזה ישתנה, בעוד האוקראינים נהנים מתמיכה טכנולוגית, מודיעינית ופוליטית ממש מקצה לקצה. סין, שהיא מאוד פרגמטית בענייני מלחמה ושלום, יודעת שעימות גרעיני רע מאוד לעסקים: המסכים בכל הבורסות יאדימו כיציע הפועל תל אביב בדרבי, משקיעים ילכו ללמוד חליל, ומהמכה הזאת כולם ייפגעו. ולכן, לא אופתע אם הנשיא שי ג'ינפינג אמר לפוטין להשאיר את הגרעין על הספסל.
וכל זה גורם לי להעריך שבכל זאת מדובר בתכסיס: ההנהגה הרוסית צריכה רק להיראות נואשת, מבוהלת וזועמת - ואת זה היא עושה בצורה טבעית מאוד בגלל ההפסדים באוקראינה. עתה עליה להתחיל "להדליף" סימנים שמראים היערכות לענייני גרעין, ולתת לפרנויה האמריקאית-אירופית לעשות את השאר.
בחלום הכי רטוב של פוטין, ארה"ב אומרת לזלינסקי תשמע, אתה הולך לעצור את המתקפות לפני שתפרוץ פה מלחמת עולם שלישית. אין לנו מה להרוויח ממלחמה כזאת, ולא נחריב את הבניין רק בגלל שכן אחד משוגע. שב איתו למו"מ, תן לו את המחוזות הבדלניים של דונבאס תמורת פירוז מנשק וכניסת משקיפי או"ם, על פיצויים ועל קרים נדבר אחר כך. ואת זה אפשר להשיג גם בלי לפוצץ גרעין טקטי ולהיכנס לפינה בעייתית עם סין.
בשורה התחתונה, הפעלה של פצצת אטום טקטית היא אופציה קיימת, אך הסיכוי שתתממש קלוש. יש לפוטין יותר מדי מה להפסיד מדבר כזה, ויותר מדי מה להרוויח מלאיים בלי לקיים. כולי תקווה שהשכל הישר ינצח, העם הרוסי ומנהיגיו יחליטו להישאר בצד הנכון של ההיסטוריה, ומירוצי חימוש גרעיניים יישארו באייטיז, לצד אופנות גרועות אחרות. טיסה נעימה!
