מתעוררים מהחלוםמלכוד 24' של חדי־הקרן: להימכר או להתכווץ
מתעוררים מהחלום
מלכוד 24' של חדי־הקרן: להימכר או להתכווץ
כלכליסט בדק מה מצבן האמיתי של החברות שחגגנו את הפיכתן ליוניקורן מבחינת קצב שריפת המזומנים, כוח האדם והקרבה לרווחיות. נראה ש־2024 תהיה שנת קבלת החלטות קשות בתחום, אך היא יכולה להיות גם טובה לחברות ההייטק הישראליות שיגיעו מחושלות אחרי העלאות ריבית ומלחמה / פרויקט מיוחד
עדר היוניקורנים הישראלי ניצב בפתח 2024 בצומת דרכים. כל מה שחברות הייטק פרטיות בשווי של מיליארד דולר ויותר הצליחו להימנע ממנו ב־2023-2022, ישוב לרדוף אותן השנה. כמה הן שוות באמת? מי מיהן עדיין חד־קרן ומי איבדה את המעמד, ויתרה מכך - מי מהן מעולם לא אחזה בו בעולם האמיתי של אחרי הבועה. הכסף שגויס ב־2021, גם בניהול האחראי ביותר, עומד להיגמר לקראת סוף 2024.
חלק גדול מחדי־הקרן הישראליים נמנעו מגיוס בשנתיים האחרונות כדי לא להודות בירידת השווי האמיתי שלהם. ההנהלות השקיעו מאמצים בעיקר בצד התפעולי, בניסיון לצמצם הוצאות מבלי לפגוע יותר מדי בצמיחה. עבור חלקן זה עבד, עבור אחרות פחות. כעת הטובות יותר יצליחו לגייס סבבי המשך בשווי דומה לסבב הקודם או אפילו יותר נמוך והפחות טובות כנראה יגידו שלום לחלום ויבחרו במסלול המכירה לקרן השקעות פרטית או לחברה גדולה יותר.
אלה כמובן שתי חלופות לא רעות, אך עבור חברות רבות גם מכירה היא מחוץ להישג יד. עסקה מהסוג שסגרה ב־2023 חברת הסייבר פרימטר 81, שנמכרה לצ'ק פוינט בכ־500 מיליון דולר תוך שהיא מודה בכך שהיא רק חצי־קורן ולא יוניקורן, נראית כמו פשרה, אבל בפועל היא מסוג העסקאות הטובות והחלומיות שרבים ירצו לשחזר השנה ולא יוכלו. סטטיסטיקה ארוכת שנים, הן בישראל והן בעולם, מראה כי הרוב המכריע של מיזוגים ורכישות נעשה לפי שווי של פחות מחצי מיליארד דולר. עסקאות של מיליארדים הן נדירות ביותר, שכן רשימת הרוכשים הפוטנציאליים מצומצמת.
זה אחד המחסומים והאתגרים הגדולים שעומד בפני עדר היוניקורנים הישראלי - השווי הגבוה שלהם. הוא מהווה עוגן לא מציאותי לא רק עבור החברות הקטנות יותר, אלא גם עבור הפלח העליון של הרשימה הישראלית: הדקאקורנים. גם המועדון הזה, שאפשר לכנותו "העשירון העליון" של הסטארט־אפים הישראליים, תקוע במלכוד משל עצמו. גם כאשר שוק ההנפקות ייפתח, החברות האלה, אף על פי שהן גדולות וצומחות ובוגרות יותר, לא יוכלו להנפיק בשווי גבוה יותר מהסבב האחרון.
הפרויקט שלפניכם נועד לתת הצצה מקדימה והכרחית למציאות בעיניים - מה מצבן האמיתי של החברות שכולנו חגגנו את הפיכתן לחדי־קרן. ההתרגשות היתה מוצדקת ובמקומה, כי אכן קרה משהו גדול באקוסיסטם הישראלי, אבל אחרי החגיגות מגיע מה שמכונה בהייטק הרגע שבו צריך "לדלוור", מלשון Delivery. כלומר, לפרוע את הקבלות ולהראות שהפוטנציאל שתודלק על ידי הרבה מאוד כסף, יותר מ־50 מיליארד דולר זרמו לכאן בשנים ספורות, מומש או מתממש לנגד עינינו. כאן לא כולן עמדו במשימה כי בסופו של דבר המדד האמיתי הוא לא השווי, אלא ההכנסות. השווי אמור להיות שיקוף של הביצועים בפועל ושל הציפיות לעתיד. ב־2021 הוא נדד כולו לצד הציפיות, מה שבא לידי ביטוי במכפילי הכנסות דמיוניים שהשתקפו מסבבי הגיוס. היום המטוטלת שבה לאזור האמצע והמכפילים שפויים יותר, בין 6 ל־12 על ההכנסות.
המשמעות המרכזית של הדבר היא שכדי להיות יוניקורן היום, לא מספיק להציג הכנסות של כמה עשרות מיליוני דולרים ואפילו לא של 100 מיליון דולר בשנה. כדי לזהות מי עדיין עונה על ההגדרה, מי כבר התקדם ובשל להנפקה, מי חייב לחפש קונה ומי כבר לגמרי זומבי, אספנו את המספרים האמיתיים שלהם. בדקנו לעומק ולרוחב את הביצועים הפיננסיים של החברות, קצב הצמיחה שלהן, קצב שריפת המזומנים, שינויים במצבת כוח האדם, שינויים במודלים העסקיים וכמובן גם הקרבה לרווחיות או תזרים מזומנים חיובי.
לאחר הבחינה המעמיקה הזו, כמובן שהתברר שרבים מחדי־הקרן איבדו את התואר בשנתיים האחרונות, חלקם כלל לא היו כאלה מלכתחילה, חלקם היו אפילו הונאות במובן הפשוט ביותר של המילה. אך עם זאת, חלק לא קטן ואפילו מפתיע בגודלו הוא עדיין חדי־קרן אמיתיים. אלה חברות שהתייעלו במידת הצורך ולצד זאת הצליחו לצמוח בקצב דו־ספרתי מרשים בשנתיים האחרונות ולהגיע להיקפי מכירות של 200 מיליון דולר ומעלה.
משבר ההייטק הנוכחי, שאולי יסתיים השנה לפחות בארה"ב, היה שונה מקודמיו. מצד אחד הוא היה ארוך יותר ונמשך שנתיים, אך מצד שני הוא היה אלים פחות. חרף החששות והתחזיות האפוקליפטיות, לא היו ברבעונים הארוכים של המשבר פיטורים המוניים ואבטלה עמוקה בתעשיית ההייטק, נוסח המשבר של 2000. מנגד, המשבר ההוא חלף בתוך רבעונים ספורים ואחרי "הניקוי" היסודי שעבר ההייטק הצעיר אז, הדהירה המחודשת היתה מהירה. הפעם, מעבר למשבר הכללי עולמי שהגיע עם סדרת העלאות הריבית המהירה שהיממה את הדור שצמח בתוך עולם של ריבית אפסית, לישראל יש אתגרים פנימיים מורכבים מאין כמותם.
2024 תהיה שנה של הסתכלות למציאות בעיניים וקבלת החלטות קשות. אבל יש בכוחה גם להיות שנה טובה להייטק הישראלי, כמובן בהינתן שהמצב הביטחוני והמלחמה לא יסלימו לחזית הצפונית ואנשי המילואים יחזרו למשרדים. חברות ההייטק מגיעות ל־2024 בוגרות ומנוסות יותר, כי מה שההנהלות שלהן עברו החל מהעלאת הריבית וסגירת ברז הכסף לענף הטק ועד ההפיכה המשטרית, המחאה ולאחר מכן המלחמה, הם אירועים שדורות שלמים של מנהלים לא התנסו בהם מעולם. בוודאי שלא בלהקת ברבורים שחורים כזו שנוחתת בתוך כמה רבעונים.
מי ששרד את השנתיים האחרונות, למד הרבה מאוד על אודות ניהול נכון וראה גם את הצד השני והנעים פחות של המשקיעים ושל הלקוחות, מכאן אפשר רק לעלות.
איך בדקנו?
בשבועות האחרונים קיימנו שיחות עם מנהלים ומשקיעים בהייטק כדי להבין את מצבם האמיתי של החברות שקיבלו את תווית היוניקורן, כלומר אלו שגייסו לפי שווי של מיליארד דולר ויותר. הפרמטרים שנבחנו: הכנסות שנתיות ב־2023, קצב הצמיחה, מספר העובדים היום לעומת בגיוס ההון ו־Runway כלומר לכמה זמן יספיקו המזומנים שנותרו בקופת החברה.
