ניתוחביי אינטל, שלום הודו: האם טאואר תעשה פניית פרסה לאסיה
ניתוח
ביי אינטל, שלום הודו: האם טאואר תעשה פניית פרסה לאסיה
יצרנית השבבים הישראלית, שאינטל נסוגה מרכישתה, עשויה למצוא כר נוח להתרחבות במדינה שמקווה להפוך בתוך עשור לכלכלה השלישית בגודלה בעולם. הודו, שמנצלת את ההתכתשות בין ארה"ב לסין כדי לתקוע יתד בעולם השבבים, מוכנה לשלם — והרבה
האם טאואר סמיקונדקטור הרוויחה או הפסידה מביטול העסקה למיזוגה אל תוך אינטל העולמית לפי שווי של 5.4 מיליארד דולר? בתוך המולת הביטול ניתנה תשומת הלב העיקרית באופן טבעי לאינטל — חתן במצוקה בחתונה הזו, שזקוק למפעלי השבבים של טאואר כדי לבסס עליהם את חטיבת ייצור השבבים החדשה שלו. לא מעט דובר גם על מלחמת השבבים המסלימה בין סין לארה"ב. אבל פחות דובר על הכלה שנזנחה, יצרנית השבבים ממגדל העמק טאואר סמיקונדקטור, שכלל לא בטוח כי היא בצד המפסיד של האירועים.
בעולם הדיגיטלי, שבו נפט הוא נחלת העבר והוויכוח הוא אם דאטה או שבבים הם הנפט החדש, יש לחברה כמו טאואר מה למכור. מי צריך את סין כשישנה הודו — המדינה שמקווה להפוך לכלכלה השלישית בגודלה בעולם בעשור הקרוב? הודו זיהתה את ההזדמנות שלה לפרוץ לשוק השבבים — בזמן שסין וארה"ב מתכתשות ביניהן — והציבה יעד של 300 מיליארד דולר בייצור אלקטרוניקה עד 2026, מתוכם כ־60 מיליארד דולר בייצור שבבים. הממשלה של נרנדה מורי הכריזה על כך עוד ב־2019, ומאז, ככל שסין וארה"ב הולכות ומסתבכות, היא לוחצת יותר ויותר על דוושת הגז של תמריצים שונים להקמת מפעלי שבבים בשטחה. אבל זה לא ממש מצליח לה, והקמת תעשיית השבבים המקומית לא מתרוממת.
חלק מזה היה באשמת טאואר. יצרנית השבבים הישראלית, בניהולו של ראסל אלוונגר, היתה אמורה להיות השותפה המרכזית, שאחראית על טכנולוגיה, בקונסורציום של חברות שיקימו בהודו מפעל לייצור שבבים בהיקף של 3 מיליארד דולר. ההודעה הרשמית על כך יצאה במאי 2022, שלושה חודשים אחרי ההכרזה של אינטל על כוונתה לרכוש את טאואר, בסיומו של תהליך ביורוקרטי מתיש. בגלל שטאואר כבר היתה על מסלול המיזוג עם אינטל, ההכרזה עברה ללא התרגשות מיוחדת, בעוד בהודו היו מתוסכלים כי עסקת אינטל והבירור מול הרגולטור הסיני תקעו את התוכנית שלה. בינתיים, גם התוכנית השאפתנית להקמת מפעל בעלות של 19.5 מיליארד דולר בידי הענקית מטייוואן פוקסקון, בשיתוף עם חברה הודית, התקדמה בעצלתיים. ההצלחה היחידה של הודו בהקשר זה היתה הכרזתה של מיקרון, יצרנית שבבים אמריקאית, על כוונתה להשקיע 800 מיליון דולר במפעל ייצור והרכבה בגוג'אראט במערב הודו.
קאריס וויטי, יו"ר מכון SIGNAL לחקר יחסי ישראל־סין: "הודו כבר לא רוצה שיתעלמו ממנה. איחוד האמירויות, שפעיל מאוד שם, עשוי לרצות להשקיע במפעל שבבים שיכניס את טאואר להודו"
"טאואר יכולה להפוך את העובדה שהפסידה את העסקה עם אינטל לניצחון בהודו", אמרה ל"כלכליסט" קאריס וויטי, מומחית לסין ויו"ר מכון SIGNAL לחקר יחסי ישראל־סין. "הודו אינה נתפסת כמעצמת־על, אבל היא מניחה את התשתית לכך, ולא רוצה שיתעלמו ממנה יותר. איחוד האמירויות, שפעיל מאוד בהודו, עשוי לרצות להשקיע במפעל שבבים כזה שיכניס את טאואר להודו", היא מוסיפה.
טאואר, שכיום יש לה שני מפעלים במגדל העמק, שני מפעלים בארה"ב ושניים נוספים ביפן, תקבל מאינטל דמי ביטול של 375 מיליון דולר, סכום שאומנם אינו מספיק להקמת מפעל חדש, אבל יכול בהחלט לשמש כהון ראשוני שאפשר למנף אותו כנגד תוכנית אטרקטיבית. בוודאי אם מדובר במדינה כמו הודו, שכבר נתנה לה אישור להקים מפעל שבבים בשטחה, ומוכנה להעניק תמריצים יותר מאי פעם לחברה שכבר נהנית מחותמת ההכשר של אינטל הענקית. הודו כבר הביעה נכונות למתן תמריצים של 10 מיליארד דולר, אך גם אותתה כי המספרים עשויים לגדול, בוודאי כשהיא מתחרה מול התוכנית הגרנדיוזית של ארה"ב במסגרת ה־Chips Act של ממשל ביידן בהיקף של מאות מיליארדי דולרים.
וויטי מעריכה כי לטאואר יהיה קשה מאוד למצוא רוכש אחר, אם אכן תרצה בכל זאת להימכר, וזאת משום שאין כיום כמעט חברת שבבים שלא תזדקק לאישור של הרגולטור הסיני לביצוע עסקה כזאת. הודו תשמח לקבל את טאואר לזרועותיה כחברה ישראלית, שמגיעה ממדינה שאינה לגמרי מזוהה עם מלחמת השבבים ומנסה למצב את עצמה כאזור ייצור שבבים בלתי תלוי. זו בדיוק גם התוכנית של הודו, שלפי וויטי מתרחקת באחרונה מסין ומתקרבת קצת יותר לארה"ב, אבל לא בתנועות חדות מדי — בדיוק בעוצמה שתאפשר לה לשווק את עצמה כשביל הזהב החדש לשוק השבבים.
