"מה עושה בעלך?" הדרך המפתיעה להתמודד עם שאלות לא ראויות בראיון עבודה
"מה עושה בעלך?" הדרך המפתיעה להתמודד עם שאלות לא ראויות בראיון עבודה
ראיונות עבודה או שיחות קידום אמורים להתמקד ביכולות המקצועיות של המועמדים. אבל במציאות, מעסיקים מנסים להשיג את המידע שעלול להוביל לאפליה אסורה, גם אם בדרך עקיפה. מחקר חדש מצא שלוש דרכי תגובה אפשריות לשאלות כאלו - מהי האפקטיבית ביותר?
"אני נשוי ויש לי שלושה ילדים, ואת?" השאלה הזו, התמימה כביכול, כאשר היא נשאלת בראיון עבודה עשוייה אפילו להיתפס כחברותית. המראיין נחמד, מתאמץ לשבור את הקרח, מגלה משהו על עצמו, אבל למעשה מטרתה היא לברר את מצבה המשפחתי של המועמדת. כמוה, גם שאלות כמו "אם אחד הילדים שלך יהיה חולה, מי יישאר בבית לשמור עליו?" או "כשתהפכי לאמא בטח תרצי לעבור למשרה חלקית, לא?"
אם נצא מנקודת הנחה שבעולם העבודה רווחת תרבות של שקיפות ושיוויון הזדמנויות, הרי שראיונות עבודה אמורים להתמקד אך ורק ביכולות המקצועיות של המועמדים. המציאות, עם זאת, שונה לחלוטין. בישראל, שמאופיינת בתרבות 'חברה'מנית' ולא פורמלית, מעסיקים רבים שואלים בראיונות עבודה שאלות שגם אם הן חוקיות, הן אינן ראויות.
לפי החוק בישראל אסור להפלות מועמדים לעבודה על בסיס מין, נטייה מינית, מעמד אישי, הריון, גיל, הורות, לאום, ארץ מוצא, דת, השקפה, תמיכה במפלגה או שירות מילואים. זה הפן החוקי. אבל גם שאלות תמימות לכאורה כמו "איך את אוהבת לבלות את אחר-הצהריים שלך?" או "בעלך גם עובד במשרה מלאה?" או "איך את בדרך כלל מתלבשת לפגישות עם לקוחות?" עלולות לחשוף דעות קדומות ולגרום באופן עקיף לאפליה.
כל השאלות האלה הן שאלות אמיתיות שנשים נשאלו בראיונות עבודה ודווחו במסגרת פרוייקט #אל תשאלו של פורום נשים בתעשייה – קהילת המנהלות, שדולת הנשים וקהילות נשים נוספות.
כשד"ר רותם כחלון, פסיכולוגית חברתית מאוניברסיטת בר אילן הייתה דוקטורנטית, היא חיפשה עבודה כדי להתפרנס במקביל ללימודיה. באחד הראיונות במסגרת אותו חיפוש עבודה, היא נשאלה שאלה לא ראויה. "בחדר ישבו מראיין ומראיינת. המראיין היה מאוד נחמד ובאיזשהו שלב הוא שאל אותי על הסטטוס המשפחתי שלי. הוא לא ידע שהוא עושה משהו לא בסדר. הוא עשה את זה אחרי שדיברנו על המחקר שלי בזמנו שעסק במגדר ואחרי שדיברנו על למה יש יותר גברים מנשים בתחום בו הוא עובד ואיך מביאים נשים לתחום. התגובה שלי הייתה להעמיד אותו במקומו, אמרתי לו 'איך אתה שואל אותי את זה?' וגרמתי לו להבין שמה שהוא שאל זה לא בסדר. אין צורך לומר שלא קיבלתי את העבודה, אבל בחדר המדרגות, אחרי הראיון, הבנתי שהתגובה שלי הייתה להתעמת איתו ומה שזה גרם זה שהוא החל מאז לשלוח לי כל מני דוחות על כך שהם משלבים נשים והמשיך לעשות את זה אפילו שנה אחרי הראיון", מספרת כחלון. האישה שהייתה בחדר מיד צידדה בה. הסיבה שהמראיין המשיך 'להוכיח' לכחלון עד כמה הוא פועל למען שיוויון מוגדרי, מכיוון שהוא רוצה לראות את עצמו כאדם שפועל להגדלת מספר הנשים והעימות עם השאלה ששאל גרם לו לפעול יותר בכיוון. "אם הייתי ממשיכה כרגיל סביר להניח שהוא היה ממשיך לשאול שאלות מסוג זה בראיונות", אומרת כחלון.
המקרה הזה, וחוויות נוספות שהיא שמעה מנשים שנשאלו שאלות לא ראויות הן בראיונות עבודה והן בשיחות קידום, גרמו לה לתהות דווקא על הדרך הנכונה להגיב לשאלות מסוג זה. במחקר שערכה, אשר התפרסם ב-European Journal of Social Psychology, בדקה יחד עם חוקרים נוספים סגנונות של תשובה לשאלות לא ראויות.
"יש שאלות לא חוקיות, אבל בתרבות הישראלית יש גם נטייה לשאול שאלות לא ראויות כמו איפה את גרה, שאלות עקיפות על המשפחה כמו האם את מקבלת את ההחלטה על העבודה לבד, ויכולות להיות גם שאלות על בן הזוג כמו מה בן הזוג יעשה במקרה שתתקבלי. אלה שאלות שהן 'על הדרך' ויכולות להישאל בצורה מאוד נעימה אבל בסופו של דבר לא קשורות לעבודה וליכולות שלך", היא אומרת.
"אופציה אחת היא לומר את האמת, וזו ברירת המחדל. נשים, בדרך כלל כששואלים אותנו שאלות אנחנו אומרות את האמת. אבל זו האופציה הפחות יעילה הן מבחינת הסיכוי להתקבל לעבודה והן מבחינת הדרך שבה ניתפס", היא אומרת.
ברמה החברתית, התשובה לשאלות לא ראויות בראיון עבודה עשויה להשפיע על גם על נשים אחרות. במחקר מצאו כחלון ועמיתיה כי תשובה שמתעמתת עם המראיין, כמו "השאלה לא רלוונטית", היא העדיפה מבחינה חברתית מכיוון שהיא הפחיתה את הסיכוי שאותו מראיין ישאל שאלות לא הולמות בעתיד.
התגובה האופציונלית השלישית לשאלות לא ראויות היא התמודדות עקיפה באמצעות Deflection (התחמקות). למשל, תגובה לשאלה לא ראויה למעסיק ששואל בראיון אם המועמדת תהיה מעוניינת להשתמש בשירותי מעון היום שמספק מקום העבודה יכולה להיות "האם עובדים אחרים משתמשים באופציה הזו?". כך, גם לא ניתן מידע וגם לא היה עימות עם השואל. במחקרה מצאה כחלון שהאופציה הזו היא העדיפה ברמה האישית מכיוון שהיא גם הגדילה את הסיכויים להתקבל לעבודה וגם לא פגעה בדרך שבה נתפסת המועמדת (Likability) בהשוואה לאופציות האחרות.
"לא מצאנו הבדל בין נשים לבין גברים וזה מאוד הפתיע אותי", אומרת כחלון, "אבל בעולם האמיתי נשים נשאלות שאלות לא ראויות ונפגעות מזה יותר". במחקר קודם נמצא ששאלות לא ראויות בראיונות עבודה הן שכיחות יחסית ובמיוחד בקרב נשים. כמו כן, נשים יותר מגברים מאמינות ששאלות אלו השפיעו לרעה על סיכוייהן להתקבל לעבודה. כך, 17% מהנשים העידו שנשאלו שאלות לא הולמות, 5% העידו שנשאלו שאלות לא חוקיות ו-9% נשאלו שאלות שהן גם לא הולמות וגם לא חוקיות. לעומת זאת 13% מהגברים העידו כי נשאלו שאלות לא הולמות, 3% נשאלו שאלות לא חוקיות ו-5% נשאלו גם שאלות לא חוקיות וגם לא הולמות. בנוסף לכך שנשים נשאלות יותר שאלות לא ראויות – הן גם יותר מאמינות שהשאלות השפיעו לרעה על סיכוייהן להתקבל לעבודה מאשר גברים.
השאלות הן לא הבעיה היחידה. נשים, יותר מגברים מנדבות את המידע גם אם לא נשאלו כי הן רוצות 'להיות נחמדות', הן מרצות והן מעוניינות להיות ‘likeable’. "הספרות שהתחלנו ממנה היא דווקא זו של משא ומתן ונשים הרבה פעמים פחות טובות בזה כי קשה להן להחזיק את הקלפים קרוב לחזה וכי הן פחות מנוסות בזה. ברירת המחדל שלנו היא לומר את האמת. פוליטיקאים למשל, הרבה פעמים עונים בשאלה או מתחמקים ממתן תשובה וזה משהו שאפשר ללמד אותו. אפילו רק לדעת שיש אופציה כזו יכול לשנות את התמונה. ראינו שבשיטות המשא ומתן, מענה על שאלה בשאלה (Deflection) היא שיטה מאוד יעילה כאשר מעדיפים שלא לשתף מידע".
שאלות לא הולמות - גם בשיחות קידום
במחקר שהובילה כחלון נערכו שלושה ניסויים שבהם נבדקו התוצאות האישיות והחברתיות של שלושת אסטרטגיות התגובה לשאלות לא הולמות בראיונות עבודה: אמירת האמת, התמודדות ישירה באמצעות עימות והתמודדות עקיפה באמצעות הסחה (שאילת שאלה אחרת). בניסוי הראשון המשתתפים דימו מצב של מראיין ומרואיין בחברת סטארט-אפ קטנה כך שכל היעדרות מאוד מורגשת. מה שהיה שונה זו התגובה לשאלה הלא ראויה. לאחר מכן שאלו את המראיין עד כמה הוא תופס את המועמד או המועמדת כ-'Likeable' ומה הסיכוי שיקבל אותו או אותה לעבודה. הם מצאו שתשובה מתחמקת עדיפה מתגובה מתעמתת מבחינת אהדה כלפי המועמד, אבל שאין הבדל מבחינת קבלה לעבודה בין אמירת האמת לעימות המראיין עם השאלה.
בניסוי השני והשלישי המשתתפים צפו בסיטואציה והתבקשו לשפוט כאשר ההבדלים היו בסוג התשובה. "בנוסף לשאלות על עד כמה הם מחבבים את המרואיין או המרואיינת שאלנו אותם גם האם הם חושבים שהמראיין או המראיינת ישאלו שוב את השאלה בעתיד. מצאנו שסיכויי הקבלה נפגעו בעקבות תגובה מתעמתת ומצאנו גם שתגובה כזו מפחיתה את הסיכוי שהמראיין או המראיינת ישאלו את השאלה הזו בעתיד", אומרת כחלון ומוסיפה כי מה שמעניין אותה לראות עכשיו זה אם עצם שאילת השאלה הלא ראויה גורמת למועמד או המועמדת לא לרצות את העבודה, אבל זה כבר נושא למחקר עתידי.
שאלות לא ראויות שעלולות להוביל לאפליה בעיקר על רקע מצב משפחתי יכולות להישאל גם בסיטואציות של שיחת קידום. נשים בעיקר, נשאלות שאלות על מצבן המשפחתי, על היכולת שלהן להתמודד עם המחויבויות המשפחתיות שלהן בנוסף לדרישות הנוספות בעקבות הקידום, מה שיכול לפגוע בסיכוייהן לקבל את התפקיד.
"בשיחות קידום נשים עשויות להישאל 'איך את חושבת שתסתדרי?' או 'האם תהיה לך בעיה להישאר עד שעות מסויימות' או 'את חושבת שבגלל שיש לך ילדים קטנים יהיה לך יותר קשה? – שאלות שיש בהן את ההנחה שהמחויבות המשפחתית תקשה על העובדת לבצע את התפקיד הבכיר יותר", אומרת כחלון. אמנם מחקרה הנוכחי לא בדק שיחות קידום אבל אם ניתן להקיש ממנו על הדרך הטובה ביותר להגיב לשאלות לא ראויות מסוג זה הרי שהיא באמצעות תשובה מתחמקת. למשל, את השאלה 'איך את חושבת שתסתדרי?' אפשר להפנות חזרה למעסיק. הרי הוא מקיים את השיחה מכיוון שברור שהוא חושב שיש התאמה מקצועית לתפקיד הבכיר יותר, ולכן תגובה אפשרית יכולה להיות לשאול - 'איך אתה חושב שאסתדר עם האחריות והמקצועיות הנדרשת בתפקיד?'.
