גיימריסטשיעור ספורט: המשחק שמוכיח שנוסטלגיה לא תמיד מחממת את הלב
גיימריסט
שיעור ספורט: המשחק שמוכיח שנוסטלגיה לא תמיד מחממת את הלב
נינטנדו משיבה לחיים את משחקי הספורט ב-Nintendo Switch Sports, אבל עושה את זה באופן קצת מרושל, חסר ברק ונטול חידושים מרגשים. המשחקים: כדורגל, באולינג, כדורעף, טניס, בדמינגטון וצ'מברה. למה בדמינגטון? מה זה צ'מברה? לנינטנדו הפתרונים
מדהים לראות את השינויים שעברה נינטנדו בעשור האחרון. מהחברה שעשתה מליונים מגימיקים של בקרי תנועה וממשחקים קז'ואלים שאפשר לשחק עם סבא וסבתא הם חזרו להיות החברה ששמה את המשחקיות הקלאסית במרכז, כזו שגיימרים שרופים יכולים להעריך. אם בתקופת ה-Wii משחקי הספורט מבוססי התנועה היו היהלום שבכתר, היום המשחק החדש בסדרה יוצא בקול ענות חלושה, וכמעט אף אחד לא מדבר עליו - "Nintendo Switch Sports".
בואו נתחיל מבחירת ענפי הספורט שקיימים הפעם במשחק. באולינג, כדורעף וטניס נשמעים הגיוניים וכך גם כדורגל - אבל בדמינטון? צ'מברה? (מה זה בכלל?) בחרתם הפעם רק שישה ענפי ספורט - ואלה הענפים שבחרתם? ואם כבר יש כדורעף, באמת נחוץ לכלול את הבדמינטון שכל כך דומה מבחינת משחקיות?.
בכל הנוגע לבאולינג, המשחק עצמו היה קיים כבר בגרסתו המוקדמת בימיה הראשונים של קונסולת ה-Wii - ולא הרבה השתנה. עדיין כיף להרגיש כאילו אתם זורקים את הכדור, עדיין הרבה יותר קל להפיל כאן את הפינים מאשר בעולם האמיתי ואחרי כמה משחקים כמעט תמיד תצליחו להשיג ספליט ולהפיל את כולם. בכל זאת, עם עוד שלושה חברים בחדר זה די כיף לכמה שעות, אבל בהחלט ניכר שנינטנדו לא יצאו מגדרם כדי להשקיע כאן. מוזיקת המעליות ברקע מעצבנת למדי וגם הגרפיקה והתצוגה מאוד גנריות ומשעממות. זה משחק שמדמה באולינג, אבל למה אי אפשר להוסיף קצת קישוטים? זיקוקים אחרי מהלך מגניב במיוחד? כל דבר שיוסיף קצת עניין.
מכאן העניינים רק מתדרדרים. צ'מברה, מתברר, זה משחק חרבות בין שני שחקנים. השליטה במשחק מרגישה הכי דומה לתנועות בעולם האמיתי ויש פה הרבה חוקים מורכבים של הגנה מצדדים שונים, מכות מכיוונים שונים ועוד. נשמע מורכב ומעניין, אבל בסופו של דבר כמעט כל משחק הופך למין מלחמה של נפנופי ידיים לכל כיוון, כמעט ללא מחשבה. כיף לכמה דקות, אבל לא יותר מזה.
הטניס, הכדורעף והבדמינטון מרגישים די דומה. אמנם בכל אחד מהם הדמות שלכם פוגעת בכדור בצורה אחרת, אבל מבחינת משחקיות הם די זהים. הדמויות במשחק זזות על המגרש לבד ואין לכם ממש שליטה בהם, אלא רק במכה שהם נותנים כשהכדור מתקרב. אפשר לתת מכות מסובבות או כמה סוגים אחרים, אבל בסופו של דבר, בשלושת המקרים מדובר במשחק שבו מדי כמה שניות תניפו את הידיים תוך כדי לחיצה על כפתור אחד, וזהו.
נשארנו עם הכדורגל, שגם הוא מזכיר את שלושת הקודמים, רק שהפעם תניפו רגל במקום יד בעזרת רצועה מיוחדת שנכרכת סביב הרגל ומחזיקה את השלט בתוכה. עוד גימיק חמוד שמחזיק בדיוק כמה דקות לפני שהוא מתחיל לשעמם, והפעם אפשר גם לשחק רק לבד, כי המשחק כולל רצועת רגל אחת בלבד.
לסיכום, גם אם יש בכם המון נוסטלגיה לגרסאות הישנות של ה-Wii, תרגישו חופשיים לוותר על הגרסה הנוכחית של משחקי הספורט ובעיקר לשמוח שנינטנדו חזרה להתרכז במשחקים אמיתיים ולא בגימיקים שכאלה.
