דוח טכנולוגי כן, בסדר, מטא תמות. כמו שהאימייל "מת" ב-2007
דוח טכנולוגי
כן, בסדר, מטא תמות. כמו שהאימייל "מת" ב-2007
עם כל הכבוד למספידים למיניהם, הצניחה בערך המנייה של החברה היא לא אינדיקציה לסיום דרכה. תשאלו את האימייל שהוספד לפני 15 שנה ואת מטא עצמה, שפייסבוק שלה הייתה אמורה למות ב-2018. עם נכסים חזקים כמו ווטסאפ ואינסטגרם, ועם המטאוורס בשרוול, צוקרברג עדיין לגמרי בתמונה
ב-14 בנובמבר 2007 יצא המגזין המקוון סלייט בהכרזה שאינה משתמעת לשני פנים: "מות האימייל", בישרה כותרת כתבה שניתחה כיצד הנטישה של צעירים את חשבונות האימייל שלהם ביאהו ובהוטמייל מזרזת את קיצו של שירות התקשורת הבין-אישית הוותיק. "האימייל נראה מיושן", נכתב. ומי הרוצחות? הרשתות החברתיות. "אתה לא קול אם אתה לא בפייסבוק או במייספייס".
זו לא היתה הפעם הראשונה או האחרונה שבה האימייל הוספד טרם זמנו. ואולם, בשעה שהכתבה של סלייט לא התיישנה טוב לאור אזכורים שמעלים באוב שמות מהעשור הראשון של המאה, האימייל, חרף קביעות המוות החוזרות ונשנות שלו לאורך השנים, עדיין איתנו - ועדיין מתפקד כשירות תקשורת מרכזי. למעשה, ההנגשה של שירותי אימייל הודות להתפתחות שירותי ענן מביאה לכך שלכולם יש כיום יותר חשבונות אימייל מאשר לפני עשור וחצי. המתבגרים מהכתבה של סלייט שלכאורה נטשו את האימייל בהמוניהם הם היום בסוף שנות ה-20 או תחילת שנות ה-30 לחייהם, כנראה משתמשים בכתובת אימייל פרטית, בכתובת מהעבודה ובכתובת מהלימודים. וגם היקף השימוש נמצא בעלייה עקבית - וצפוי להמשיך לעלות. השימוש באימייל השתנה, דרכי תקשורת חדשות משלימות אותו, אבל הוא עדיין כאן - ולא הולך לשום מקום. מה שכן השתנה הוא ההבנה של המספידים שהאימייל לא ימות בעתיד הנראה לעין ובהתאם ירידה משמעותית במינון הכתבות שסופדות לו.
הקורבן הבא בתור אצל המספידים למיניהם הוא מי שלכאורה הייה אמורה להרוג את האימייל - פייסבוק (או מטא, כפי שהחברה קוראת לעצמה בימים אלה). את מקום הדיונים על מותו של האימייל, כך נראה, תופסים בשנים האחרונות דיונים בנפילתה הצפויה של מטא, על שלל הנכסים הדיגיטליים שלה. דיונים אלה מרימים ראש, מטבע הדברים, במיוחד בשעת משבר, דוגמת זה הנוכחי שהתעורר על רקע הדו"ח הרבעוני העדכני של החברה ובישר, לראשונה בתולדותיה, על ירידה של כחצי מיליון במספר המשתמשים היומיים בפייסבוק (וקיפאון יחסי במספר המשתמשים החודשי ובמדדים המקבילים לכלל האפיליקציות של החברה).
חרף הגידול המרשים בהכנסות וברווחים, הנתון הזה הלחיץ משקיעים והוביל לצניחה משמעותית בשווי המניה, שעומדת היום על שפל של כשנתיים אחרי שאיבדה יותר מרבע משוויה וכתוצאה מכך גם לדיונים המתבקשים על פטירתה המממשת ובאה של ענקית הטכנולוגיה. הטיעונים יישמעו מאוד מוכרים למי שקרא את ההספדים העתיקים על האימייל: הצעירים לא שם, הם בכלל בטיקטוק. ובלי הצעירים, איזה מן עתיד יש למטא. הם מוכרים גם מהספדים קודמים על מטא, בימים שבהם עוד היתה פייסבוק. "מתבגרים נוטשים את פייסבוק במספרים מדהימים", התריע הגארדיין לפני ארבע שנים. מאז, פייסבוק הוסיפה קרוב לחצי מיליארד משתמשים יומיים.
בפעם הקודמת שמטא היתה בסחרור דומה, המצב היה חמור עוד יותר. זה היה בקיץ 2018, בשיאה של פרשת קיימברידג' אנליטיקה, כשדו"ח מאכזב של החברה הביל לצניחה היסטורית במחיר המניה (אל מחיר נמוך עוד יותר ממחירה כיום), ולשורה של הערכות על כך שייתכן שהחברה הגיעה לסוף דרכה. ואולם, מטא יכלה לאתגר זה כפי שיכלה לאתגרים השונים שאיימו על עתידה לאורך השנים. את נטישת הצעירים היא בלמה באמצעות רכישה ופיתוח של פלטפורמות כמו אינסטגרם, ווטסאפ ומסנג'ר, שמצליחות לרכז מספר משמעותי של משתמשים בעלי דמוגרפיה דומה למשתמשתי טיקטוק. האיומים הרגולטוריים והאחרים על המשך קיומה לא התממשו. פרשת קייבמרידג' אנליטיקה אולי הותירה כתם בל ימחה על תדמית החברה, אבל מבחינה מעשית היתה לה השפעה זניחה בלבד על פעילותה ועל ביצועיה העסקיים.
אם יש משהו שמטא הוכיחה לאורך השנים זה שהיא חברה שלא רק יודעת לשרוד אתגרים, אפילו אתגרים קיומיים, אלא למנף אותם ולשגשג בזכותם. סביר שזה יהיה המצב גם נוכח אתגרי ההווה. הם שונים מאתגרי העבר, אבל כך זה תמיד. האתגר המרכזי של מטא הוא טיקטוק, שאפילו מארק צוקרברג עצמו מנה בין הגורמים שהובילו לירידה במספר המשתמשים היומי. היא כבר גדולה מדי מכדי שהחברה תקנה אותה, כמו שעשתה עם אינסטגרם ו-ווטסאפ. היא גם לא תצליח לחנוק אותה ולהפוך אותה לשחקנית נישתית יחסית, כפי שעשתה עם סנאפצ'ט.
טיקטוק בדרך להפוך לרשת חברתית עולמית משמעותית ונראה שאין שום דבר שמטא יכולה לעשות כדי לעצור את זה, אבל זה לא אומר שהדבר יביא את מותה של פייסבוק או יהפוך אותה ללא רלוונטית. טיקטוק ופייסבוק ממלאות שתי פונקציות שימוש שונות, יותר משלימות מתחליפיות, ויכולות לחיות בשלום זו לצד זו. כמו שפייסבוק לא הרגה את האימייל, כך גם טיקטוק לא תהרוג בכזו קלות את פייסבוק.
גם בעולם של וידיאו, יש מקום לרשת חברתית מבוססת טקסט ותמונות. פייסבוק, במובנים רבים, הפכה לכלי תקשורת "יסודי", בדומה לאימייל. מעין האב בסיסי לשמירה על קשר שוטף עם מכרים קרובים ורחוקים, מקום להתעדכן בו בסוגיות שוטפות שונות. זה כלי שתמיד יהיה בו צורך - גם למשתמשים צעירים יותר שלכאורה נוטשים את פייסבוק כמו שהדור שמעליהם נטש את האימייל. הדבר נכון שבעתיים לפלטפורמות המסרים המיידיים של מטא, שלצד iMessage של אפל מהוות את אמצעי התקשורתי המיידית החשוב ביותר כיום ומספקות שירות שלטיקטוק אין יכולת להתחרות בו כרגע.
אם יש משהו שמטא צריכה לחשוש ממנו זה שהיא תהפוך למשעממת. מחברה שמייצרת כותרות והתרגשות' היא עשויה להפוך לחברה אפורה שמספקת מוצר בסיסי שכולם משתמשים בו בקביעות, אבל אף אחד לא ממש רוצה לדבר עליו. זה אולי יכאיב לאגו של צוקרברג, אבל יכול לעשות מצוין לפעילות העסקית של החברה. רק תשאלו את מיקרוסופט – החברה היחידה בעולם, חוץ מאפל, עם שווי שוק של יותר מ-2 טריליון דולר. כולם משתמשים במוצרים שלה, אבל אף אחד לא מדבר עליהם, כמעט שום רגולטור לא מתעניין בה והמזומנים מתגלגלים לחשבון הבנק. מטא יכולה להיות מאושרת מאוד, ומצליחה מאוד, במצב כזה.
אבל מטא אפילו לא מכוונת לכך. לא סתם קוראים לה מטא ולא פייסבוק. היא משקיעה מיליארדים בבניית המטאוורס - לכאורה, הפלטפורמה הגדולה הבאה של הרשת - מתוך כוונה להיות לא רק מצליחה אלא גם רלוונטית ומעניינת. היא שואפת לתפוס מקום מרכזי בעולם השירותים שיגדיר את חוויית השימוש המקוונת שלנו בשני העשורים הקרובים. אמנם אני סקפטי לגבי המטאוורס, אבל ההובלה של מטא בתחום לא מאותת על חברה שקיבלה את מר גורלה אלא על שחקנית חפצת חיים, עם החזון והיכולת הכספית והטכנולוגית להוציא אותו לפועל. לא חברה שמפסידה בקרב של אתמול, אלא כזאת שנערכת במיטב האמצעים הקיימים למלחמה של מחר.
חובת ההוכחה בכל הנוגע למטאוורס היא עדיין על מטא. יכול להיות שהחברה תפסיד במלחמה הזאת. יכול להיות ששדה הקרב יהיה שונה לגמרי מכפי שמטא מדמיינת. יכול להיות גם שטיקטוק תאכל אותה בחיים או שמחר יפגע מטאור בכדור הארץ ושלום על ישראל. הרבה דברים יכולים להתרחש. השאלה היא מה יותר סביר שיקרה. ומה שהכי סביר כרגע הוא שמטא תהיה כאן עוד הרבה שנים ותהיה רלוונטית לנו ולדורות שאחרינו. אולי קצת פחות מהיום, אבל רלוונטית.
