הקברניטטיל שיוט בסלון: כך נחשף ונשרף הנשק הסודי של חיזבאללה
הקברניט
טיל שיוט בסלון: כך נחשף ונשרף הנשק הסודי של חיזבאללה
הוא נולד בבריה"מ בשנות ה-50 כטיל גרעיני יחיד במינו, הפך לכטב"מ ריגול ועבר אבולוציה מוזרה עד שהגיע לידי המחבלים בלבנון. הרעיון היה להסתיר אותו בבתי אזרחים ולהפתיע את צה"ל; כך נכשלה התוכנית ועלתה בלהבות
שלום, כאן הקברניט; אתם יודעים, שום דבר בטבע לא הולך לאיבוד - רק משנה צורה בהתאם למציאות סביבו. לפעמים זה רק ברמת החומר, ולעיתים העיצוב משתנה - התרנגולת שהטילה את החביתה שאכלתם הבוקר? היתה פעם טי-רקס. לפעמים זה עובד כך גם בעולם התעופה הצבאית, ורק השבוע נתקלה ישראל בדוגמה טריה.
ב-24 בספטמבר שאגו יותר מ-200 ממטוסי הקרב של צה"ל בשמי לבנון, והשמידו בתי מסתור בהם החביא חיזבאללה מאות טילי שיוט מדגם DR3. מדובר בנשק עם סיפור מאוד מוזר, שרשרת קאמבקים ואבולוציה לא שגרתית - שמתחילה אי שם בשנת 1957.
היתה זו שנה טובה למוזיקה: בליברפול נפגשו לראשונה שני צעירים בשם ג'ון לנון ופול מקרטני, אלביס פרסלי קרע את המצעדים עם All Shoock Up, ובטורקיה נולד אחד ברי סחרוף. זו היתה גם שנה נהדרת לטכנולוגיה: ברית המועצות שיגרה שני לוויינים לחלל, והמעצמה הקומוניסטית חגגה את עליונותה על המערב בתחום.
אך לא כולם שמחו: במשרד גדול ומפואר במוסקבה ישב מר אנדריי טופולב, מעצב המטוסים הנודע, וקימט מצחו בדאגה. עסקיו פרחו יפה: הוא התמחה בפיתוח מפציצים כבדים, והדגמים האחרונים שלו - טופולב 95 הענק וטופולב 16 הסילוני - נכנסו לשירות ונמכרו היטב.
אך כמהנדס ואיש חזון, ידע להביט קדימה, וראה איך החברה שלו מתרסקת אל קיר המציאות: בארה"ב פותחו מטוסי יירוט חדשים ומהירים במיוחד, שיוכלו לתפוס ללא קושי את המפציצים שלו; פאר היצירה הטופולבית עמד להפוך למיותר.
הפיתרון המועדף על השלטון הסובייטי היה טילים בליסטיים: אלה שנשאו את לווייני ספוטניק לחלל היו יכולים בקלות לשנע פצצת אטום מרוסיה באהבה למערב, ואותם אף מטוס לא יתפוס.
לטופולב לא היה ניסיון או ידע מתאים לפיתוח טילים בליסטיים שכאלה, ואחרים כבר תפסו את הבכורה; איך יתחרה עם כרכרה בעולם של מכוניות? אך לידיעתכם מדובר בגאון - שהחליט לפתח מטוס שיעשה מה שעושה טיל בליסטי, ובלי כל החלק של לצאת לחלל.
הרעיון היה לבנות טיל שיוט עצום, משהו שטרם נראה: 24 מ' אורכו, והוא ימריא מהקרקע; אף מטוס בעולם לא היה גדול מספיק כדי לשאת אותו לאוויר. השיגור יתבצע באמצעות שתי רקטות עצומות, והטיל יטפס לגובה של 70,000 רגל, הרחק מהישג ידם של מיירטים. שם יאיץ למהירות של מאך 3, ויטוס 4,000 ק"מ עד לשטח האויב - ויצלול אליו עם פצצת אטום.
המפלצת קיבלה את השם טופולב 121, וזכתה במערכות בקרת טיסה חדשניות ורכיבי אוטומציה ראשונים. העיצוב מאוד הרשים את הגנרלים: טילים בליסטיים אמנם נראו כמו העתיד, אך גם היו מסובכים ואמינותם עוד הוטלה בספק.
ופה הוצג להם כלי טיס שלא קשה להבין כיצד הוא פועל, מנווט ופוגע; משהו שקל לעמוד מאחוריו כשצריך להעביר תקציבים. בנוסף, תראו אותו; פשוט מכונה יפה. בניסויי טיסה שנערכו ב-1961 הושגה מהירות נמוכה יותר של 2,700 קמ"ש, אך כל המערכות פעלו כשורה; נראה כאילו אנדריי טופולב הולך לקחת את הדרבי האטומי.
ואז בא מיכאיל יאנגל מחברת יוז'מאש, והציג טיל בליסטי בשם R12. הוא היה הרבה יותר פשוט ויעיל, אמין ונוח מהטופולב 121 המרשים. ואף שהטווח שלו היה קצר בחצי, נראה שמדובר באפיק פיתוח מבטיח יותר. ניקיטה חרושצ'וב, שליט בריה"מ, העדיף להשקיע בנשק עם עתיד - וההברקה של טופולב נזנחה.
אבל אנדריי טופולב החליט לעשות לימונדה: במהלך הפרויקט צברה החברה שלו ידע נרחב על הטסת כלים מהירים למרחקים גדולים, ועשתה צעדים חשובים בתחום האוטומציה. מה עשה? הציג גרסה שתתפקד כמטוס ריגול בלתי מאויש. כך נולד הטופולב 123, שהיה אפילו עוד יותר גדול מהגרסה האטומית.
הפעם התלהבו הגנרלים ונרכשו לא פחות מ-52 כלים כאלה שהוטסו למשימות ביון ברחבי אירופה. טופולב ראה כי טוב, וב-1974 טס לראשונה דגם הרבה יותר קטן: אורכו רק 14 מ', והוא קיבל את השם טופולב 141 סטריץ' (סנונית).
היתרון שלו היה גם בירידת המחיר, וגם בפשטות ההפעלה: במקום משאית בגודל של אוניה וצוות בן עשרות אנשים, אפשר היה לשגר אותו מרכב קטן בהרבה, ועם צוות מצומצם. המחיר היה הטווח: דגם 141 טס רק אלף ק"מ. הגנרלים התלהבו, והזמינו יותר מ-150 חתיכות.
במקביל פותח דגם אפילו יותר קומפקטי, שנקרא טופולב 123 רייס (סיור): אורכו שמונה מטרים בלבד, והטווח ירד ב-80%, אך אותו כבר אפשר היה לשגר ממשאית בגודל מערבל בטון וקצת, ולהפעיל גם עם שלושה-ארבעה אנשים.
ובטבעיות, היה גם הרבה יותר זול מכל קודמיו. איך אפשר לסרב לדבר כזה, כשאתה בריה"מ ויש לך כל כך הרבה מדינות שברצונך לרגל אחריהן? לא פלא שהפעם זה כבר היה להיט מכירות: יוצרו בין 950 לאלף יחידות ונמכרו בכל רחבי העולם הסובייטי.
במשך שנים טסו שני הדגמים בנאמנות, צילמו מטרות ואז צנחו בשלום בשטח ידידותי; לנחות הם לא ידעו. מספר פרויקטים נעשו סביבם, והיו דגמים שקיבלו גם מצלמה בחרטום ויכולת שידור לאחור.
בריה"מ השתמשה במל"טים הזריזים גם כדי לצלם מטרות ברחבי אירופה, וגם למשימות מיוחדות כמו שיבושים אלקטרוניים, ניטור חתימות קרינה לאיתור ניסויים גרעיניים ועוד. בין השאר, פרסה צוותי סיור אצל שותפותיה בעולם, וגם אצלנו במזה"ת הסתובבו הסטריצ'ים והרייסים.
משנה לשנה העדיפו הסובייטים לווייני תצפית וכטב"מים אחרים, בתצורה של מטוסון קטן ואיטי שהיא יותר זולה ונוחה ממל"ט סילוני מגודל. כמה סטריצ'ים הושארו בתפקיד של מל"ט מטרה, אמצעי שנועד לאימוני קליעה ומטווחי טילים - והשאר הועברו אחר כבוד למוזיאונים.
אבל כמו שאמרתי, שום דבר בטבע לא נעלם לגמרי, רק משתנה. ולפעמים דברים חוזרים לחיים ושמים לך חתיכת ביס מאחורה. העולם נחשף מחדש לכטב"מים הוותיקים הללו ב-2022, במלחמת אוקראינה. הפלישה הרוסית הרגה רבים, הרסה כפרים וניתקה ערים, והצבא האוקראיני נכנס לקרב בלימה נואש. לאחר שעצר את התקדמות הרוסים לקייב בין השאר, במארבי נ"ט מוצלחים - פנה להכות בחזרה, בשיטות מאוד מקוריות.
מהנדסים אוקראינים החליטו להחזיר עטרה לישנה: הם מצאו סטריצ'ים ורייסים בבוידעם, והחליפו את מערכת בקרת הטיסה והניווט. הכלים קיבלו אנטנות GPS להנחיה מדויקת, שיפורי מנוע ובמקום המצלמות - פצצה של 120 ק"ג. כך הפך הכלי בחזרה לטיל שיוט, שנשלח לזרוע הרס בבסיסים בעומק רוסיה.
בגלל שהכלי טס בגובה כמה מאות מטרים ובמהירות גבוהה של 950 קמ"ש, התקשו מערכות ההגנה היקרות של פוטין לפגוע בו. פעם אחר פעם היכו התוקפים בבסיסי מפציצים, ויצרו עבור הרוסים משבר בלתי צפוי: מדינות תהו מה שווה הייעוץ הביטחוני שפוטין מוכר להן ביחד עם הציוד הצבאי, אם הסנדלר הוא עד כדי כך יחף. זה משבר מעניין שעדיין מתנהל, ואספר לכם עליו בטור משלו.
אבל בזמן שקציני מודיעין ברוסיה דופקים ראש בקיר, וקציני מודיעין במערב מתפלאים לאור היצירתיות האוקראינית, הקמ"נים פה בארץ הביטו בדאגה; ידענו היטב שאותו הטופולב 143 עבר שדרוגים מקיפים גם אצל מהנדסים בסוריה ואיראן.
ידענו שגם הם הפכו אותו בחזרה לטיל שיוט - ולנשק מחץ שמיועד לחיזבאללה. הוא קיבל את השם DR3, וביכולתו לשאת פצצה של 300 ק"ג לטווח של 200 ק"מ - מספיק בשביל לכסות חצי ממדינת ישראל.
שנים רבות למדנו את צעדי האויב, וגילינו איך בכוונתו לנצל את הפשטות של הכלי החריג הזה. הרי ניתן לשגר אותו מאוד בקלות מהשטח באמצעות הרכב הייעודי שלו - אבל הוא מאוד יבלוט בדרך לנקודת הירי.
לכן, החליט חיזבאללה לשים את הטילים מראש בנקודות בהן אי אפשר יהיה לראות אותם או לתקוף אותם: בדירות מסתור בלב כפרים לבנוניים. משפחות שיעיות עניות קיבלו תשלום חודשי כדי להקצות חדר סגור למחבלים, בו הוצב טיל השיוט.
לרוב, כלל לא ידעו שיש להם נשק שני מטר מהסלון - חיזבאללה מקפיד על מידור, ומאוד לא רצה שההפתעה שלו תיחשף בטרם עת.
השבוע צה"ל חשף אותה בעצמו: הכפריים קיבלו אזהרה בכלי התקשורת, בטלפונים ובשלל אמצעים נוספים: יש לכם משהו של חיזבאללה בבית? עיזבו הכל ועופו משם ברגע זה - אנחנו באים להפוך את כל הבניין למרתף. הלבנונים לא הסתכנו, מיהרו להימלט - ומאות בתי מחסה הושמדו מהאוויר תוך שעות ספורות.
במתקפה, שבוצעה במסגרת מבצע חיצי הצפון, הושמדו גם אמצעי לחימה אחרים שהוסתרו בבתים: משגרי רקטות ארוכי טווח, מחסני נשק וכטב"מים למיניהם. פיצוצים הדהדו בין הרי הלבנון, והמקומיים למדו בדרך הקשה מה קורה כשעושים דיל עם מחבלים.
המבצע של חיל האוויר הוכתר כהצלחה אדירה, אך לא הדברנו לחלוטין את האיום הזה אף שהשמדנו DR3 רבים; ככל הנראה שלחיזבאללה נשארו עוד כמה טילי שיוט מוסתרים - וזה בהחלט איום שיכול להעמיס על מערכות ההגנה של צה"ל.
אבל הטריק של האויב נחשף ונשרף, והפתעה לא תהיה פה. צוותי כיפת ברזל ערוכים ומוכנים לקראת טיל השיוט המאולתר, ויודעים לצוד מטרות שכאלה גם כשהן באות בטיסה נמוכה ומהירה. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
