ניתוחלתעשיית השבבים של ארה"ב יש הכל, חוץ מכוח אדם
ניתוח
לתעשיית השבבים של ארה"ב יש הכל, חוץ מכוח אדם
הממשל הפדרלי סבסד הקמת מפעל חדש של אינטל באוהיו, אבל ענקית הטכנולוגיה מתקשה לאתר פועלי בניין ועובדי ייצור. כדי לפתור את המשבר ארה"ב תזדקק לרפורמה במדיניות ההגירה, ובינתיים היא בונה על עובדים מיומנים בהודו
לארה"ב יש כמעט כל מה שצריך כדי להעמיד תעשיית ייצור שבבים מקומית, כזו שתוכל להתחרות במערך הייצור הרחב של סין ולהקטין את התלות העולמית בטייוואן בכל הנוגע לייצור שבבים מתקדמים. כסף יש, והרבה ממנו. ידע וניסיון לא חסרים גם הם, חברות כמו אינטל כתבו את הספר על ייצור שבבים. תוכנית אסטרטגית שאפתנית בגיבוי מלא של הבית הלבן שכוללת סובסידיות בסך 52 מיליארד דולר — יש ויש. רק חתיכה אחת חסרה בפאזל: כוח אדם שייצר את השבבים בפועל.
שבבים הם המוצר החשוב ביותר של המאה ה־21, נמצאים ביסוד כל מוצר חשמלי כמעט, ממיקרוגל ומכונת כביסה ועד סמארטפונים ומכוניות. המדינה שתשלוט בייצורם, ובפרט המתקדמים שבהם, תוכל לתפוס את שאר העולם באחיזת חנק. כיום, מרבית השבבים מיוצרים בדרום־מזרח אסיה, כאשר סין היא מרכז לשבבים פחות מתקדמים, טייוואן אחראית לאספקת מרבית השבבים המתקדמים ביותר, וקוריאה הדרומית מהווה מרכז משמעותי נוסף. לצד אלו יש מפעלי שבבים משמעותיים של אינטל, בעיקר בארה"ב ובישראל.
1. בכל הנוגע לשבבים המתקדמים ביותר, יכולות הייצור של ארה"ב נמצאות בפיגור ניכר. כמענה לכך, מקדם ומשקיע ממשל ביידן הקמת תשתיות ייצור מקומיות. כחלק מכך, אינטל מקימה בימים אלה באוהיו את מה שעתיד להיות אחד ממתקני ייצור השבבים המתקדמים בעולם. עלות הקמת המפעל מוערכת ב־20 מיליארד דולר, חלקם באדיבות הממשל הפדרלי. אבל אף על פי שיש כסף ותמיכה מובהקת מכל הרשויות החשובות, לפי דיווח של בלומברג אינטל נתקלת בקושי משמעותי: מציאת מספיק עובדים ל־7,000 משרות הבנייה של המפעל ו־3,000 משרות הייצור בו, לכשיושלם.
הבעיה של אינטל איננה ייחודית לה או לתעשיית השבבים בארה"ב ומאפיינת מגזרים נוספים, שמאז מגפת הקורונה מתקשים לאייש משרות. זאת, על רקע קצב הגידול האיטי ביותר מאז שנות ה־60 באוכלוסייה בגיל העבודה בארה"ב, כאשר ב־2018 וב־2019 היקף אוכלוסייה זו הצטמק. בבלומברג מייחסים את הירידה למגפת הקורונה, אבל גם לצמצום בהיקף ההגירה לארה"ב שהחל עם כניסת דונלד טראמפ לבית הלבן ב־2017. במקביל לכך ישנן מגמות דמוגרפיות ארוכות טווח, כמו הגעת דור הבייבי בומרז לגיל פרישה.
מחסור זה בעובדים צפוי להצית מאבק על גיוס כוח אדם מיומן ומוכשר לעבודות פיזיות, מאבק שבו ארה"ב נמצאת בעמדת נחיתות משמעותית. למדינות כמו סין והודו יש אוכלוסייה עצומה, שחלק גדול ממנה עדיין מועסק בחקלאות. יש להן מאגר פוטנציאלי בלתי נדלה של עובדים אפשריים למפעלי ייצור והרכבה של מוצרים טכנולוגיים ואחרים, הגם שייתכן שיש צורך בהליכי הכשרה רחבים בעבורו. בארה"ב, שם רמת החיים גבוהה יותר והאוכלוסייה משכילה וקטנה יותר, המאגר הזה קטן בהרבה.
כדי למצוא את העובדים הדרושים, לא רק למפעלי השבבים החדשים אלא גם להוצאה לפועל של פרויקטי תשתיות לאומיים או לקידום מהלכים כמו הקמת תשתיות אנרגיה מתחדשת בפריסה ארצית — שתי מטרות מוצהרות של ממשל ביידן — ארה"ב תידרש לרפורמה במדיניות ההגירה שלה. היא תיאלץ לחזור למדיניות הפתוחה יחסית שאפיינה אותה במחצית הראשונה של המאה ה־20, זו שאיפשרה למהגרים רבים להיכנס למדינה ויצרה את הבסיס התעשייתי שאיפשר לה לנצח במלחמת העולם השנייה ולהפוך למעצמה כלכלית עולמית.
2. מחסור בעובדים הוא לא הבעיה היחידה שמעיבה על אסטרטגיית השבבים של ארה"ב. קשיים באינטל, נדבך מרכזי באסטרטגיה זו, מהווים אתגר משמעותי אחר. קשיים אלו משתקפים בצורה המובהקת ביותר בהמלצות אנליסטים למניית אינטל, שלפי בדיקה של בלומברג בקרב 45 אנליסטים מחזיקה היום לחובתה 11 המלצות מכירה — המספר הרב ביותר מבין 100 המניות הגדולות בנאסד"ק. לשם השוואה, לחברות עם קשיים מתוקשרים הרבה יותר, כמו טסלה, מטא ונטפליקס, יש בהתאמה רק שש, חמש וארבע המלצות מכירה. בנוסף, היא גם אחת משלוש חברות בלבד במדד שיש להן יותר המלצות מכירה מקנייה (9).
הקשיים גם נובעים מהבדל מהותי באופן העבודה של אינטל לעומת יצרניות שבבים אחרות. אינטל מעצבת ומייצרת את כל השבבים שלה בעצמה. שחקניות גדולות אחרות, כמו TSMC הטייוואנית וסמסונג הקוריאנית, משמשות כקבלניות בעבור חברות אחרות, שרק מתכננות ומעצבות שבבים (כמו אפל או AMD), ופעילות זו היא שהפכה אותן לדומיננטיות בתחום. המנכ"ל הנוכחי, פט גלסינגר, מנסה להניע שינוי אסטרטגי, כאשר החברה מקימה מפעלים, בהם באוהיו, שישמשו לייצור שבבים בעבור חברות אחרות. ואולם, השוק טרם גילה אמון במהלכים אלו. בשנה האחרונה מניית אינטל צנחה ב־41.5%, ואם המגמה תימשך, היא צפויה בקרוב לרדת לראשונה זה עשור מתחת לשווי שוק של 100 מיליארד דולר.
אמון השוק הוא רכיב קריטי בהוצאה לפועל של מהלכים אסטרטגיים משמעותיים. אם המניה צונחת, המנדט של המנכ"ל לקדם מהלכים יקרים ובעלי רכיב סיכון משמעותי, מצטמצם. ייתכן גם שייאלץ לבצע קיצוצים משמעותיים על מנת לרצות משקיעים, קיצוצים שעלולים לפגוע בתוכניות האסטרטגיות. הביצועים הפיננסיים של החברה ב־2022 בהחלט לא תרמו לאמון של השוק במנכ"ל ובמהלכיו: ההכנסות ירדו ב־20% לעומת 2021 ל־63.1 מיליארד דולר, והרווח הנקי ב־60% ל־8 מיליארד דולר. ברבעון הרביעי ירדו ההכנסות ב־32% לעומת המקביל ל־14 מיליארד דולר, ובשורה התחתונה עברה החברה מרווח נקי של 4.6 מיליארד דולר להפסד של 700 מיליון דולר.
3. אם אינטל לא תמצא דרך להיחלץ מהמשבר הנוכחי, אם גלסינגר לא יצליח להשיב את אמון המשקיעים, המהלך האסטרטגי הגדול יותר של ממשל ביידן ייקלע לקשיים מהותיים, אולי אפילו יהיה על סף קריסה. בממשל כנראה מודעים לכך, ולכן מפזרים את ביצי השבבים שלהם בין סלים נוספים, ובפרט הודו.
להודו, פוטנציאלית, יש הרבה מהיכולות של סין, בהבדל ברור אחד: בניגוד לסין זוהי מדינה דמוקרטית (הגם שדמוקרטיה פגומה), שהאינטרסים ארוכי הטווח שלה נמצאים בהלימה גדולה יותר עם אלו של ארה"ב. תחת ראש הממשלה נרנדרה מודי פועלת המדינה לביסוסה כמרכז ייצור טכנולוגי עולמי שמתחרה בסין. מבחינת היקפים הפער עוד גדול, אבל הודו כבר רשמה כמה הישגים איכותיים חשובים, כמו ייצור חלק מדגמי האייפון העדכניים של אפל.
ארה"ב פועלת על מנת להתחבר ולממש את הפוטנציאל ההודי בכל הנוגע לייצור שבבים, ובשבוע שעבר הודיעה שרת הסחר של ארה"ב, ג'ינה ריימונדו, כי שתי המדינות חתמו על מזכר הבנות שנועד להגביר את שיתוף הפעולה והתיאום ביניהן. "אנחנו רוצים לראות את הודו מגשימה את שאיפותיה לשחק תפקיד גדול יותר בשרשרת האספקה של מוצרים טכנולוגיים", אמרה ריימונדו במסיבת עיתונאים שנערכה לאחר פגישה עם בכירים במגזר הציבורי והפרטי בניו דלהי.
מחלקת הסחר היא חוד החנית באסטרטגיית השבבים של ממשל ביידן, וריימונדו היא זו שמובילה את חלוקת 52 מיליארד הדולרים שהקציב הממשל לחיזוק התעשייה המקומית, וכן אמונה על יישום הגבלות הסחר שנועדו למנוע הגעת טכנולוגיית ייצור שבבים מתקדמת לסין. ריימונדו מקווה שההסכם החדש יקדם השקעות של חברות כמו אינטל בהקמת מפעלים בהודו. "יש התלהבות גדולה ואופטימיות לגבי היכולת שלנו לייצר משרות בשתי המדינות וליהנות יחדיו מההטבות של שרשרת אספקה חזקה", היא אמרה.
עם כלכלה בהיקף של 3.2 טריליון דולר, שבשנים הקרובות צפויה לצמוח בקצב מהמהירים בעולם, הודו היא אולי הנשק הסודי שארה"ב צריכה על מנת להתגבר על הקשיים המקומיים שלה ולהבטיח שליטה גדולה יותר על התעשייה שעומדת בבסיס כל התעשיות המודרניות האחרות.
