קריסת שירותי הענן של אמזון: כשענן אחד נופל כולם נרטבים
קריסת שירותי הענן של אמזון: כשענן אחד נופל כולם נרטבים
התקלה בשבוע שעבר השביתה מאות מיליוני משתמשים, והמחישה עד כמה תשתית האינטרנט העולמית ריכוזית. מלבד תלות מוגזמת בשירות ופגיעה בתחרות, קיימת סכנה של פגיעה בפרטיות ושליטה על תכנים
שירותי הענן של אמזון, AWS, סבלו בשבוע שעבר מתקלה מתמשכת, והאינטרנט הזכיר לנו כמה הוא בדיחה. אתרים רבים בעולם סבלו מבעיות, והחברה בעצמה נאלצה להתמודד עם כ־11 אלף תלונות של מקבלי שירות שמעניקים שירותי אינטרנט למאות מיליוני משתמשים בעולם. צבר הלקוחות היה מגוון, החל מדיסני+, טינדר ומק’דונלדס ועד וונמו ונינטנדו. כל זאת בלי להזכיר את כל שירותי אמזון, מאמזון פריים, הפלטפורמה הקמעונאית, אלקסה, המחסנים והנהגים שמשתמשים בענן של אמזון ומשרתים מיליוני לקוחות בעצמם.
למעשה התקלה היתה כה נרחבת, שבאותו יום הציפו את הרשתות החברתיות (שעבדו) סרטונים קצרים של משאיות משלוחים עם לוגו אמזון פריים עומדות בשורה בשולי הדרך של כבישים מהירים, מבולבלות, אבודות, מיואשות, לא יודעת לאן לנסוע ומה לעשות. כל זה בתקופה הכי עמוסה בשנה של אמזון – עונת החגים. איך זה ששירות ענן אחד יכול להשמיד כל כך הרבה ערך לבדו?
משאיות של אמזון תקועות בשוליים
בשנים האחרונות ענקיות הטכנולוגיה נתונות לבחינה מעמיקה של פעילותן מצד הרשויות: כיצד הן מנהלות את התוכן; עוקבות אחרי המשתמשים; מפקחות על תנועת בוטים; האם הן מנצלות לרעה את הכוח שלהן ופוגעות בתחרות על הפלטפורמות שלהן; האם הן מקדמות תוצאות חיפוש באופן מניפולטיבי כדי להיטיב עם עסקיהן; האם הן גובות מחירים לא סבירים מסוחרים שלא יכולים לוותר על השירותים שלהן; האם הן מציעות מחירים הפסדיים עבור מוצרים במותג הפרטי שלהן כדי לגרום למתחרים קטנים לצאת מהשוק. אבל זה רק חלק מתמונה מורכבת הרבה יותר. כשמדברים על ריסון ענקיות הטכנולוגיה, חשוב לא פחות לשים לב שאותן שחקניות גם מגבירות את שליטתן בתשתית האינטרנט — הכבלים והשרתים.
על השליטה הזו כמעט לא מדברים, ולכן היא כל כך מסוכנת. כשאמזון קרסה בשבוע שעבר, מעט מאוד דובר על משמעות הריכוזיות. זאת בשונה מהתקלה הגדולה של פייסבוק שהתרחשה לפני כמה שבועות, שהצליחה לייצר רגע של רפלקציה בקרב מיליוני משתמשים, שהבינו פתאום כמה הם תלותיים ברשת החברתית, ותהו אם טוב להם כך, או שמא היו מעדיפים לצמצם מעט שעות טיקטוק או אינסטגרם, ואולי בכלל למחוק את האפליקציות מהטלפונים שלהם. מדוע לא מדברים על שליטת הענקיות בתשתית האינטרנט העולמית? ובכן, למען האמת זה משעמם.
1. ארבע בשורה
תשתית האינטרנט עובדת באופן שהוא פחות או יותר כזה: נניח שאתם גולשים ביוטיוב ולוחצים על סרטון של כלב מתאחד עם בעליו אחרי שאבד למשך שלוש שנים, לספק האינטרנט שלכם (מכונה ISP) יהיו כמה דרכים לספק לכם את הסרטון המרגש. אם מי שמפעיל את הפלטפורמה גר בסמיכות אליכם, ייתכן שתחלקו את אותה תשתית והסרטון יסופק באופן ישיר ממנו אליכם, זו אפשרות כמעט לא סבירה.
אפשרות שנייה וסבירה יותר היא שהספק ימנף את שיתופי הפעולה שלו עם רשתות להעברת תוכן (מכונות CDN), ואז התוכן המבוקש ינותב דרך צומת אינטרנט (IXP). אבל — אם הסרטון הוא ממש חדש, ועדיין לא נמצא בידי CDN, ה־IXP יחפשו IXP אחרים כדי למצוא את הדרך הקצרה ביותר לתוכן שאתם מבקשים. אם המקור של הסרטון הזה אפילו לא נמצא במדינה שבה אתם שוהים, הסרטון ייאלץ לעבור דרך רשת עצומה של כבלים תת־ימיים בין IXP ברחבי העולם, דרך מסדי נתונים בינלאומיים שמתארחים על ספקי ענן. משעמם, נכון?
עמוד השדרה של האינטרנט. נתיבים מרכזיים וגדולים שדרכם מעבירים נתונים לכל ספקי האינטרנט הקטנים. נמצאים בעיקר בבעלות גופים מסחריים, ממשלתיים וצבאיים
כל זה תיאור מסובך למדי כדי לתאר את המרכזיות של שלוש שכבות של תשתיות: CDN, שרתי ענן וכבלים במים העמוקים. שלוש שכבות אלו, איך לא, נשלטות באופן הולך וגובר על ידי ענקיות הטכנולוגיה. כן נכון, בזק, הוט, 012 או כל מיני חברות אינטרנט אחרות הן עדיין מקומיות, ואיתן ורק איתן לכאורה אנחנו מנהלים אינטראקציה, אך למעשה הן נשענות על ענקיות הטכנולוגיה כדי להעביר תוכן על פני כדור הארץ. בלעדיהן ובהיעדר שיתוף פעולה גלובלי, היינו נאלצים להסתפק בתכנים מקומיים.
ארבע חברות (אמזון, מיקרוסופט, גוגל ועליבאבא) מחזיקות היום כשני שלישים מכל שוק הענן העולמי, והשירותים שהן מעניקות מאפשרות ל־ISP להעניק תכנים מהר ובהיקפים גדולים בכל העולם. באותה נחישות, ובאמצעות רווחי העתק שיצרו לאורך השנים (באמצעות פרקטיקות מעוררות מחלוקת, יש לציין), התחילו ענקיות הטכנולוגיה לשלוט על מקטעים מרובים יותר של הכבלים התת־ימיים בעולם, במה שהוא התנתקות מכוונת מהפרקטיקה שהיתה נהוגה עד כה – הנחת הכבלים על ידי קונסורציום של חברות טלקום רבות. היום, אחרי השקעות עתק, 20% מכל אורכי הכבלים נמצאים בבעלות או בבעלות משותפת של גוגל, אמזון, פייסבוק ומיקרוסופט. מגמה זו רק תתעצם, שכן הארבע אחראיות היום לבדן על כ־30% מההשקעה השנתית העולמית בתחום.
הצרכנים אמנם מקבלים גישה לאינטרנט מהיר יותר, אבל סופה של ריכוזיות זו, כמו כל ריכוזיות, היא מחיקת מתחרים קטנים, העלאת מחירים, פגיעה בפרטיות המשתמשים, ובסופו של דבר גם העלאת מעמדן של אותן ענקיות טכנולוגיה למעמד של שומרות הסף של האינטרנט. אם אמזון תחליט יום אחד שיוצרי הסרטון של הכלב שמתאחד עם בעליו עברו על כללי המדיניות שלה, היא תוכל פשוט להוריד אותו.
בסופו של דבר אותן ענקיות גם יכולות להחליט לנקוט פרקטיקות אנטי־תחרותיות (כפי שכבר עשו), ולא להעניק שירות למתחרות, לחנוק להן את התעבורה ולטשטש את עקבותיהן, כך שלא ממש נדע שעשו זאת. עבור כלב תמים אין מי שילחם. מתי בכל זאת שומעים קצת טענות על ריכוזיות יתר? כשישראל מחליטה לשכור את שירותי גוגל או חברה אחרת כדי להפעיל את פרויקטי הענן הממשלתיים שלה (במיוחד זה המכונה נימבוס). גורמים שונים העידו כי אסור למדינה להישען על נותן שירות אחד, משום שזה יכול יום אחד להחליט להפסיק את שירותיו, אם נניח בלחץ עולמי או שקשור לפנים החברה. האזרחים ככלל לא נהנים מאותה תשומת לב, אף שרווחתם לא חשובה פחות, אלא ממש להפך.
2. זה התחיל מגרעין
החלק העצוב בדבר הזה הוא שהאינטרנט נוצר בדיוק כדי למנוע תופעה כזו. הוא פותח על ידי ממשלת ארצות הברית במטרה הברורה להיות כל כך מבוזר בין כל כך הרבה שרתים, ספקים ומרכזי נתונים כך שלעולם לא תהיה נקודת כשל אחת, ולא תיפגע יכולת המדינה להפעיל את הנשק הגרעיני שלה. זאת אומרת שלגורם אחד לעולם לא תהיה עוצמה גדולה מספיק כדי שאם השירות שהוא מעניק יקרוס, יותקף או יושחת מכל סיבה אחרת, כך שהמערכת כולה תהיה תלויה בו.
זה עבד ובאופן נהדר, אבל כפי שקורה עם כל מהפכה טכנולוגית, גם כאן כל עוד נותנים לשחקניות לעשות כרצונן ולא מנסים לווסת את פעילותן באמצעות מינהל בריא של הגבלים עסקיים, שלל המהפכות והקדמה לעולם לא יחולק באופן שווה.
