דוח טכנולוגי טיקים באפלה: האם טיקטוק באמת גורמת למגפת טורט עולמית? (לא)
דוח טכנולוגי
טיקים באפלה: האם טיקטוק באמת גורמת למגפת טורט עולמית? (לא)
התקשורת בארה"ב טוענת שבני נוער שצופים בסרטוני טיקטוק מפתחים כתוצאה מכך תסמונת טורט - ומגבה זאת בנתונים מספריים ובמחקרים "מדעיים". המציאות היא שכן, נערים ונערות סובלים ממה שנקרא "טיקים פונקציונליים", אבל זה בכלל קשור לקורונה. העיקר שנבהלתם
בימים אלה הולכת ומתגבשת, לפחות בעיתונות האמריקאית, הפאניקה המוסרית הבאה: אחרי הספרים שפוגעים במוסר, הקומיקסים שמשחיתים את הנוער, הטלוויזיה שמרקיבה את המוח, משחקי ה-D&D שמדרדרים לעבודת שטן, הפושים בסמארטפון שיוצרים הפרעות קשב וריכוז והפייסבוק שגורמת לנו לדיכאון מגיעה תורה של הטיקטוק שמייצרת טיקים אצל נערות.
החרדה סביב הטיקים של טיקטוק מסתובבת בשטח כבר לא מעט חודשים, אבל בימים האחרונים היא העלתה הילוך כשכתבות בעיתונים מובילים כמו הניו יורק טיימס והוול סטריט ג'ורנל ליבו את הפאניקה עם כותרות מפחידות כמו "טיקטוק אולי גורמת לנערות מתבגרות לפתח תסמינים ניורולוגיים" ו"טינאייג'ריות עדיין מפתחות טיקים שקשורים לטיקטוק והפרעות אחרות".
כך למשל דיווחו בג'ורנל על התופעה המפחידה: "החל מאביב 2020 נערות בשיקגו החלו לפלוט באופן בלתי נשלט אותן מלים כמו נערות בקלגרי. רופאים בארה"ב ובבריטניה גילו שרבות מהנערות צפו בסרטוני טיקטוק של אנשים שאמרו שיש להם תסמונת טורט". הנערות בסופו של דבר לא אובחנו עם טורט, אלא עם מצב רפואי שמכונה Acute Onset Functional Tics. בעוד שטורט מאופיינת בדפוסי גאות ושפל על פני שנים ובהתפתחות איטית, טיקים פונקציוליים מאופיינים בהתפתחות מהירה, תוך שעות או ימים, של טיקים קוליים ומוטוריים בלי היסטוריה רפואית של הפרעות מסוג זה. מפחיד, נכון? הבת החמודה שלכם רואה סרטון בטיקטוק ובתוך שעות הופכת לערימה מהלכת של עיוויות, קללות ונביחות.
הסיפור הזה פוגע בכל הנקודות הנכונות - מה שנקרא בלעז ticks all the right boxes (כן, טיקס): טכנולוגיה חדשה ופופולרית במיוחד בקרב הדור הצעיר, תופעה מסתורית ומסוכנת שקשורה אליה, חשש לנזקים ארוכי טווח לילדות צעירות מהמעמד הנכון, משהו שקל להסביר בחצי משפט – טיקטוק גורמת לטיקים בנערות, שאר הטקסט ממש כותב את עצמו – והכי חשוב, כותרות קליטות ומתחרזות עם הרבה מקום למשחקי מלים כיפיים.
אבל האם באמת יש פצצה מתקתקת של טיקים מטיקטוק? האם טיקטוק מפילה תיק בריאותי על נערות וגורמת להן לטיקים קשיי תיקון. בניגוד לכותרות החד-משמעיות בתקשורת, התשובה האמיתית פחות נחרצת. הנה מה שלמחקר המדעי יש לומר בנושא.
המאמר המדעי המוקדם המובהק ביותר שהעלה את הקשר בין טיקים לטיקטוק התפרסם ב-17 ביוני 2021 בכתב העת Movement Disorders: Clinical Practice של האגודה הבינלאומית לפרקינסון והפרעות תנועה תחת הכותרת "טיקים וטיקטוק: טיקים פונקציונליים מתפשטים דרך מדיה חברתית" קבעו החוקרים שמדיה חברתית יכולה לתרום להתפשטות של טיקים. זאת, אחרי שמטופלות שסבלו מטיקים דיווחו שקודם להתפרצות הסימפטומים הם צפו בסרטוני טיקטוק על טיקים, כולם של אותה יוצרת בריטית. "אימוץ סימפטומים, התנהגויות או דפוסים מוטוריים אחרי צפייה בפרטים שמציגים התנהגות דומה מכונה מידול", נכתב במחקר. "העקביות שבה המטופלות עם הטיקים הפונקציונליים ציינו חשיפה לאותה אישיות טיקטוק, והדמיון בין התנועות שלהן, מצביע על אפשרות להתפשטות סימפטומים פונקציונליים דרך מדיה חברתית".
יש כמה בעיות עם המחקר הזה. ראשית: הוא מקיף שש מטופלות בלבד שתושאלו על המצב הרפואי שלהן וציינו שצפו בסרטוני טיקטוק דומים. לכאורה לפני הופעת התסמינים, אבל עדויות אישיות הן מקור לא אמין ולא מן הנמנע שהיו מקרים שבהם הצפייה דווקא התרחשה אחרי – סוגייה שהחוקרים לכל הפחות היו צריכים להתייחס אליה. בנוסף, לפחות שלוש מהמטופלות סבלו מהפרעות נפשיות קודמות – התקפי פאניקה, דיכאון, חרדה ועוד (לגבי שלוש האחרות לא נמסר מידע) – שיכולות גם הן לשמש כהסבר להופעת הטיקים ("הפתולוגיה להתפתחות טיקים פונקציונליים לא מובנת היטב", כפי שנכתב במחקר עצמו).
מחקר עם שש מטופלות, שהוא לא ניסויי ולא כלל קבוצת ביקורת (כמה נחשפו לסרטונים ולא פיתחו טיקים? כמה פיתחו טיקים בלי שנחשפו לסרטונים?), לא ממש יכול להוות בסיס למסקנות מרחיקות לכת כל כך. זה יותר אנקדוטה ממדע. ניתן להסיק רק מעט מסקנות מוצקות על התפקיד של מדיה חברתית בהתפתחות טיקים פונקציונליים על בסיס קבוצה קטנה אחת – ואת זה אומרים החוקרים עצמם, במשפט שמוחבא לקראת סוף המאמר.
ב-28 ביולי 2021, באותו כתב עת, התפרסם המאמר "טיקים וטיקטוק: מגיפה בתוך מגיפה". המחקר לא מבוסס על ניסוי קליני או על בדיקת מטופלים, אלא על ניתוח סרטוני טיקטוק. החוקרים חיפשו סרטונים לפי מילות מפתח כמו טיק או טורט, וביצעו ניתוח כמותני של המצולמים ושל התסמינים שהם הציגו. הם ניתחו 28 משתמשים, רובם נשים בגיל ממוצע של 18.8, שהציגו טיקים שונים במובהק מאלה שמאפיינים תסמונת טורט ואופייניים יותר לטיקים פונקציונליים.
עד כאן סביר, אבל אז מגיעה קפיצת הדרך: מדובר במחלה חברתית שמתפשטת דרך טיקטוק. "אנחנו מאמינים שטיקים בטיקטוק הם דוגמה להדבקה חברתית או מחלה חברתית המונית, שכוללת התנהגות, רגשות או מצבים שמתפשטים במהירות דרך רשתות חברתיות. המדיה החברתית הפכה את ההתפשטות לקלה, למהירה ולרחבה יותר. טיקי הטיקטוק מתפשטים אל מחוץ לעולם הווירטואלי".
מעבר למתודולוגיה הפגומה ביסודה – לבחון ולאבחן אנשים על סמך סרטונים מקוונים – מדובר, שוב, בקבוצה קטנה מאוד מתוך מיליארד משתמשים בטיקטוק, כשהמחקר לא בדק קשר אפשרי בין הנבדקים או ניסה למפות התפשטות אפשרית של התסמינים ממשתמש אחד לשני, או אפילו לתאר מנגנון שיסביר את ההדבקה החברתית הזו. יותר אוויר מתוכן.
במאי יתפרסם ב-Pediatric Neurology מחקר בעל מתודולגיה דומה בשם The Phenomenology of Tics and Tic-Like Behavior in TikTok. הפעם נבחנו 100 הסרטונים הנצפים ביותר תחת התגית tourettes, שהועלו על ידי 37 משתמשים בסך הכל. המחקר היה פחות מכוון מטרה והסתפק בקביעה שהטיקים שמיוצגים בסרטונים אופיינים לטיקים פונקציונליים ולא לטורט.
חשוב מכך, הם מבהירים: "סקירת וידיאו לא שווה להערכה קלינית של הפרטים בוודיאו. הערכה קלינית פיזית תכלול אלמנטים רבים שלא זמינים דרך סקירת וידיאו. הסרטונים האלה יכולים להטעות את הציבור הכללי". כמו כן, הם מציינים שסימפטומים כמו טיקים קוליים זכו לייצוג יתר בסרטונים לעומת השכיחות שלהם בקרב מטופלים עם טורט וכללו לרוב מאפיינים לא טיפיקליים. "אף על פי שהממצאים שלנו יכולים להציע קשר בין סרטוני טיקטוק לזינוק העדכני בטיקים פונקציונליים, המחקר שלנו לא עוצב כדי לבדוק זאת", הם מבהירים.
מחקר נוסף מספטמבר האחרון, גם הוא מ-Movement Disorders, השווה בין 13 חולי טורט ל-13 מטופלים עם טיקים שהתפרצו אחרי שצפו בסרטוני יוטיוב או טיקטוק שעוסקים בטיקים או בטורט, ומצא הבדל משמעותי בתסמינים של שתי הקבוצות. מסקנת החוקרים: מדובר בתופעה רפואית ייחודית שייתכן שקשורה לסרטוני יוטיוב וטיקטוק. הבעיה? בקבוצה השנייה נכללו רק נחקרים שהצהירו שהתסמינים שלהם התחילו אחרי שצפו בסרטונים. נחקרים אחרים עם טיקים הושמטו מהמחקר ולכן אין לדעת מה מצב התסמינים שלהם ביחס לשתי הקבוצות שנכללו בו. כלומר, החוקרים בחרו מראש קבוצת נחקרים בעייתית ולא טרחו לבצע השוואה בינה לבין קבוצה "נטולת סרטונים" על מנת לשלול הסברים אחרים לטיקים.
אלה, פחות או יותר, המחקרים שקושרים או מנסים לקשור ישירות בין טיקים לטיקטוק. כולם מאותו כתב עת מדעי - שזה, חייבים להודות, קצת חשוד. אבל איך מסבירים את העלייה המדווחת במקרים של טיקים פונקציונליים בקרב נערות בשנתיים האחרונות – לפי כמה דיווחים, בקצב כפול מבעבר? מה זה יכול להיות חוץ מהרשת החברתית שבדיוק בתקופה המדוברת הפכה לתופעה עולמית? מה כבר קרה בעולם שיכול להסביר את זה? אה, כן, קורונה.
כאן, גוף המחקרים מעמיק יותר. כבר במרץ 2021, עוד לפני מאמר הטיקטוק הראשון, התפרסם בכתב העת Archives of Disease in Childhood, המאמר COVID-19 related increase in childhood tics and tic-like attacks שקושר עלייה מזוהה בטיקים למגמה רחבה יותר של עלייה בהפרעות נפש על רקע המגפה. "ההשפעה השלילית של מגפת הקורונה על הבריאות הנפשית של מבוגרים וילדים נעשית ברורה יותר ויותר", נכתב במחקר. "שיעור הבעיות הנפשיות בקרב ילדים בבריטניה עלה מ-10.8% ב-2017 ל-16% ביולי 2020. נראה שילדים עם סימפטומים פונקציונליים הם אחד מהמקרים הרבים של קשיים הקשורים למתח שנובעים ממגיפת הקורונה".
באשר לקשר לטיקטוק, החוקרים מציינים שאף שיש מתבגרות שדיווחו על צריכה מוגברת של סרטונים קשורים לפני הופעת סימפטומים, רבות אחרות פרסמו סרטונים כאלה כחלק מהליך ההתמודדות שלהן עם הטיקים וכדי לזכות בתמיכת חברים בתחושת שייכות לקהילה. "תפקיד המדיה החברתית מצריך בדיקה נוספת, במיוחד בכל הנוגע ל'הדבקה' אפשרית", נכתב.
עוד מחקר שהתפרסם ב- Neurology: Clinical Practice ב-14 באוקטובר 2021, הקיף 45 מטופלים שאובחנו עם טיקים פונקציונליים במהלך הקורונה (75.6% מהם נשים). מבין אלה, רק מטופל אחד דיווח שצפה בסרטונים רלוונטיים קודם להופעת התסמינים. "טיקים פונקציונליים נראים כהתבטאות של התמודדות דיס-פונקציונלית עם גורמי לחץ פסיכולוגיים", כותבים החוקרים, אם כי על סמך המקרה הבודד הם דנים בקשר אפשרי לצפייה בסרטוני טיקטוק.
מאמר שהתפרסם ב-European Journal of Neurology ב-22 ביולי 2021 התבסס על נתוני 290 מטופלים במרפאה בקלגרי בין 2012 ליוני 2021. 20 מהם סבלו מטיקים פונקציונליים שהתפתחו במהלך הקורונה וכולם דיווחו על מעקב אחרי משפיענים, בעיקר בטיקטוק, עם טיקים או טורט. המסקנה העיקרית של המחקר קושרת את התסמינים לקורונה: "מגיפת הקורונה היתה מקור מרכזי ללחץ ולחרדה עבור אנשים בכל העולם - מה שהוביל לגידול בבעיות נפשיות ובדרישה לשירותי בריאות הנפש".
אם היה לטיקטוק תפקיד, נטען, הוא התבטא כטריגר להתנהגות מידול או מתוך רצון לזכות בהכרה חברתית ופופולריות (טענה לא מבוססת וקצת הזויה). ואולם החוקרים מבהירים: "החשיפה לסרטוני טיקים לא דווחה בכל המטופלים שטופלו במרכזים אחרים - מה שמצביע על כך שלא מדובר בתנאי הכרחי או בגורם ישיר. יש צורך בחקירה שיטתית בין הופעת התסמינים, חומרתים וכמות החשיפה למדיה חברתית".
מחקר מהחודש מעלה טענות דומות: קשר סביר לעלייה בבעיות נפשיות כתוצאה מהמגיפה, כשהמדיה החברתית שימשה לכל היותר כגורם ממדל. כלומר, נוצר לחץ נפשי גדול ואם לטיקטוק היה תפקיד זה רק בעיצוב הנתיב שבו הוא התפרץ.
בסופו של דבר, יש לנו פניקה מוסרית קלאסית, מתובלת בקצת פטריאריכה טובה. תופעה רפואית מדאיגה נקשרת במהירות לבוגימן התורן - הלא הוא טיקטוק. אם המגפה היתה פורצת לפני עשור, כנראה שהיינו מדברים על פייסבוק. גם ההתמקדות התקשורתית דווקא בבנות ובנשים צעירות כנראה לא מקרית או מוכוונת רק מהנתונים: לתקשורת יש נטייה מוכרת למשטר דיבור והתנהגות של נשים. לפני כמה שנים היה זה Vocal Fry – משלב דיבור נמוך, ליחשוש - שהסעיר את התקשורת סביב ה"חשש" כי צעירות שמדברות כך גורמות נזק בלתי הפיך לקול שלהן (ותוך התעלמות נוחה מכך שיש גם לא מעט גברים שדיברו במשלב זה). קודם לכן היה לנו Upspeak, סיום משפטים רגילים כמו היו משפטי שאלה. וככל שנלך אחורה בהיסטוריה, כך סביר שנמצא עוד דוגמאות שעוטפות בפסאודו-מדע ניסיונות של הפטריארכיה למשטר התנהגות נשית.
הטיקים בטיקטוק הם רק הגרסה האחרונה של הפניקה המוסרית המוכרת מימים ימימה: זו שלוקחת התנהגות לגיטימית לחלוטין, אך נראית זרה ומשונה לדור המבוגר יותר – העברת שעות בצפייה בסרטונים מטופשים בסמארטפון – ומנסה להוקיע אותה כמסוכנת באצטלה דקה ולא משכנעת של בעיה רפואית. ואם מדובר בנערות שנמצאות במוקד, מצוין – זה רק יהדהד טוב יותר בקהל היעד ויגדיל את הרייטינג. המחקרים, לפחות לעת עתה, ממש לא תומכים בכך.
