נייר זה העבר: בנק ישראל ביצע ניסוי ראשוני ב"שקל דיגיטלי"
נייר זה העבר: בנק ישראל ביצע ניסוי ראשוני ב"שקל דיגיטלי"
המטבע השואב השראה ממטבעות קריפטו יציבים הוא למעשה כסף מסורתי שמונפק על ידי הבנק המרכזי ונחשב ל"מטבע מדינה". אולם בשל היותו דיגיטלי הוא בעל פוטנציאל לצמצם עלויות תיווך ולהאיץ את העברת הכספים
בנק ישראל פרסם את תוצאות הניסוי הראשוני ב"שקל דיגיטלי". בחודשים האחרונים בנק ישראל בוחן את הרעיון של "שקל דיגיטלי" ומצטרף לשורה של מדינות ברחבי העולם שהחלו ניסויים במטבעות מדינה דיגיטליים, לרבות סין שהיואן הדיגיטלי שלה כבר נבדק על ידי מעל ל-100 מיליון אנשים, כולל באי אולימפיאדת החורף האחרונה בבייג'ינג.
בבנק ישראל ביצעו ניסוי מוגבל בשקל הדיגיטלי, השתמשו בפלטפורמה שממנפת בלוקצ'יין מסוג את'ריום, וניסו לבצע פעולות כלכליות בסיסיות, כמו העברת מטבע בין ארנקים (מעין תשלום) והטלת מגבלות כמותיות על תשלום, ולהפעיל חוזה חכם (קוד שמבצע פעולה באופן אוטומטי בהינתן תנאים שנקבעו מראש), במקרה זה רכישת רכב לכאורה.
שקל דיגיטלי הוא חלק ממה שמכונה CBDC (Central Bank Digital Currency), צורת מזומנים דיגיטליים ששואבת את ההשראה שלה מ"מטבעות יציבים קריפטוגרפים". אלו הם מטבעות ממש כמו "שקל חדש", במובן שהם מונפקים על ידי הבנק המרכזי ומגלמים התחייבות שלו למי שמחזיק בהם, אך שונים משום שאין להם ביטוי פיזי רק דיגיטלי מוצפן, ולכאורה תנועתם מתבצעת על גבי טכנולוגיית בלוקצ'יין. הם גם שונים מכסף שנמצא בחשבון הבנק או שלכאורה משלמים איתו בכרטיס אשראי, משום שאלו מגלמים התחייבות של בנקים מסחריים, רק מהווים ייצוג של ערך ולא המטבע עצמו.
תנועת CBDC אמורה באופן תיאורטי להיות על גבי יומן רישום מבוזר או בלוקצ'יין, מנותקת מבנקים מסחריים, ולאפשר למשתמשים קשר מתווך רק על ידי הבנקים המרכזיים. מאפיין ייחודי זה הפך את ה-CBDC להזדמנות (פוטנציאלית) לעצב מחדש ולתקן את מערכות התשלומים האלקטרוניות המסורתיות הקיימות היום, כך שיגבירו את התחרות, יחתכו חלק מהעמלות הגבוהות ויאיצו את העברות הכספים. מוצר מסוג זה יכול להיות אטרקטיבי הרבה יותר על פני השיטות המסורבלות והיקרות שקיימות היום, שנותרו כפי שהן רק משום שלבנקים המסחריים אין כל תמריץ לשפר שירות זה. יתרון נוסף של CBDC הוא פרטיות. בשונה מהשימוש במערכת הבנקאית הדיגיטלית (שימוש בכרטיסי אשראי, אפליקציות תשלום ודומיהם), שקל דיגיטלי יכול היה, לכאורה, לאפשר פרטיות זהה למזומן משום שאינו עובר דרך המערכת המסורתית. בנק ישראל לעומת זאת החליט לבצע את הניסוי כך שיבטל שני יתרונות מהותיים אלו.
ראשית, מסבירים בבנק כי הם ביצעו את הניסוי בזמן שהם מדמים קיומם של מתווכים, כך שרק אלו יאפשרו למשתמשים גישה ופעולות במטבע, ורק אלו יעבירו בשמם את פעולות התשלום. שנית, מסבירים בבנק ישראל כי הם בחנו מגבלות על גובה העברה בודדת והגבלת מספר העברות ביום, מתוך הבנה ש-CBDC מהווים סיכון לאיתנות המערכת הבנקאית המסורתית, מכיוון שייתכן שלקוחות רבים ימשכו את הכספים שלהם מהחשבונות בבנקים המסחריים וימירו את אלו לשקלים דיגיטליים כדי לחתוך את המתווכים היקרים. שלישית, מציינים בבנק שבשל טבעו ה"אנונימי" של השקל הדיגיטלי, הם בחנו יצירת מטבע שהוא פרטי ואחר שאינו, וביקשו להגדיר רף תקופתי מסוים של תשלומים דיגיטליים שניתן יהיה לבצע באופן אנונימי.
הניסוי אמנם חד-פעמי, אך הוא בהחלט מעיד על נכונות להתנסות באמצעים טכנולוגיים חדישים במיוחד, ואולי אף להכניסם אל תוך המערכת הפיננסית המסורתית. עם זאת צריך לזכור שמשום שה־CBDC הוא מטבע מדינה, גם אם דיגיטלי, הוא יושפע בדיוק מאותם גורמים מאקרו ומיקרו־כלכליים שכסף "פיזי" מושפע מהם. שתי צורות אלו אף יחלקו תמיד את אותו ערך סחיר. כך, למשל, ערכיו של דולר ודולר דיגיטלי יהיו זהים ויושפעו, למשל, ממדיניות מוניטרית, משבר בשרשרת האספקה או נגיף עולמי.
