"הבורד שאל למה אני טס לישראל. אמרתי שאני צריך להיות עם העובדים וזה יחזור בריבית דריבית"
"הבורד שאל למה אני טס לישראל. אמרתי שאני צריך להיות עם העובדים וזה יחזור בריבית דריבית"
שלומי בן חיים, מנכ"ל ג'ייפרוג שמתגורר בקליפורניה מספר למה החליט לטוס חזרה ארצה מיד כשפרצה המלחמה, מהם האלמנטים המרכזיים בתוכנית החירום של החברה ואיך ממשיכים לנהל חברה ישראלית גלובלית בימים כאלה. "כמנכ"ל ישראלי להמשיך לנהל את החברה מחו"ל בזמן מלחמה זה בערך כמו ממשלה שלא הולכת לבקר את משפחות החטופים"
ביום שישי, 6.10 מאוחר בלילה בשעון קליפורניה שלומי בן חיים, מייסד ומנכ"ל חברת התוכנה הישראלית ג'ייפרוג התחיל לשמוע את החדשות מישראל, כאן כבר היה יום שבת. הוא קודם כל בדק שבנותיו הגדולות, חיילות בודדות בישראל הן בסדר, לאחר מכן, כינס ישיבת הנהלה ומיד החל לחפש טיסות לארץ.
ג'ייפרוג היא חברה המעסיקה 1,500 עובדים, מתוכם 800 בישראל ובספטמבר 2020 הונפקה בנאסד"ק. בן חיים מתגורר בקליפורניה עם אישתו וביתו הקטנה ושתי בנותיו הגדולות, כאמור, משרתות בצבא.
"מספר שעות אחרי ששמענו מה קורה כינסנו ישיבת הנהלה והתחלנו להוציא לפועל את תוכנית ההמשכיות העסקית שלנו. זו תוכנית שיש בה שלושה אלמנטים מרכזיים, הראשון זה תקשורת פנימית ובטחון העובדים, השני המשכיות הטכנולוגיה ומתן השירותים והשלישי תקשורת לעולם החיצון. לאחר מכן התחלתי לחפש טיסות לארץ. יונייטד עצרו את הטיסות, הצלחתי לעלות על טיסה של אל על ביום שני", הוא מספר.
השאלה המתבקשת היא למה החלטת לחזור דווקא למלחמה, הרי אתה מתגורר בקליפורניה ומנהל את החברה משם
"יש לי פה משפחה ויש לי פה 800 עובדים. כמו כל מנכ"ל ישראלי אני מרגיש שלהמשיך לנהל את החברה מחו"ל זה בערך כמו ממשלה שלא הולכת לבקר את משפחות החטופים ומתעדכנת במצבם מרחוק.
ביום השני שלי בישראל החלו להגיע התמונות הראשונות מהקיבוצים, המושבים והערים באיזור. בשלב זה קיימנו פגישות עם הבורד פעם בשבוע כדי לתת להם דיווח. הדירקטוריון שלי ברובו לא ישראלי ולא יהודי. במפגש השני עם הבורד אמרתי להם את הדבר הבא: אנחנו צריכים להתעסק לא רק בהתמודדות עם אוייב רצחני, טרוריסט אכזרי, עם זה אנחנו מתמודדים עכשיו, אבל תהיה התמודדות לאחר מכן. ביקשתי להשקיע 1.5 מיליון דולר ביישוב מעוטף עזה שייבחר על ידי החברה. לטובת העניין מינינו צוות ייעודי הכולל רו"ח ועו"ד וסמנכ"לית משאבי אנוש ואופרציה והתחלנו. בארץ נוצר מומנטום והרבה מאוד חברות ישראליות ולא ישראליות החלו להיכנס לתוך העניין הזה של היום שאחרי.
אני חושב שאנחנו צריכים לעטוף את העוטף. נכון להיום יש יותר מ-60 אלף עקורים, משפחות חבולות, מוכות טראומה, שספגו לא רק מהלומה שכוללת את ההרס של כל מה שהם מכירים כאזור בטוח כמו בית, אלא גם את ההרס הנפשי, ואת הדברים האלה צריך לשקם. 20 שנה מהיום, הילדים שהיו חלק מקורבנות ההתקפה הזו של החמאס יסתובבו בחדר אוכל או מבנים מוגנים שג'ייפרוג וחברות אחרות יתרמו".
איך הגיב הבורד?
"אני חושב שבתור דירקטוריון שהיה הראשון או בין הראשונים שבחרו לקבל החלטה כזו כבר בתחילת הלחימה - זו החלטה אמיצה ומרשימה. אני חושב שהיום, כל בורד וכל חברה ישראלית, בהנחה שהיא לא בקשיים, תאשר תרומה ולו בגלל שיש עשרות חברות שאישרו לתרום. אני יכול להגיד שיש לי בורד עם רוב נשי ואני משוכנע שמה שראיתי בעיניים שלהן זה כאב של אמא. אי אפשר להימנע מלחשוב על זה ולשים את עצמנו בנעליהם של הקורבנות. חלק מחברי הבורד כתבו לי אחרי הפגישה בפרטי שהם מבקשים לתרום גם באופן אישי. אבל יש משהו יותר מדהים שסגר לחברי הדירטוריון מעגל: לפני קצת יותר משנה שלחנו משלחת של ג'ייפרוג לאוקראינה, לסייע עם מים, מגבות ושמיכות לפליטים שעברו בין אוקראינה לפולין. היינו שם. ביום השני ללחימה עכשיו, אחרי שהתברר שהיה פה אסון שאי אפשר לתאר, קיבלתי הודעת טקסט בזו הלשון: 'שמי X, אתה בטח לא זוכר אותי, עזרת לי בגבול בין אוקראינה לפולין' ודרש בשלומי. הדבר היחיד שעלה לי בראש הוא שכשאתה עושה טוב יש לזה אדוות. כשאתה עושה רע – אין לזה המשכיות. בין היתר הצגתי גם את ההודעה הזו לבורד ולשמחתי בפה מלא הם תמכו בהחלטה. זה הרבה מאוד כסף, אבל הבורד לא היסס והוא סומך עלינו שהעובדים מבינים שזו חברה גלובלית ושצריכה להיות המשכיות עסקית".
זה יפה מאוד שאתם ואחרים תורמים, אך מדוע השיקום צריך להתבסס על תרומות, האם זה לא מקומה של המדינה לשקם את העוטף?
"השאלה הזו הופנתה אלי כבר מכמה כיוונים, אני חושב שכן, והלוואי שהתשובה שהייתי מקבל מהבורד שלי הייתה 'אבל יש לכם ממשלה'. לא אומרים את זה ברחוב ולא בפועל, לא חושבים שהחבר'ה של העוטף יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהממשלה תדאג להם. לא צריך להיות קונפליקט בין השיקום של הממשלה ובין הירתמות תרומה של חברות. בארוע טרור בהיקף כזה לא נתקלנו, היו לנו מלחמות, המדינה ספגה פיגועים אבל לא בהיקף הזה ובאכזריות הזו, צריכה להיות פה התכנסות לאומית, מדינית, אזרחית וחברתית בשביל להגיב שהאנשים האלה יוכלו לשקם את חייהם.
כשנפגשתי עם העובדים בעולם הראיתי להם את המרחק בין עוטף עזה למשרדי החברה בתל אביב ונתניה. זה כמו הנסיעה מניו ג'רזי לניו יורק וארוע כזה, כולל הסברתי, זה לא משהו שממשלה, גם החזקה ביותר, יכולה להתמודד איתו לבד. יש פה חברות, שנולדו בזכות המדינה הזאת, חברות מצליחות ויציבות וזה בסדר שבמקביל לממשלה, חברות יעזרו לאותם ישובים לעקוף את הבירוקרטיה. אנשים שאיבדו הכל, שולחים להם שמאי, זה כנראה לא משהו שהם יכולים לשאת, אם עובדי החברה ואנשים כמונו יכולים לעזור, במקביל למאמצי הממשלה, אין בזה שום דבר פסול. אני לא רואה דבר פסול באזרחים שמביאים ציוד לחיילים ואזרחים. שיעטפו את העוטף בלי בירוקרטיה וכל מני הליכים שלא ייגמרו כל כך מהר, יש לנו עם מדהים ומאוחד שפועל בקצב אחר ומבורך - לא צריך להיבהל מזה".
אתה בארץ עכשיו, עד מתי אתה מתכנן להישאר?
"נבחן את ההישארות שלי בהתאם למצב, כעקרון אני פה כל עוד הלחימה נמשכת. כתבתי לעובדים שלי כשהצלחתי לעלות על הטיסה. למרות שאף עובד לא ביקש ממני, עדכנתי שאני בא כדי להיות איתם תחת אותם שמים. קיבלתי 257 תגובות. אנשים נאחזים בכל אקט מנהיגותי בימים האלה".
איך ממשיכים להנהיג בזמנים כאלה?
"רוב העובדים בחברה אינםגרים בעוטף עזה, יש 1,500 עובדים חלקם מוסלמים, נוצרים, יהודים, נשים וגברים, כאלה שמבינים את המצב וכאלה שלא, כאלה שאכפת להם וכאלה שפחות. אחד הדברים שצריך לעשות מההתחלה הוא לדבר, להסביר ולא לכעוס. היו לנו עובדים שהתחילו לחשוב על איך נמשיך לנהל את החברה מישראל גם ביום שאחרי כי זו מבחינת העולם מוגדרת כאיזור מלחמה. אז יש דילמות ואגב, עוד יותר לא 'באיזור הנוחות' לדבר עם עובדים שגרים באיזורים שהותקפו. מספר שעות לתוך הלחימה הקמנו קבוצה עם מי שגר בראשון לציון דרומה. אחד העובדים בקבוצה היה נעול בממ"ד כאשר מחוץ לדלת יורים והוא כתב לנו 'תשלחו את הצבא'. את זה לא יכולנו לעשות. 12 שעות אחרי זה חילצו אותו. יש החלטות מאוד קשות. יש לנו עשרות עובדים במילואים, אנחנו תומכים במשפחות שלהם. יש לנו מאות עובדים שהשתתפו כבר וירטואלית בעזרה וטיפול בחרדות. יש גם כאלה ששואלים אם נמשיך להיות קיימים מחר עבור לקוחותינו ביניהם - הבנק הכי גדול בעולם וחברת הריטייל הגדולה בעולם.
צריך להיות ברורים עם הצוות קודם כל ואז עם שאר העולם - ג'ייפרוג היא חברה גלובלית וחברה ישראלית ואנחנו גאים בזה. חברה גלובלית צריכה להתנהל גם אם באיזור מסויים יש אסון. צריך לנצל את הפריסה הגיאוגרפית ולוודא שהמשכיות עסקית מתקיימת. בהודו, בתקופת הקורונה אנשים מתו ברחובות. זה לא אומר שסגרנו שם את המשרדים. היו התפרעויות ברחובות צרפת, היה מבצע צוק איתן, יש גם מיתון כלכלי. אנחנו חברה גלובלית חזקה ואחד הדברים שאנחנו מאוד גאים בהם הוא שאין קיפאון, מבינים את האסון אבל גם מבינים שחייבים להמשיך הלאה ולנצח.
אבל בפועל איך עושים את זה?
"מנהיגות באה לידי ביטוי באינטראקציה שלך עם העובדים. מול המראה אתה יכול להנהיג עד מחר אבל חלק הדברים הכי בסיסיים מבחינתי, מה שהייתי רוצה שהמנהל שלי ייתן לי הם ביטחון, כנות ופתיחות. אל תגיד לי שהכל יהיה בסדר, תגיד לי את האמת ושאתה תתווה את הדרך. לכן, אחד הדברים הראשונים שעשינו הוא ששיתפנו את העובדים בתוכנית ה-Business Continuity. עבור העובדים מחוץ לישראל זו שעת המבחן לעשות את הדבר הנכון ולתמוך בחברים שלהם בישראל.
אין היום בישראל מישהו שלא מכיר מישהו שקרה לא אסון. אתה לא יכול להתמוטט. הלב נקרע, אבל אמרתי למנהלים, תיכנסו רגע לשירותים, תאספו את עצמכם, אתם לא מתפרקים עם הצוות, אתם לא משדרים שאנחנו אבודים. הבסיס הוא אינטראקציה, ביטחון וכנות ולא רק מול העובדים הישראלים. עובד בצרפת או ארה"ב לא פחות חושש מעתיד החברה.
כשהבורד שאל אותי למה אני טס לאיזור מלחמה אמרתי להם שצריך להיות עם העובדים ומהלכים כאלו מייצרים תרבות וחוזרים כערך בריבית דריבית לכל אחד בג'ייפרוג.
אינטראקציה זה לא רק לענות על שאלות, זו לא מנהיגות. צריך לצאת מאיזור הנוחות. גם אם לא נוח לך לדבר עם עובד שהמשפחה שלו נפגעה ישירות. יש לנו משקיעים שנפגעו באירוע הטרור בעוטף , אחד מהמשקיעים הראשונים שהאמינו בג'ייפרוג בהתחלה שהשקיע מכספו הפרטי, הוריו, בני 84, חטופים. איך תדבר עם משפחה במצב כזה? מי אתה בכלל? הדבר שהכי מכווץ את הבטן זה מה אפשר להגיד לו אבל אתה חייב להיות פרואקטיבי, אני מדבר איתו מאז כמעט כל יום.
מה אתה ממליץ למנהלים בתקופות כאלה לעשות?
הדבר הראשון הוא שחייבים להיות פרואקטיבים ולייצר את האינטראקציה והביטחון. הדבר השני הוא שצריך להיערך – אם האירוע הזה לא היה בווליום הזה, זה היה בווליום אחר. צוק איתן וחרבות ברזל עבור ג'ייפרוג זה מבחינה עסקית אותו דבר. הפעם ספגנו בעורף מכה מאוד כואבת ואכזרית אבל כארגון עסקי האימפקט זהה. צריך לוודא שאתה לא מגיע לסיטואציה בלי לתכנן. יותר מזה, גם עכשיו תוך כדי האירוע כבר תיחקרנו מה לא עובד לנו בתוכנית. אם נחכה לסוף הלחימה לא אזכור מה היו הבעיות.
לבסוף, צריך לזכור שאתה מתנהל באקוסיסטם. יש לך בורד ו-35 אלף משקיעים ואם יש לך באמת מידת אחריות אתה לא יכול לתת לחברה להתמוטט. צריך לדעת לתקשר את זה החוצה. צריך לשמור על הכלכלה הישראלית חזקה ויציבה שלחיילים שלנו יהיה גם מקום עבודה לחזור אליו. יש להתנהל בעירנות גם בהיבט התקשורתי - לדוגמא, הורדנו פוסטים של עובדים שהיו פוגעניים (גם אם התוכן היה עובדתית נכון), צריך לנהל את התקשורת החוצה ופנימה וגם פה נדרשת דרך ומנהיגות. אנחנו מאוד גאים במהלך לשיקום העוטף ועוד יותר גאים בעם שלנו שבאופן כמעט מופלא קם ממכת טרור ומכוון לנצח גם הפעם. אנחנו קוראים לחברות להצטרף למאמץ דרך פניה בדוא"ל care@jfrog.com".
