איפה תהיה בעוד 5 שנים? מנכ"ל Bluevine לא יודע וחושב שזה בסדר
איפה תהיה בעוד 5 שנים? מנכ"ל Bluevine לא יודע וחושב שזה בסדר
אייל ליפשיץ סבור שהשאלות הבנאליות בראיונות עבודה לא מלמדות שום דבר. במקום, הוא מעדיף לשאול מועמדים על החוזקות שלהם הקשורות לתפקיד. כך הוא היה עונה על השאלות הפופולריות בראיונות עבודה
ראיון העבודה הראשון אותו עבר אייל ליפשיץ, מנכ"ל חברת הפינטק Bluevine הגיע אחרי תשעה ראיונות שהסתיימו בדחייה. זה היה למשרת סטודנט בחברת טקסס אינסטרומנטס וליפשיץ נתקל לראשונה במראיינים שעזרו לו להתגבר על הלחץ. "הייתי מאוד לחוץ בראיונות. דחו אותי כל המקומות עד שהגעתי לטקסס. בראיונות הטכנולוגיים יש היכרות אבל די מהר מגיעים לבעיה שצריך לפתור. הייתי נלחץ ומקבל בלאק-אאוט. בטקסס היו אנשים מדהימים, אני לא זוכר מה היה בראיון חוץ מזה שהם אמרו לי 'תנשום. תרגע, הכל בסדר, קח דקה. זה מאוד עזר והתקבלתי בניגוד לפעמים הקודמות שבהן פישלתי", הוא מספר.
מאז הוא התראיין אבל בעיקר ראיין מועמדים לעבודה בתור מייסד ומנכ"ל של חברה שמעסיקה 600 עובדים בעולם, 200 מהם בישראל. כשהוא מראיין הוא מעדיף להימנע משאלות שגרתיות כמו 'מהם החסרונות שלך' ולהתמקד בחוזקות הנדרשות לתפקיד הספציפי אליו הוא מראיין. "אני לא מאמין בשאלות הבנאליות פשוט מכיוון שלא לומדים מהן. במקום זה אני שואל שאלות שיותר עולות מתוך השיחה כמו למה הם קיבלו את ההחלטות שקיבלו. אני מאוד מנסה להיות ממוקד בתפקיד אליו אני מראיין, לדעת מהן החוזקות שחשובות לי לאותו התפקיד", הוא מסביר.
כשהתראיין לאחר התואר השני לעבודה בחברת הייעוץ מקינזי הוא נשאל היכן הוא רואה את עצמו בעוד חמש שנים. הוא השיב שהוא לא יודע. "אני מתרכז במה שלפני ואם אני מראיין ואשאל להיכן אתה רוצה להתקדם אז בעיני זו תשובה לגיטימית להגיד שאתה לא יודע וכרגע אתה רוצה להתמקצע ולהצליח ב-א', ב' או ג'. הרבה פעמים כשאתה יותר צעיר גם אם אתה חושב שאתה יודע היכן תרצה להיות בעוד חמש שנים - זה לא באמת נכון".
בלו ויין היא חברת פינטק שמספקת פתרונות בנקאיים לעסקים קטנים ובינוניים בארה"ב. יש לחברה למעלה מ-400 אלף לקוחות ב-50 מדינות ומאז הקמתה ב-2013 העניקה ללקוחותיה אשראי בהיקף של 13 מיליארד דולר. למרות שהוקמה על ידי ישראלים (יחד עם ליפשיץ ייסד את החברה ניר קלר) והיא מעסיקה עובדים בישראל, ליפשיץ מסביר שמדובר בחברה אמריקאית. "אני ישראלי ואנחנו ציונים אבל החברה עצמה היא אמריקאית. רוב הכסף שלנו לא נמצא בארץ", אמר בהקשר של הוצאת הכספים מישראל על ידי חברות הייטק רבות נוכח המהפיכה המשטרית שמקדמת הממשלה. "אני מסוגל להבין חברות שמגדרות סיכונים. משקיעים, רובם לא ישראלים, תמיד אומרים לגדר ולנהל את הסיכונים באותה מידה שכאשר השקל מאוד התחזק אז אמרו בוא תגדר את השקל. אם יש מצב של חוסר בהירות אז משקיעים אומרים, תנהלו את הסיכונים. אני לא אכנס למקרים ספציפיים לשאלה האם החברות מנהלות את הסיכונים נכון".
בבלו ויין לא פיטרו עובדים בגלי הפיטורים האחרונים, והם לא מתכננים לפטר אבל ליפשיץ לא מוכן להתחייב שזה לא יקרה. "אף מנכ"ל לא יכול להגיד שהוא אף פעם לא יפטר. אנחנו סך הכל במצב יציב. יש לנו הרבה מזומנים בקופה. לא השתוללנו אז יש לנו פחות לחץ לעשות תיקונים מהותיים אבל אנחנו נמצאים בתקופה של כלכלה יותר מאתגרת וכולם צריכים לנווט את המצב הזה. אנחנו חברה חזקה ויציבה אבל בסוף אני תמיד מסתכל קדימה ושואל את עצמי אם החברה יציבה לא רק היום אלא תישאר כזו תמיד", הוא אומר.
אלה התשובות של ליפשיץ לשאלות הפופולריות בראיונות עבודה:
ספר לי על עצמך
"אחרי הצבא הלכתי ללמוד הנדסת חשמל ואלקטרוניקה באוניברסיטת תל אביב. זה היה בשנת 2000, ולפני כן אף פעם לא היה לי מחשב. החלטתי ללכת להייטק לפני שידעתי משהו על הייטק ואז גיליתי שזה מעניין אותי. בשנה האחרונה של התואר התקבלתי לעבוד בתפקיד סטודנט בטקסס איסטרומנטס ואחר כך, כמהנדס במשרה מלאה בעיקר בתחום של רדיו ותקשורת. עשיתי את זה במשך ארבע שנים ונחשפתי לעולם הזה לראשונה באותה תקופה. למרות זאת, הייתה לי תחושה שזה לא העתיד שלי להיות מהנדס. הרגשתי שמאוד מדגדג לי ללמוד מנהל עסקים.
עברתי לארה"ב ולמדתי מנהל עסקים בשיקגו, הלכתי לעבוד במקינזי בארה"ב בעיקר כי לא ידעתי מה אני רוצה. עבדתי תקופה שם במקינזי. למדתי המון ואז, במקרה, נודע לי שיש הזדמנות להתראיין לקרן הון סיכון בארץ - 83North. עניין אותי הון סיכון, למדתי על זה בתואר השני וזה נראה לי משהו מאוד מסקרן. חבר שיכנע אותי להתראיין וניסיתי. קיבלתי הצעה, והחלטתי ללכת על זה. חזרנו לארץ, עבדתי שם שלוש שנים ונחשפתי לעולם הסטארטאפים והיזמות. זה היה מאוד מרתק, למדתי המון מהשותפים של הקרן. בקרן הון סיכון אתה נחשף להייטק והיזמות מהספסל אבל התחיל לדגדג לי ברמה האישית להקים סטארט-אפ. זיהיתי גם הזדמנות בתחום האשראי לעסקים קטנים. אבא שלי היה בעל עסק קטן וכך גם סבא שלי, והחלטתי לקפוץ למים. ב-2013 הקמתי את בלו ויין יחד עם שני שותפים ויצאנו לדרך והנה אני היום.
לא עברת את המסלול הטיפוסי של הרבה יזמי הייטק ישראלים
"לא היה לי מחשב עד גיל 21. הייתי הולך לים והבגרות שלי גם לא הייתה מדהימה. אני לא מהקליקה של 8200, בצבא הייתי מש"ק לוט"ר בנח"ל. אבל עשיתי שירות צבאי מעניין ולמדתי דברים אחרים שכן תורמים לי באופן כללי בחיים כמו עבודת צוות ולמתוח את הגבולות של עצמי. אני לא חושב שבשביל להיות מנכ"ל בהייטק חייבים להיות מ-8200, מה גם שאני לא מנכ"ל של חברת סייבר או סקיוריטי שבאמת שם המנכ"ל מגיע מרקע טכנולוגי מאוד חזק".
לא סיפרת על עצמך שום דבר אישי, רוצה לספר אולי על תחביבים?
"הפכתי להיות קצת אמריקאי. אני מראיין בארה"ב וכאן לא שואלים, אסור לשאול. אני בן 45, נשוי פלוס שניים בת 13 ובן 10. בחיים לא שואלים על זה, באמריקה זה ישר ולעניין. תחביבים? היו לי פעם לפני שהייתי מנכ"ל. הייתי מתאמן בקראטה, גולש גלים. אני עדיין עושה ספורט היום, בעיקר רץ".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
"עד שלא עבדתי בבלו ויין (שם הוא נמצא 10 שנים, מ.מ.) הייתי מהאנשים האלה שיש להם תוכניות חומש. ידעתי שאני רוצה ללמוד מנהל עסקים למשל אבל היום אני לא יודע להגיד מה אעשה אחרי בלו ויין. המטרה היא להמשיך להצליח עם החברה ולהנפיק – אין לנו תאריך להנפקה כי יש קצת פלואידיות - חלק מזה זה גם המצב בשווקים אבל אנחנו מגיעים לבשלות וגודל חברה מתאים, אם הדברים יילכו טוב? את זה קשה לי להגיד. למדתי שאתה לא יכול לדעת כלום. יש עכשיו סוג של משבר בהייטק אבל אנחנו מתחילים להגיע לגודל משמעותי כך שאם נמשיך להצליח בתוצאות שלנו - זה יקרה".
מהם החסרונות שלך?
י"ש לי מלא חסרונות. אחד הדברים שאני יכול להגיד שחשובים בתור מנכ"ל זה מודעות עצמית, כי דווקא אתה יכול להשלים את החסרונות שלך בצוות חזק סביבך. אתן לך דוגמא – אני לא המעודד (cheerleader) זה לא הסגנון שלי. יש עניין של להיות המעודד הראשי בתור מנכ"ל אבל זה לא אני. זה לא הסיגנון שלי. אני יכול להמעיט בחשיבות של זה אבל זה לא נכון – זה כן חשוב להלהיב את כולם. יש בזה ערך.
חיסרון נוסף הוא שלפעמים אין לי סבלנות ואני קופץ קדימה. אני גם מתרגש – לוקח דברים ללב ולפעמים זה משפיע עלי רגשית. אני מתרגש או מתעצבן".
אילו דברים גורמים לך להתרגש או להתעצבן למשל?
"אחד הדברים שמאוד חשובים לי זה יושרה. אנחנו רוצים לבנות כאן חברה משמעותית והמוטיבציה שלי מתמקדת בלעשות מה שטוב לחברה. כאשר מדובר באנשים בכירים אלה דברים שמאוד מעצבנים אותי אם הם פועלים ממניעים אישיים – וזה קורה. אני גם מאוד נוטה לחשוב שלאנשים יש מניע חיובי וזה הבסיס שלי לאמון. לפעמים אנשים מניחים שלאנשים יש מניע שלילי וגם זה מאוד מפריע לי".
מהם היתרונות שלך?
"אני יודע לבנות מערכות יחסים בצורה טובה, גם עם המשקיעים, גם עם הצוות שלי - הם בוטחים בי. אני מנסה מאוד שמה שאני עושה ומה שאני אומר באמת יהיו זהים ושזה יבוא לידי ביטוי. כי זה ה-Cash (המזומן) שלי.
אני מבין לעומק את הביזנס. יש מנכ"לים שמאוד נמצאים בראיית על של 30 אלף רגל. זה ייתרון עבור מנכ"ל לדעת להיות ב-30 אלף רגל אבל גם לדעת לצלול לפרטים ולהוביל מהלכים לא טריוויאליים ואסטרטגיה לא טריוויאלית. באופן כללי אני בא מהעולם הטכנולוגי ומאוד נוח לי עם נתונים".
למה כדאי לנו להעסיק אותך?
"אני חושב שבתור יזם של החברה אני מביא כאן מעבר ליכולות הטכניות. אני מביא משהו שונה, חזון שנגרם מזה שאני עושה את זה כבר עשר שנים והתרבות הארגונית שאני מייצר פה זה משהו שהאינטגרציה בינו לבין החברה היא מאוד גבוהה.
נכון שלכל אחד יש תחליף אבל אני מביא משהו מיוחד בגלל שאני אחד היזמים. אם הייתי צריך להתראיין להיות מנכל של חברה אחרת אני לא יודעת אם אני מביא את אותם איכויות. מבחינתי זה הילד השלישי שלי".
למה אתה רוצה את התפקיד?
"התפקיד שלי משתנה כל שנתיים. כל שנתיים אני לומד מחדש את התפקיד מחדש. אני נהנה מאוד מהלימוד ובסוף המבחן הוא מבחן התוצאה. בסוף, יש לי כאן מטרה שאנחנו בונים משהו שאני מאוד מאמין בו. אני חושב שאנחנו בונים משהו לתחום הבנקאות לעסקים קטנים שיש בו פער מאוד גדול, וזה משהו שיישאר אחרי. זה משהו שיחיה פה גם אחרי והילדים שלי יום אחד יסתובבו בארה"ב ויגידו – 'את זה אבא שלי בנה'. יש כאן אפשרות לעשות משהו שהוא מאוד משמעותי גם למיליוני עסקים קטנים וגם להשאיר חותם ברמה האישית".
