אל תצייר לי כבשה: אמנות ה-AI פורחת והאמנים האנושיים בפאניקה
אל תצייר לי כבשה: אמנות ה-AI פורחת והאמנים האנושיים בפאניקה
אפליקציות ותוכנות שהופכות טקסטים לאיורים "אמנותיים" מאתגרות את ענף האמנות הדיגיטלית ומטילות אימה על היוצרים החוששים לעתידם. האם נצפה בקרוב בנוק-אאוט מרשים של המכונה על רוח האדם או שמא ההיסטריה מוגזמת? האם אמנות AI היא בכלל אמנות? מהי אמנות? הצילו
ט', חבר טוב, הוא אנימטור דיגיטלי מוערך ומצליח בקנה מידה בינלאומי. ככל הנראה, אחד מ-10 האנימטורים המצליחים בעולם כיום, וללא ספק אחד מה-20. יצירותיו הן עבודות אמנות פלאיות, מציתות דמיון ורגש, פורצות דרך ובעלות טביעת אצבע מוגדרת מאוד, שאי אפשר כמעט לפספס. הלקוחות שלו הם בין השאר אפל, אדידס, נייקי, נינטנדו, HP, "ניו יורק טיימס", Vice, טוויץ' ואדובי. התור לעבודותיו ארוך ונוצץ, הוא מתפרנס יפה מאוד פלוס-פלוס, ולאחר עשור וחצי של התאפסות על כיוון אמנותי וחיים ללא שכר חודשי, הוא ממש לא רוצה לאבד את זה.
ט', יש לציין, הוא טיפוס די פרנואידי באופן כללי (בקטע חמוד), אבל בשבועות האחרונים זה קצת יצא מפרופורציה, כנראה. לילותיו אינם לילות וימיו אינם ימים. עיניו טרוטות דרך קבע, ועל פניו נסוכה הבעת אימה. "זה הגיע", הוא ממלמל כשמישהו שואל אותו מה קרה - ואי אפשר שלא. "הגיע הרגע שחששתי ממנו כל החיים. זהו, אני חוזר להיות עני. באסה". פחות או יותר כל מי ש-ט' מכיר כבר נחשף לתוכנת הבינה המלאכותית דאל אי 2, שהופכת טקסטים ליצירות אמנות, כך שבשלב זה המצב די ברור: ט', כמו אמנים רבים אחרים, חושש לעתידו בשל התפתחות אמנות ה-AI. ליתר דיוק, חרד מהאפשרות שהיום שבו העולם לא יזדקק יותר לאמנים בשר ודם מתקרב מאוד, אם הוא לא כבר כאן.
מוקדם לדעת אם החרדה הזאת מוצדקת, אבל היא ללא ספק אמיתית ומשותפת ליוצרים רבים מתחומי אמנות שונים, לרבות זו הדיגיטלית, שעדיין נמצאת בשלבי היטמעות במיינסטרים של סצנת האמנות הכללית. דאגתם של אלה מחולקת לשניים: מצד אחד דאגה מפני השתלטותה של הבינה המלאכותית על השוק תוך טאטואם הצדה, ומצד שני דאגה מכך שה"יצירות" של מחוללי ה-AI האלה מבוססות על מאגר נתונים קיים, אמנם עצום, אבל עדיין מגיע ממקור אנושי. כלומר עשויה להיות כאן גם פגיעה בקניין ובזכויות היוצרים, שכן על יצירת AI אחת חתומים, בעצם, אלפי אמנים אמיתיים ביחד.
התסיסה בקרבם, בכל אופן, הולכת ומחריפה מיום ליום. בתחילת החודש היא התפרצה במלוא עוזה לאחר שיצירת AI הגיעה למקום הראשון בתחרות האמנות השנתית של מדינת קולורדו בארצות הברית. את העבודה הזוכה, "היכל אופרה בחלל", יצר בחור בשם ג'ייסון אלן בעזרת Midjourney - תוכנה שהופכת טקסטים לדימויים גרפיים היפר-ריאליסטיים, והעובדה שהיא גברה על יצירות אמנות שנותרו בידי אנשים אמיתיים גרמה לכמה כאלה להתרעם על כך בדיסקורד ובטוויטר. "ראינו עכשיו את מותה של האמנות ממש לנגד עינינו", כתב אחד המשתתפים בתחרות. "זה כל כך מגעיל", כתבה משתתפת אחרת. "ברור שלבינה מלאכותית יש אפשרות להועיל, אבל לטעון שהדבר הזה הוא אמנות? בהחלט לא".
כשדוברת מחלקת התרבות של קולורדו, האחראית על ניהול התחרות, נדרשה לנושא, היא הסבירה שאלן לא חשף בפני צוות השופטים את העובדה שיצירתו היא תוצאה של מחולל בינה מלאכותית לפני שהגיש אותה לתחרות, אבל בכל מקרה על פי חוקי התחרות יש אישור לכל תצורה אמנותית שעושה שימוש בטכנולוגיה דיגיטלית כחלק מתהליך היצירה. כלומר, הזכייה של אלן הוכרה גם לאחר שהוא חשף את ה"תרמית".
צריך לומר: הפאניקה של האמנים נוכח הטכנולוגיה החדשה לא מאוד מפתיעה. גם מפני שמדובר, לרוב, באנשים נוירוטיים מטבעם, וגם מכיוון שכך היה מאז ומעולם: ציירים יצאו לרחובות לאחר המצאת המצלמה. המשורר הצרפתי צ'רלס בודלר כינה את המצלמה "האויב המר ביותר של האמנות". כלי עריכה מבוססי מחשב נתקלו בחמיצות פנים של מעצבים כשהגיעו לעולם באמצע המאה ה-20 ונטען עליהם שהם "דורשים מעט מדי יכולות וכישורים". ובכל זאת, יש הטוענים שמשהו ב-AI שונה: הפעם לא מדובר רק ביצירת עבודות אמנות יפות במינימום מאמץ, אלא, כאמור, בכלים הסורקים מיליוני תמונות ברשת הפתוחה ועושים שימוש באלגוריתמים שתוכננו לזהות תביות ויחסי גומלין בין התמונות האלה כדי ליצור תמונות חדשות באותו סגנון. כן, זה אומר שאמנים שהעלו את יצירותיהם לרשת מסייעים לאלגוריתם לחדד את עצמו ובכך מחזקים במו ידם את "האויב".
"מה שהופך את AI לשונה זה שמשתמשים באופן ספציפי בעבודות של אמנים עכשוויים", צייץ לאחרונה האמן הדיגיטלי אר.ג'יי פאלמר. "הדבר הזה רוצה את העבודה שלנו, למעשה הוא אנטי-אמנות". כתב הטכנולוגיה אנדי באיו די הסכים איתו: "דאל אי 2 זו טכנולוגיה שחוצה גבולות בכל הנוגע למה שהיא מסוגלת לעשות", הוא טען. "אבל היא מעוררת הרבה שאלות אתיות וקשה לעקוב אחרי כולן".
בינתיים הטכנולוגיה הזאת כבר לקחה ל-ט', או לאמן דיגיטלי מוכשר אחר, רומן גרפי, שער ב"קוסמופוליטן" ואיור לטור הפופולרי של הכתב צ'ארלי וורזל ב-The Atlantic שהיו יכולים להיות שלהם. וורזל, מצדו, התנצל על צירוף איור ה-AI לטורו לאחר שספג ביקורות על כך ממאיירים בשר ודם, אבל מגזינים ואתרים רבים ממשיכים לעשות שימוש בכלי הטרנדי הזה, למרות בעייתיותו. נוכח זאת, השבוע קרא האמן הפולני הנחשב גרג ראטקווסקי להחרגת היצירות של כל האמנים החיים מהמאגרים שבהם משתמשים מחוללי הבינה המלאכותית, לאחר שהבחין כי סגנונו הועתק ב"יצירות" רבות של המחוללים מידג'ורני ו-Stable Diffusion, שהושק לאחרונה. "יש עניין כלכלי שצריך לשים לב אליו במעבר של ה-AI מפיתוח ללא מטרות רווח לפרויקטים מסחריים, כשהדבר נעשה בלי לקבל רשות מהאמנים לשימוש ביצירותיהם", אמר.
על פי רוב, הצד השני מבין את העניין הזה ומודע היטב למצוקת האמנים, אבל, כמובן, לא מפסיק לפתח ולשכלל את המחולל, כי בכל זאת, מדובר בלהיט הדיגיטלי של הרגע. לדבריו של מייסד Stable Diffusion אמד מוסטק, "ראשי תעשיית הטכנולוגיה צריכים ליצור מכניזם שבו אמנים יוכלו להעלות את היצירות שלהם לרשת ולדרוש שלא ייעשה שימוש בסגנון האמנותי שלהם על ידי טכנולוגיית בינה מלאכותית".
בגוגל, אגב, השיקו במאי השנה מערכת בינה מלאכותית שיודעת לייצר אימג'ים מטקסט. המערכת, Imagen שמה, מבוססת במידה רבה על מחולל האימג'ים Deep Dream, שיצר מהנדס החברה בשנת 2019, והיא לא משוחררת לציבור הרחב עקב מה שענקית הטכנולוגיה מגדירה כ"סיכון פוטנציאלי לשימוש לא ראוי". החברה הזהירה, עם השקת המחולל החדש, כי מאגרי מידע שמבוססים על תמונות מהרשת הפתוחה ומשמשים לאימון מערכות בינה מלאכותית כוללים לעתים קרובות פורנוגרפיה, סטראוטיפים ואסוציאציות שעשויות להיות פוגעניות כלפי אוכלוסיות מסוימות. חששות הועלו לאחרונה גם בנוגע ל-Stable Diffusion, שעל פי הטענות ניתן להשתמש בכלי כדי ליצור פורנוגרפיה בשילוב דיפ פייק.
מצד שני, גם כאן, כמו במקרים אחרים באזורי הדיגיטל, נשאלת השאלה אם הפלטפורמה, או הטכנולוגיה, אחראית על מה שהמשתמשים עושים עמה - ועל כך מתקיים ויכוח בערך מראשית ימי האינטרנט. השאלה הגדולה הנוספת - שהיא אפילו יותר גדולה מהקודמת - היא, כמובן, אם ניתן בכלל להתייחס לאמנות AI כאל אמנות. הדעות בעניין הזה בקרב אמנים ואנשי טכנולוגיה חלוקות, אבל על פי רוב התשובה שלהם היא לא. באנציקלופדיית הפילוסופיה של סטנפורד מצוין שאמנות אמורה לעמוד בשני קריטריונים בסיסיים: 1. יצירת אמנות היא יצירה שנוצרה לשם התנסות של הציבור. 2. היא אבולוציה של עבודות אמנות שנוצרו לפניה. זה מעורפל משהו, נכון, אבל האמת היא שאף אחד לא באמת יודע להגדיר אמנות. מדובר במושג מאוד גדול ופוליסמי.
בשל כך קשה מאוד גם לקבוע אם יצירות AI הן "אמנות אמיתית". מחד, הן נעדרות רגש ומקוריות - שני מאפיינים חזקים מאוד של יצירות אמנות. מאידך, בסופו של יום הרגש והמקוריות מתורגמים לכישורים המובאים ליצירה - וכישורים גם בינה מלאכותית יודעת לפתח, בדומה לבני אדם. מעבר לכך, מי בעצם אמר שיצירות AI לא יכולות לרגש? התרגשות היא עניין מאוד סובייקטיבי. אני מכיר באופן אישי כמה אנשים שמאוד מתרגשים מזה. שלא לדבר על העובדה שהן לגמרי אבולוציה של עבודות שנוצרו לפניה ובכלל של החברה שבנתה אותה.
בקיצור, ידידי ט' מודאג. מסכן, בחור טוב. נשמה. משהו שלעולם לא יהיה למתחרים הרובוטיים החדשים שלו. האם "נשמה" תספיק לו ולאנושות כדי לנצח אותם? עדיין לא ברור. אולי דרך המילוט מהגולם הקם על יוצרו נמצאת בתעשיית ה-NFT, בה זכויות היוצרים על העבודות הן לב העניין, אבל זה כבר באמת סיפור לדיון אחר. בכל מקרה כנראה שבקרוב מאוד נדע אם רוח האדם היא באמת מה שסופרים ומשוררים עושים ממנה.
