ראיון"חייבים לאפשר לחברות ההייטק לעבוד גם בשבת"
ראיון
"חייבים לאפשר לחברות ההייטק לעבוד גם בשבת"
דרור בין ספג ירידה דרמטית בשכר במעבר לתפקיד מנכ"ל רשות החדשנות, אך מצהיר שלא יישאר שם אם הפוליטיקה תחדור לארגון. הוא לא מאמין שאפשר לפתור בטווח המיידי את המחסור בעובדים, מאוכזב מההייטק בפריפריה ומפציר בממשלה לתמרץ את חברות ההייטק שלא לברוח לחו"ל: "אם נוותר יהיו שתי מדינות - ההייטק ויתר מדינת ישראל"
דרור בין לא ידע אפילו יום של חסד עם כניסתו לנעליו של אהרון אהרון בתפקיד מנכ"ל רשות החדשנות. במקביל לבחירתו, רשות החדשנות עברה ממשרד הכלכלהלמשרד המדע שעד היום נחשב למשרד שולי ולא מתוקצב, משרד שרוב השרים שהגיעו אליו ראו בו בעיקר תפקיד של חוסר ברירה. כשאורית פרקש הכהן מונתה לשרת המדע היא ביקשה לקבל לידיה את רשות החדשנות, וכעת מבינים ברשות שהם כבר במשחק אחר, שבו יש להם שרה חדשה עם סגנון חדש ועם ריחוק ממוקדי הכוח.
"אם פוליטיקה תיכנס לרשות החדשנות אני לא אהיה שם. פוליטיקה לא תהיה במשמרת שלי", אומר בין, שהגיע לרשות החדשנות משורה של תפקידים בתעשיית ההייטק, בראיון בלעדי ל"כלכליסט". כשהוא אומר זאת הוא כנראה יודע שאם עד כה הרשות היתה נקייה מכל איום פוליטי הרי שהמעבר למשרד המדע – שנקרא כעת משרד החדשנות המדע והטכנולוגיה – הטיל צל כבד על התנהלותה של הרשות. הראיה הראשונה לכך היתה ההודעה הלא רשמית שיו"ר הרשות עמי אפלבאום יוחלף בנציג של משרד המדע ברגע שיושלם המעבר למשרד החדש.
בין, 54, עבר כל תפקיד אפשרי בהייטק הישראלי. לתפקידו החדש הוא נכנס רק לאחר שנציגי הרשות פנו אליו והפצירו בו שיגיש מועמדות. עד אז עבד בחברת הייעוץ שלדור שבה היה שותף, וכן היה שותף עצמאי בקרן ההון סיכון ויולה ומילא שורה של תפקידים בכירים בחברת קומברס לרבות סמנכ"ל מכירות עולמי וסמנכ"ל פיתוח עולמי. בתפקידו האחרון ניהל את חברת הטכנולוגיה רד של האחים זיסאפל.
מה הביא אותך להגיע לתפקיד שרבים ראו בו תפקיד פרישה?
"לא יזמתי את הגשת המועמדות, פנו אליי וביקשו ממני, וזה משך אותי. יש בתפקיד הזה שליחות. בשיחות שישי תמיד מקטרים שהממשלה לא עושה ככה ולא עושה ככה, ועכשיו היתה לי הזדמנות לעשות דברים שאני חושב עליהם. הרגשתי ברמה האישית שזו הזדמנות לעשות משהו שלא עשיתי עד היום".
האם המשמעות היא גם לצאת מהחממה של רד?
"עשינו שינוי גדול ברד בשנים האחרונות. בעבר כל החדשנות היתה בחברות הסטארט־אפ, והחברות הגדולות היו רוכשות את החברות הצעירות. אבל בשנים האחרונות, בחברות הגדולות ולא רק ברד, חדשנות היא כבר חלק מהן. זו גם הסיבה שפחות חברות קמות כי פחות יזמים יוצאים החוצה להקים חברות, ורבים מקימים מיזמים בתוך הארגונים הגדולים".
האם המעבר הזה לווה בירידה בשכר?
"ירידה דרמטית. לא הייתי לוקח את התפקיד הזה בשביל הכסף ואם לא הייתי עושה מספיק כסף בעבר. צריך לשאול אדם שפוי למה הוא מסכים לקבל כזו ירידה בשכר".
"לשחרר חסמי רגולציה"
בין הוא המנכ"ל השני של רשות החדשנות, שהוקמה על ידי אבי חסון שהיה המדען הראשי של משרד הכלכלה והוביל מהלך של בניית רשות החדשנות כרשות סטטוטורית עצמאית. המנכ"ל הראשון של הרשות היה אהרון אהרון, לשעבר מנכ"ל אפל ישראל, שהצליח לבסס לרשות מעמד יציב ועצמאי.
איך תיקח את רשות החדשנות הלאה?
"אהרון עשה עבודה מדהימה עם יכולות, אנשים ותהליך עבודה. ההייטק הישראלי מתמודד עם אתגרים אחרים לגמרי מאלה שהיו לו כשהוקמה רשות החדשנות. לישראל יש הזדמנות היסטורית. בעבר היתה לנו פירמידה שבתחתיתה חברות הזנק קטנות שכל ייעודן היה להימכר לחברות ענק, ובראש הפירמידה היו 5–10 חברות גדולות. לא חברות ענק אלא לכל היותר בינוניות במונחים בינלאומיים כמו צ'קפוינט, מלאנוקס וטבע. היו מעטות מאוד כאלה. בשנה וחצי האחרונות יש כ־70 חברות כאלה שגייסו סכומי עתק, יש הרבה חברות שהנפיקו בכל דרך וגייסו מיליארדי דולרים, ויש לנו יותר מ־100 חברות שהן בדרך להיות חברת ענק.
"אנחנו בדרך להיות המרכז של חברות ענק ישראליות. זה טוב שיש כאן הרבה חברות רב לאומיות גדולות אבל אם אנחנו רוצים שכלכלת ישראל תיהנה מההייטק הישראלי היא חייבת חברות ענק מקומיות שהמוח העסקי שלהן כאן, הגיוון התעסוקתי כאן, שעל כל בן אדם טכנולוגי הן יעסיקו בן אדם נוסף בצדדים העסקיים, המשפטיים", אומר בין.
"כאן הרשות נכנסת לתמונה. לא מספיק לחברות לגייס כסף. יש חסמים שהגדול מכולם הוא ההון האנושי. אין כרגע מספיק הון אנושי לתמוך בצמיחה. יש מחסור גם באנשי שיווק, תמיכה וגם אנשים טכנולוגיים. זה מביא לעליית שכר גדולה שמקטינה את יכולת התחרות שלנו מול העולם. זה מביא ליצוא של עשרות אלפי משרות מישראל לכל העולם. חברות שהן פחות עשירות ולא יכולות להתחרות בחברות הגדולות נתקלות בעזיבה של קבוצות שלמות שעוברות לחברה אחרת. זה פוגע בכושר התחרות של המשק אבל זה גם פוגע בכלכלה ממש כי לחברות מסורתיות שמחפשות אנשי טכנולוגיה קשה מאוד להשיגם. הרבה שנים מדברים על מחסור של 10,000 אנשים אבל המספר האמיתי גבוה בהרבה יותר".
אם נשכיל להכשיר את כוח האדם כאן ולא באוקראינה והודו ונאפשר סביבת רגולציה נוחה נוכל אולי להגיע ל־15% מהאוכלוסייה שיעבדו בהייטק
מה הרשות יכולה לעשות בנושא הזה?
"אנחנו צריכים לעסוק במדיניות. בעבר המנדט העיקרי שלנו היה בעיקר מענקים וכיום אנחנו מתעסקים בהרבה דברים אחרים. בתחום ההון האנושי אנחנו מדברים על שלושה נושאים מרכזיים: הבאת עובדים מחו"ל, השמה והשבה של עובדים, וטיפול באוכלוסיות שנמצאות בתת ייצוג. אני לא מאמין שניתן לפתור את בעיית ההון האנושי בטווח המיידי. המחסור הוא כה גדול שאפשר רק להקטין אותו אבל לא לפתור. בסופו של דבר, אנחנו רוצים שהחברות הגדולות יתבססו כאן".
אתה מאמין שהחרדים ייכנסו להייטק בישראל?
"כרגע אני חושב שכן. יש מודל עבודה של העסקת חרדים בנפרד במסגרת היישובים שלהם, שאותו אני פחות אוהב כי אני מעדיף שילוב ולא הפרדה, והוא עובד. אבל הגביע הקדוש הוא השילוב שלהם בתעשייה שלנו. עדיין לא מצאנו את המודל שיחבר אותם. צריך לפעול כדי שתהיה מסה של חרדים בהייטק. כשיש צורך אקוטי באנשים גם הם ייכנסו לעולם הזה. לתעשייה יש תפקיד חשוב בשילוב שלהם. בסופו של דבר, זה ממש לא פשוט לנהל מרכזים רחוקים בחו"ל. הכי טוב זה להקים בארץ ותפקידנו הוא לא לוותר עד שזה יקרה. אם נוותר, יקרה התרחיש של שתי מדינות – ההייטק ומדינת ישראל".
האם לדעתך היעד של ראש הממשלה נפתלי בנט ש־15% מהמועסקים יהיו בהייטק הוא יעד ריאלי?
"אין גבול לפוטנציאל של ההייטק הישראלי. קשה לי להגיד שזה יעד ריאלי להשגה בתוך חמש שנים בגלל המחסור בהון אנושי. יש סכנה גדולה שיקרה ההיפך. ההייטק הישראלי גדל ב־6% במספר המועסקים בכל שנה ורק כדי לשמור על הקצב הזה הוא צריך לגדול בכ־12% בחמש שנים. זה אומר הכשרה של 150 אלף עובדים נוספים בחמש שנים לעומת 330 אלף שיש עכשיו. אם נשכיל להכשיר את כוח האדם כאן ולא באוקראינה והודו ונאפשר סביבת רגולציה נוחה נוכל אולי להגיע ל־15% מהאוכלוסייה שיעבדו בהייטק. הנושא הזה קשור מאוד גם לשילוב של אוכלוסיות שנמצאות בתת ייצוג – חרדים, ערבים ונשים. אם רוצים להגדיל את ההון האנושי חייבים להגיע לאוכלוסיות שאינן מיוצגות בהייטק. הדבר הכי מיידי הוא ייצוג הנשים שכבר נמצאות במרכז וזמינות, וגם להגיע לחרדים ולערבים. אין פתרון קסם ואין תוכנית גאונית שתציף את ההייטק בחרדים וערבים. זה המון תוכניות שבונות ביחד מסה קריטית שתהיה הפריצה הגדולה. נעשה תוכנית ייעודית לחברה הערבית עם תקציב של 250 מיליון שקל לחמש השנים הקרובות. תהיה תוכנית שתשלב תעסוקה ויזמות בחברה הערבית. זו פעם ראשונה שמדינת ישראל משקיעה סכום כזה בשילוב האוכלוסייה הערבית. אנחנו לא רוצים שיהיו כאן שתי מדינות, אחת משגשגת הייטקיסטית ומרוויחה מצוין ואחת שנשארת מאחור".
"אם נשכיל להכשיר את כוח האדם כאן ולא באוקראינה והודו ונאפשר סביבת רגולציה נוחה נוכל אולי להגיע ל־15% מהאוכלוסייה שיעבדו בהייטק"
אתה לא חושב שכבר כיום יש מדינת הייטק ומדינת ישראל?
"אני חושב שזה יכול להיות הרבה יותר חמור ואני מאוד חושש. הרבה חברות הייטק מגיעות לאנשים שלא קשורים להייטק. אנשים שמוכרים ציוד משרדי, ומשפטנים וחברות ייעוץ. יש הרבה עסקים, וההייטק לא רוצה להתנתק מישראל. חייבים להגדיל את מעגלי התעסוקה ואת האנשים שנהנים מההייטק. המשך המגמות הנוכחיות של עליית שכר, מחסור כרוני בהון אנושי והמשך אנטגוניזם יביאו להתנתקות של ההייטק".
אז מה יחבר את ההייטק לישראל?
"הממשלה חייבת להתעורר ולהסתער על ההזדמנות הייחודית של צמיחה והתבססות של עשרות חברות ענק בישראל. זה עשוי לשנות את פני הכלכלה שלנו לנצח. אם נעשה את הדברים נכון, תוך חמש שנים ישראל יכולה להיות מרכז עולמי של חברות ענק. אסור לנו לפספס את ההזדמנות. קיים קו דק בין מימוש ההזדמנות לאיבוד הפוטנציאל. הממשלה חייבת לסייע להייטק עכשיו כשהוא בשיאו וזה לא אומר בהכרח בכסף. הממשלה חייבת להוריד חסמים, לסייע בהכשרות עובדים, לאפשר לחברות לעבוד 24/7, כלומר גם עבודה בשבתות ובחגים בחברות שעובדות באופן גלובלי.
"דבר נוסף שאנחנו רוצים לעשות בו שינוי משמעותי הוא הכנסת טכנולוגיות שמפותחות בישראל גם לחברות כאן. יש כאן מצב מטורף שבו טכנולוגיות בשלל תחומים שמפותחות לא נכנסות כאן לשימוש בגלל רגולציה. נוצר מצב לא הגיוני שהכלכלה שלנו לא נהנית מכל הטכנולוגיות החדשות האלו. אנחנו רוצים לשנות את התמונה. רוצים שהטכנולוגיות האלו ייושמו בישראל תחילה. לא שיוותרו על אירופה וארצות הברית כי שם השווקים הגדולים. כרגע זה לא קורה בגלל רגולציה ושמרנות, ואנחנו צריכים להיכנס בקיר הזה שתהיה רגולציה מאפשרת. רגולציה שתיצור אפשרויות לשימוש בכל הטכנולוגיות המתקדמות שיצמיחו את כל הכלכלה הישראלית. המדינה השקיעה מאות מיליוני שקלים כדי להביא את ההייטק לפריפריה אבל הניסיון לא ממש צלח. כיום, מרבית תעשיית ההייטק מרוכזת בגוש דן, ירושלים ואזור חיפה. ערים דוגמת קריית שמונה או באר שבע לא נהנות מפירות התעשייה".
ההייטק בפריפריה ובעיקר בבאר שבע זה כישלון?
"הציפייה שדברים יקרו ביום אחד היא מוגזמת. אני לא יודע אם מה שקורה בבאר שבע זה הצלחה או לא, אבל אני בטוח שאפשר להגיע למקומות יותר טובים ולהמשיך לעבוד על זה יותר טוב".
האם העובדה שצה"ל ובעיקר יחידות המודיעין לא עברו לנגב פגעה בפריפריה?
"זו אכן בעיה. אחד השיקולים שאני כמנכ"ל הקמתי מרכז בבאר שבע היה המעבר של צה"ל לנגב, והעובדה שהוא עוד לא עבר היא בעיה. לייצר אקוסיסטם של חדשנות זה קסם, ניצוץ שקורה ומביא למסה קריטית. יום אחד זה יכול לקרות וחייבים את כל המרכיבים: אוניברסיטה, הון אנושי, תשתית. אני הנחתי שצה"ל יעבור לשם כחלק מהמרכיבים כי הבנתי שהאנשים שנוכל לקלוט הם בוגרי אוניברסיטה וחששתי מתרחיש שברגע שהם יצברו ניסיון הם יעברו למרכז או לחברה אחרת וזה אכן קורה. אם צה"ל היה עובר בזמן היתה נוצרת מסה קריטית של אנשים שאפשר להעסיק. מסה קריטית היא אחד המרכיבים העיקריים ליצירת אקוסיסטם אבל לא הרמנו ידיים לגבי באר שבע ומקומות אחרים. הרעיון הוא ליצור יזמות הקשורה למקומות שבהם נמצאים היזמים. אנחנו עובדים על תוכנית מיוחדת בבאר שבע שתאפשר לתוכנית הזו לקרות. יזם שיכול להקים בתל אביב כנראה יעדיף לעשות זאת בתל אביב, אבל אם יש יזמים שרוצים להקים משהו רלבנטי לדרום אנחנו נרצה לעזור להם. אנחנו מדינה קטנה ויש הרבה הייטקיסטים שעובדים בתל אביב וגרים בבאר שבע וזה גם לגיטימי. יזמות בעיניי היא הדבר שיניע את התעשייה באזור. אין טעם לסבסד אנשים שיעבדו בבאר שבע. אנחנו צריכים יזמים שיקימו חברות סטארט־אפ ויבנו שם חברות, וזה מה שאנחנו עובדים עליו עכשיו. אנחנו לא רוצים להקים חממה שברגע שהם יצאו ממנה הם יעברו לתל אביב".
"להיזהר עם סין"
ארצות הברית חוששת מהחיבור בין ישראל לבין סין, והראיה היא ביקורים תכופים בישראל של בכירי ממשל שחלק משמעותי מכל ביקור שלהם הוא אזהרה מפני החיבור של ישראל וסין מבחינה כלכלית. גם תעשיית ההייטק בישראל וגם רשות החדשנות עודדו בעבר חברות ישראליות לעבוד בסין, עודדו שיתופי פעולה והשקעות.
אני לא יודע אם ההייטק בבאר שבע זה הצלחה או לא, אבל אני בטוח שאפשר להגיע למקומות יותר טובים ולהמשיך לעבוד על זה יותר טוב"
האם תעשיית ההייטק הישראלית צריכה להתמקד בסין או לחשוש ממנה?
"כל מנכ"ל חברה צריך לעשות את השיקול שלו. ברמה של רשות החדשנות אנחנו לא מקדמים שום דבר יזום עם סין. יש לנו שיתופי פעולה שם אבל כמו עם הרבה מדינות חדשות. מעבר למה שיש לנו כיום אין לנו שום תוכניות לקדם דברים חדשים שם. חברה שמחליטה שחשוב לה לעבוד בסין ותרצה עזרה מאיתנו נשמח לעזור. אבל צריכים להיות זהירים עם סין כי זה סוג של חידה. את המרכז בבאר שבע של רד הקמתי לאחר שסגרתי מרכז בסין. לעבוד שם ולהצליח שם זה מאוד לא פשוט ומורכב. לעומת סין אני רואה בהודו הזדמנות אדירה. הודו היא מעצמה עולה שמאוד רלבנטית למשק הישראלי גם בגלל שפה ותרבות. יש שם המון הזדמנויות לעשיית עסקים. היא שוק יעד. השוק ההודי יהיה מאוד רלבנטי לישראלים בשנים הקרובות. זה שוק עצום בגודלו ויש שם את האנשים הכי חכמים בעולם. שוק שמאוד אוהב טכנולוגיה".
עד כמה נושא הבאת עובדים זרים לישראל ריאלי?
"זה ריאלי מאוד. ניתן להביא לכאן עובדים שיבואו לשנה, שנתיים. גם עולים חדשים וגם מומחים זרים. אני לא רוצה את המתכנתים הזולים. הם שיישארו בהודו. אנחנו צריכים מומחים, עובדים עם ערך מוסף גבוה".
מביאים עשרות אלפי עובדים לחקלאות אבל אי אפשר להביא מתכנתים זולים מאוקראינה?
"מבחינת המשק אין הבדל בעיניי בין להעסיק אלפי עובדים זרים באוקראינה או כאן. המשק שלנו לא צריך שנביא לכאן עובדים כאלה כי הם לא הסוג שחסר כאן. חסרים כאן עובדים עסקיים, אנשי שיווק, אנשי מכירות ולא רק מתכנתים".
יש תחומים שבהם הרשות לא רוצה להשקיע?
"אנחנו לא משקיעים היכן שהשוק הפרטי נמצא. היכן שיש משקיעים ושוק, שם לא צריכים אותנו. אנחנו משקיעים בתחומים פורצי דרך ומסוכנים שהזמן שלהם לשוק ארוך מאוד. קרן פרטית לא תשקיע במיזם שייקח לו עשר שנים להתרומם, וזה המקום שלנו. זה מה שעשינו במדעי החיים. עד היום היתה בישראל בעיקר תעשיית מכשור רפואי עם קצת פארמה אבל זה לא מדעי החיים. מדעי החיים זה שילוב של כימיה ומדעי המחשב, וזה קלאסיקה של ההייטק. בשנים האחרונות האנושות למדה לעבוד עם אבני הבניין של החיים, DNA ו־RNA – וזה כבר עולם אחר לגמרי ובזה אנחנו משקיעים. חברות לייצור איברים ורקמות ושילוב של אלקטרוניקה ומדעי החיים זו החזית הכי מרתקת כיום. בתעשיית הפודטק יש משקיעים אבל עדיין יש חסמי ייצור ומחסור בתשתיות. יש דברים שיכולים לקום כאן כמו תעשייה של מדפסות מזון".
