הסטארט-אפים המבטיחיםפורחים, גם בזמנים מאתגרים
הסטארט-אפים המבטיחים
פורחים, גם בזמנים מאתגרים
שוק ההייטק מצטנן, וברשימת "50 הסטארט־אפים המבטיחים" שמנו דגש לא רק על צמיחה ורעיון מבריק, אלא גם על מודל עסקי, הכנסות אמיתיות ויכולת מימוש של הפוטנציאל. התקבלה רשימה אופטימית במיוחד
לא פחות מ־25 מיליארד דולר גייסו חברות הסטארט־אפ המקומיות ב־2021. סכום בלתי נתפס של השקעות, שגם זקני התעשייה לא חשבו שהוא אפשרי. לשם השוואה, 3 שנים קודם לכן, ב־2018, סך ההשקעות היה 6.5 מיליארד דולר והיא נחשבה לשנת שיא. הזרימה האדירה של כספים להייטק המקומי גובתה בהצטרפות מסיבית של קרנות ענק דוגמת אינסייט פרטנרס, טייגר גלובל וסופטבנק, והולידה ב־2021 עשרות יוניקורנים ישראליים ששוויים הוערך במיליארד דולר ויותר. ברשימה הדוהרת נכללו כמה וכמה חברות מצוינות, אבל גם לא מעט חברות צעירות שרק החלו דרכן שנתיים או שלוש קודם לכן, מכרו במקרה הטוב במיליוני דולרים בודדים, ובכל זאת גייסו מאות מיליוני דולרים לפי שווי מופרך. חברות שאך נולדו גייסו עשרות מיליוני דולרים בגיוסי סיד, שבעבר הסתכמו בכמה מיליונים בודדים; אחרות שכרו בניינים שלמים כמשרדים כדי להפגין עוצמה; בתחרות על עובדים נשפך הון על שלטי חוצות או מסיבות גרנדיוזיות בחו"ל. 2021-2020, היה נדמה, מחקו את הגישה המסורתית של השוק המקומי, שבבסיסה עמדו חסכנות, צניעות וניסיון לבסס במהירות מודל עסקי בר־קיימא. כולם ידעו שקצב הגיוסים הזה לא יוכל להימשך לעד, ובכל זאת ההייטק הישראלי נכנס לאופוריה.
אין צורך להספיד, כמובן. הון עצום ממשיך לזרום לתעשייה, בטח בתחומים פופולריים כמו סייבר ופינטק. אך השנה הקרובה, על רקע מיתון עולמי ובורסות יורדות, תהיה שנת מבחן
אחת התוצאות היתה סדק מנטלי שנסדק בין התעשייה לבין החברה הישראלית. אם בעבר הצלחות של חברות הייטק מקומיות אומצו מיד כהצלחות של המדינה — כך היה למשל עם אם סיסטמס, צ'קפוינט, ווייז או מובילאיי — הרי שכיום ההצלחה גוררת לעיתים כעס בקרב חלקים בציבור, שחשים כי אינם אינם נהנים ממנה. אין מחלוקת על כך שהצלחת ההייטק הניבה הכנסות עתק ממסים ומיליארדי הדולרים שזרמו למשק וחיזקו את השקל, וסייעה בכך למתן את השפעת משבר הקורונה על ישראל. אבל מה שהציבור התמקד בו היה משכורות העתק של העובדים, מסעדות השף שהוקמו במשרדים שלהם, מסיבות הפאר - ויוקר המחיה המאמיר שהכסף הקל הזין. אחת האינדיקציות לכתף הקרה היתה התנגדות ציבורית לכל הטבה ממשלתית לתעשיית ההייטק, גם אם היה היגיון בצידה.
2 צפייה בגלריה
בורסת ת"א. לא פחות מ־25 מיליארד דולר גייסו חברות הסטארט־אפ המקומיות ב־2021
(צילום: בלומברג)
2022 כבר נפתחה בואופן פסימי הרבה יותר, שהתבטא בשלב ראשון בירידות מתמשכות בשווי חברות הטכנולוגיה הציבוריות, התקררות שוק ההנפקות והיעלמות כמעט מוחלטת של טרנד מיזוגי הספאקים. אם ב־2021 חברות שהונפקו התגאו שהן שוות "יותר מצ'קפוינט", אחרי החיתוך בבורסה חלקן שוות היום בדיוק מה שהן: סטארט־אפ בראשית ימיו, שרק שק המזומנים הגדול שגייס מחזיק אותו בחיים. רוב החברות שהנפיקו בשנתיים האחרונות נסחרות היום בכמחצית משוויין, לעיתים אף פחות, ויזמים שהיו בדרך להנפקה גילו שהמשקיעים הרבה פחות להוטים ונאלצו לתמחר בחדות כלפי מטה את שוויי החברות שלהם. גם אופציות איבדו מערכן ככלי יעיל למשיכת עובדים.
החורף — היחסי, יש לציין — הגיע גם לשוק הפרטי, וסימני פחד ראשונים ניכרים בתעשיית הסטארט־אפים. לא מעט חברות מתקשות לגייס, השווי שהן מבקשות כבר אינו מוסכם אוטומטית, וחלקן שכבר יש להן מזומן בכיס בוחרות להימנע מגיוסים נוספים עד שהסנטימנט ישתנה. אלה שדחו את גיוסי הכסף ל־2022 גילו שהמשקיעים עומדים פתאום על דרישות מוזרות כמו הכנסות משמעותיות ורווח צפוי, שיחד מספקים הוכחה של מודל עסקי.
אין צורך להספיד, כמובן, והון עצום עדיין זורם לתעשייה, בוודאי בתחומים פופולריים כמו סייבר או פינטק. אבל השנה הקרובה, כשברקע מיתון עולמי ובורסות מתקררות, תהיה שנת מבחן לסטארט־אפים הישראליים: האם הם עמידים למשבר והכינו את עצמם לזמנים פחות טובים, או שייאלצו לעבור קיצוצים, להיפרד מעובדים ובמקרים מסוימים להיסגר.
לכן כשגיבשנו השנה את רשימת "50 הסטארט־אפים המבטיחים של ‘כלכליסט’", בדקנו לא רק האם הצמיחה מרשימה והרעיון מבריק, אלא גם, ובעיקר, האם יש לחברות מודל עסקי בר־קיימא. חיפשנו, ומצאנו, חברות שלא נשענות רק על כספי משקיעים והייפ טכנולוגי, אלא מסוגלות כבר כיום, או בעתיד הנראה לעין, להחזיק את עצמן בזכות הכנסות אמיתיות. וידאנו שהן פועלות בשוק שבו יש להן יתרון, אבל גם שהן נמצאות בשלב עסקי שיאפשר להן לממש את היתרון הזה ולא לקרוס קודם לכן. הרשימה שגובשה לבסוף היא אופטימית, במובן הפשוט של המילה: 50 חברות מצוינות, שלהערכתו, גם אם ייתקלו בזמן הקרוב בקשיים, הן מסוגלות לפרוח בגדול.
