TechTalkכשהשוק פתוח: לחברות הייטק ישראליות יש הרבה מה לחפש במרוקו
TechTalk
כשהשוק פתוח: לחברות הייטק ישראליות יש הרבה מה לחפש במרוקו
תעשיית ההייטק המרוקאית כולה גייסה בשנת 2021 29 מיליון דולר. קצת מצחיק, נכון, אבל עו"ד דנה פירון-גרוס סבורה שאם בשנת 2020 גויסו שם רק 11.2 מיליון דולר ובשנת 2019 זה הסתכם ב-617 אלף דולר בלבד, סימן שיש פה הזדמנות. ושעכשיו זה זמן מצוין לקפוץ עליה
במאי הקרוב יתקיים בקזבלנקה שבמרוקו כינוס ראשון מסוגו שבו ייקחו חלק יזמים ומשקיעים מתעשיות ההייטק של ישראל ושל מרוקו. אף שמטרתו הרשמית של הכינוס היא "קידום שיתופי פעולה בין התעשיות", לכל הנוכחים בחדרי הדיונים יהיה ברור כי תעשיית ההייטק המרוקאית מעוניינת במשיכת השקעות בינלאומיות לענף המתקשה לצמוח במדינה וכי ראשיה מבקשים ללמוד מהיזמים הישראליים כיצד לעשות זאת. האם תעשיית ההייטק הישראלית תוכל לשחק תפקיד במהלך הגיאו-פוליטי, לקחת תחת חסותה את תעשיית ההייטק המרוקנית וגם לרשום לעצמה רווחים?.
ראשית, צירוף המילים "תעשייה" ו"הייטק" עשוי להישמע מעט תלוש בהקשר של מרוקו, בהתחשב בכך שמדובר במדינה בה סטארט-אפים גייסו בכל שנת 2021 29 מיליון דולר, אבל ב-2020 גויסו שם רק 11.2 מיליון דולר וב-2019 סך הגיוסים במדינה עמד על 617 אלף דולר. כלומר, ניתן לומר בביטחון כי סצנת הסטארט-אפים של מרוקו מראה סימנים ראשונים של התפתחות וצמיחה.
מה מונע מההייטק המרוקאי לשגשג? דו"ח של Techcabal, פלטפורמת מידע ומחקר המתמקדת בתעשיות הטכנולוגיה באפריקה, שפורסם בינואר השנה, ניתח את הגורמים המקשים על התעשייה המקומי, כשבראשם עומד קושי ביורוקרטי. ההליכים הביורוקרטיים בכל מה שנוגע לפעילות עסקית במרוקו קשים ומסובכים באופן שפוגע באפשרות של חברות צעירות לצמוח ולעשות שם עסקים. גם השגת גישה לשירותים גלובליים כמו מודעות בגוגל ובפייסבוק אינה פשוטה. כך למשל, סטארט-אפים צריכים לשלם מסים מיוחדים או להגיש בקשה לאישור מיוחד כשהם מעוניינים בגישה לשירותים שנמצאים מחוץ לשווקים המיידיים שלהם.
3 צפייה בגלריה
שרי החוץ של בחריין, מצרים, ישראל, מרוקו ואיחוד האמירויות, ומזכיר המדינה של ארה"ב אנטוני בלינקן בפסגת הנגב. הזדמנות היסטורית
(צילום: רויטרס)
זאת ועוד: לפי הדו"ח, מדינות מערב וצפון אפריקה (מרוקו, אלג'ריה, טוניסיה, מאוריטניה ולוב) מקיימות ביניהן מדיניות גבולות סגורה, שמעכבת סחר פנים-אזורי. בשל תרבות הסחר העוינת, סטארט-אפים מהאזור מתקשים להתרחב ולצמוח במרחב. כך למשל, כש-CHARI - מיזם מרוקאי המאפשר הזמנות ומשלוחים אונליין מבעלי עסקים קטנים - רצה להתרחב לטוניסיה, היה עליו להקים חברה חדשה לגמרי, נטולת קשר עסקי לחברת האם המרוקאית. יחסיה של ישראל עם אירופה וארה"ב מאפשרות לעסקים להתפתח לשווקים נוספים ללא כל בעיה. באפריקה, לעומת זאת, המצב שונה בתכלית.
עניין נוסף שמהווה עכבה להייטק המרוקאי הוא חוסר האמון מצד התעשייה המסורתית. החברות המקומיות הגדולות לא סומכות על הסטארט-אפים - בין השאר בשל הקלות שבה הם יכולים להיסגר. ואם משקיעים מקומיים לא מוכנים להשקיע בחברה שאין לה שיתופי פעולה עם חברות מקומיות, מה יגידו המשקיעים הזרים? לפי כותבי הדו"ח, "זה מעגל קסמים שמציב סטארט-אפים בפינה מאוד קשה כי נראה שהכל נועד להרוג אותם".
כיצד תוכל תעשיית ההייטק הישראלית להרוויח מקשר עם מקבילתה במרוקו? למשל, בכל הנוגע לכוח אדם מיומן. מרוקו יכולה לספק להייטק המקומי את המשאב שהכי חסר לו. מרוקו שופעת מהנדסים, רובם בוגרי האוניברסיטאות המקומיות ומקצתם בוגרי אוניברסיטאות אירופיות. מאחר שהתעשייה המקומית עדיין קטנה מדי, האפשרות של העסקת מהנדסים מרוקאים בחברות ישראליות נראית כפיתרון שעשוי לשרת את שני הצדדים. אם חברות ישראליות השכילו להעסיק מהנדסים מאוקראינה, מודל העבודה מרחוק נראה רלוונטי מתמיד גם עבור המהנדסים של מרוקו.
בנוסף לכך, מרוקו מספקת סביבה עסקית תומכת וגשר לאפריקה. כבר בשנת 2013, הקימה המדינה פארק הייטק ייעודי בקזבלנקה המאכלס יותר ממאה חברות רב-לאומיות. במקביל, ענקיות טכנולוגיות כמו דל מייקרוסופט, אורקל, סיסקו, גוגל ומטה, כבר הקימו משרדים ברבאט, בירת מרוקו. מדוע? לא מן הנמנע שהגישה לכוח אדם איכותי בתמחור אטרקטיבי עשתה את שלה. חברות ישראליות יכולות להקים שלוחה מרוקאית בקלות, לקחת חלק באקו-סיסטם הבינלאומי הנרקם שם ולהעמיק בדרך זו גם את החדירה לשווקים נוספים באפריקה, בדגש על מערב ומרכז היבשת.
ויש עוד תמרצים. למשל, חברות שהוקמו באזורי סחר חופשי אינן משלמות מס הכנסה בחמש השנים הראשונות, וב-20 השנים הבאות הן נהנות משיעור מס הכנסה מופחת. כמו כן, לא מנוכה מס במקור על דיבידנדים המשולמים לבעלי מניות זרים.
אפיק אחד שלפחות על הנייר נשמע אטרקטיבי מאוד לחברות ישראליות במרוקו הוא האנרגיה. מרוקו, שכבר כיום מייבאת כ-90% מצרכי האנרגיה שלה, זקוקה לפתרונות בתחום האנרגיה המתחדשת. במקרה או שלא, בתחילת החודש כבר נודע כי חברת מרום אנרגיה חתמה על עסקה לרכישת 30% ממניותיה של חברת האנרגיה המתחדשת המרוקאית גאיה אנרג'י תמורת עשרות מיליוני שקל.
לסיכום, תעשיות ההייטק וההשקעות הישראלית יכולות לשחק תפקיד אסטרטגי, גיאו-פוליטי, ביציקת תוכן של ממש להסכמי אברהם בין ישראל למרוקו. בין אם מדובר בהעברת ידע ויכולות, העסקת מהנדסים או השקעה במיזמים מרוקאים, נרמול היחסים הדיפלומטיים עם מרוקו מביא עמו הזדמנויות עסקיות יוצאות דופן. מי שירים את הכפפה בזמן, ככל הנראה ירוויח.
עו"ד דנה פירון-גרוס, שותפה במשרד מ. פירון ושות' ומובילה את השותפות הבינלאומית FIRON-UGGC, הפועלת בצרפת, במרוקו ובמערב אפריקה
