פרשנותמה באמת מסתתר מאחורי ניסיון ההשתלטות של אלון מאסק על טוויטר
פרשנות
מה באמת מסתתר מאחורי ניסיון ההשתלטות של אלון מאסק על טוויטר
ניסיון ההשתלטות של אלון מאסק על טוויטר לא צלח, בינתיים, ונראה שהוא לא סחף את השוק אחריו. דאגתו לחופש הביטוי, שלכאורה מניעה אותו, אמורה להדאיג אותנו לא פחות. כך נראים החיים בעולם שמתנהל לפי גחמות של מיליארדרים
ביום חמישי האחרון הניע איש העסקים אלון מאסק תהליך של השתלטות עוינת על טוויטר. במכתב שהגיש לרשות ני"ע האמריקאית הציע מאסק לרכוש 100% ממניות החברה תמורת 54.20 דולר למניה, במה שמעניק לה שווי של כ-42 מיליארד דולר. מאסק הסביר במכתב, כי מהלכיו אינם מונעים כלכלית אלא אידיאולוגית. "השקעתי בטוויטר מכיוון שאני מאמין בפוטנציאל שלה להיות פלטפורמה לחופש הביטוי ברחבי העולם, ואני מאמין שחופש הביטוי הוא ציווי חברתי לדמוקרטיה מתפקדת", כתב וסיכם את עמדתו: "עם זאת, מאז שביצעתי את ההשקעה שלי אני מבין שהחברה לא תשגשג ולא תשרת את הציווי החברתי הזה במתכונתה הנוכחית. צריך להפוך את טוויטר לחברה פרטית".
בינתיים טוויטר פועלת לחסום את ההצעה באמצעות "גלולת רעל", פרקטיקה שבסופה דילול אחזקותיו של מי שמנסה להשתלט על החברה במטרה לייקר ולהקשות השלמתה.
2 צפייה בגלריה
מאסק. אחזקה מלאה ולא שקופה בפלטפורמה שיש לה השפעה עמוקה על השיח אינה דבר חיובי
(צילום: FLICKR BY Steve Jurvetson)
בחודשים האחרונים התייחס מאסק לטוויטר כ"כיכר העיר הציבורית", והתלונן שהיא לא מחויבת מספיק לאותו חופש הביטוי. הוא אינו לבדו בטיעון זה, אחרים מסכימים כמותו כי האופן שבו טוויטר מנהלת את התוכן - מהשתקת והשעיית חשבונות (כולל אלו של דמויות ציבוריות דומיננטיות כמו הנשיא לשעבר דונלד טראמפ), הסרת פוסטים וכן הצמדת תוויות אזהרה לפוסטים – הוא בעייתי, שגוי, מוטה פוליטי ומסוכן. ביקורת זו אינה חסרת בסיס. גישת השיטור העצמי של הרשתות החברתיות הרסנית לחופש הביטוי ויש לטפל בנחישות, בשקיפות ובהסכמה באופן שבו מתנהל בהן שיח. עם זאת, לא כל פתרון מוצע הוא טוב, ולא כל פתרון שמוצע בכלל נתפס כאמיתי - השוק, למשל, לא מיהר להאמין לה.
הציניות כלפי המיליארדר הטרול, שמשתמש תדיר בטוויטר למטרותיו האישיות, הכלכליות והעסקיות, הייתה ניכרת במסחר אחרי ההודעה הדרמטית. במקום שמניות טוויטר יזנקו, הן נשארו באדישותן ואף סיימו את סוף השבוע בירידה. נראה שמאסק צעק "זאב" פעם אחת יותר מדי, ומלך הרשת החברתית שכח לרגע את מה שהוא יודע טוב מכולם – האינטרנט זוכר הכל. הפעם הוא זכר שאת מאסק יש ללות ספק, ושהדיבור שלו פעמים רבות לא מגלם רצון אמיתי לפעולה, אלא חלק ממניפולציה מורכבת להתל, לצחוק וללעוג לאחרים, שהוא רואה בהם נחותים, כדי להשיא לעצמו רווח על חשבון היתר.
אין לדעת אם העסקה תצא לפועל, האם בטוויטר יצליחו למנוע את ההשתלטות העוינת או לחילופין לחשוף את הבלוף של מאסק, שיש ספקות רציניים לגבי היכולת שלו לגייס מזומנים רבים כל כך
עומק הציניות כלפיו הביאה לכך שהצעת הרכש שלו, כמו גם הציוצים שלו אחר כך, נבחנו כאילו היו "קוד דה וינצ'י". כך למשל, היו שטענו שכל מה שהוא עושה נועד להסיח את הדעת משורת החקירות והתביעות נגד החברות שלו, ועל כך שעובדי מפעלי טסלה שלו הגדירו את החברה שייסד ואותה הוא מנהל כ"מקום הגזעני ביותר שאי פעם עבדו בו". אחרים תהו אם הוא מנסה לטשטש את העובדה שהגיש את טופס גילוי רכישת מניות טוויטר באיחור ובשל כך הרוויח (במכוון או לא) יותר מ-150 מיליון דולר. אחרים טענו כי הוא מנסה לספק לעצמו סיפור כיסוי מדוע בטוויטר החליטו שהוא לא יצטרף לדירקטריון, אחרי שביצעו עליו בדיקת רקע. אחרים הצביעו על קיומו של המספר 420 במחיר הרכישה, מספר שהוא משתמש בעסקיו, כאינדיקטור לחוסר רצינותו. כך למשל באוגוסט 2018 צייץ שהוא רוצה להפוך את טסלה פרטית במחיר 420 דולר למניה. ציוץ שהביא עליו את זעמה של רשות ני"ע על כך שהוא מבצע הונאות משקיעים באמצעות הרשת. בתגובה לתלונה זו הסביר כי הבחירה במספר נבעה מכך ש"למד לאחרונה על משמעות המספר בתרבות המריחואנה".
מכאן צמחה תיאוריה חדשה על התנהגותו, כי למעשה מדובר ב-"GreenMail" או פרקטיקת "סחיטת" חברה באיום של השתלטות עוינת, כדי שזו תרכוש במחיר מופקע את המניות שבידי אותו מציע. חסידי התיאוריה מצביעים לא רק על השימוש במספר 420, אלא גם למילותיו במכתב לטוויטר. "אם העסקה לא תצלח", כתב, "בהתחשב בכך שאין לי אמון בהנהלה ואני גם לא מאמין שאני יכול להניע את השינוי הדרוש בשוק הציבורי, אצטרך לשקול מחדש את עמדתי כבעל מניות", ואז הצדיק את הצהרותיו כבריון: "זה לא איום".
חופש ביטוי הוא ערך יסוד ואין ספק שיש לרשתות החברתיות ופלטפורמות תוכן אחרות כוח עצום. ההחלטות שהן מקבלות בנוגע לסינון תכנים באמצעות מדיניות רנדומלית פנימית שקבעו לעצמן - הרסניות לאמון הציבור, חופש הביטוי וגם לדמוקרטיה. הרשתות - שהן גם צלחת פטרי לגידול טרולים (כמו מאסק), חדשות מזויפות ובוטים - שוחקות גם היכולת הקולקטיבית להבחין בין אמת לשקר. במובן הזה, אם מאסק רוצה לדבר על האופן שבו דיבור ברשתות החברתיות פוגע במרקם החיים החברתי, טוב אם יסתכל גם על עצמו.
הציניות כלפי מאסק, שמשתמש תדיר בטוויטר למטרותיו האישיות, הכלכליות והעסקיות, הייתה ניכרת במסחר אחרי ההודעה. במקום שהמניות טוויטר יזנקו, הן נשארו באדישותן ואף סיימו את השבוע בירידה
אין לדעת אם העסקה תצא לפועל, או האם בטוויטר יצליחו למנוע את ההשתלטות העוינת או לחילופין לחשוף את הבלוף של מאסק, שיש ספקות רציניים לגבי היכולת שלו לגייס מזומנים רבים כל כך. בעל החזקות גדול בטוויטר, הנסיך הסעודי וואליד בן טאלל, שמחזיק ב-5.4% מטוויטר דרך חברת קינגדום הולדינג, צייץ בעצמו: "איני מאמין שההצעה של אלון מאסק (54.20 דולר) קרובה לשווי האינהרנטי של טוויטר, בהתחשב בתחזיות הצמיחה".
כך נותרנו פיונים במשחק של מאסק, נוכחים לראות כיצד באמצעות כסף אדם אחד מכתיב את מעגל החדשות וכופה את רצונו, ומזכיר לנו את הסכנה מפני מיליארדרים שיש להם יותר מדי כסף, כוח וכנראה זמן פנוי עד כדי שהם מחליטים לפתע שתם הזמן לדיבורים וכעת רק מעשים, כי הם מאמינים שהם לבדם יצילו ויושיעו, שהם יודעים הכי טוב בשביל כולנו.
האמת היא שלא משנה אם אתם אוהבים את מאסק או לא, אם אתם רואים בו דמות שעושה יותר טוב מרע או להיפך, נדרשת אקרובטיקה מחשבתית כדי לייחס "חופש" למאמציו של האיש העשיר בעולם לבצע השתלטות עוינת ולהכריח את אחת הפלטפורמות החברתיות הגדולות בעולם להפוך לפרטית. כן, אין ספק שהפעולות והאינטרסים האישיים שלו יהיו לעיתים בהלימה עם טובת הציבור. אבל אין ספק שפעמים אחרות הם לא יהיו. אחזקה מלאה, סגורה ולא שקופה בפלטפורמה שיש לה השפעה עמוקה על השיח וסדר היום הציבורי, היא אינה דבר חיובי. לא משנה כמה מאסק ינסה לסובב זאת. נכון, המצב הקיים אינו טוב כלל וכלל, אבל כך גם מצב עתידי שבו מיליארדר נוסף ישיג לעצמו שליטה באמצעי תקשורת, במיוחד כשמדובר במיליארדר טרול, שאוהב ללעוג, ללחוץ ולהתל בכל, לדמות לעצמו הילת ליצן חצר כדי לטשטש את העובדה שהוא בפועל אדון האדמה.
