הכתובת על הקיר - הקבינט צריך לדון בהייטק ובכלכלה
הכתובת על הקיר - הקבינט צריך לדון בהייטק ובכלכלה
בימים שבהם שר אוצר מציע שנתפלל ומציע לדרג המקצועי להניח את המפתחות לאור ההידרדרות התהומית במצבה הכלכלי של ישראל בכל פרמטר אפשרי , אני לא יודע מי הכתובת בממשלה שהטור הזה יופנה אליה. נראה שאין שם אדם אחד שעתידה ובטחוני הכלכלי של ישראל בראש מעייניו. אבל שווה לנסות. לא כל דבר בישראל חייב להיות פוליטי. התחום הכלכלי, הרווחה הכלכלית, הצמיחה הכלכלית שהם הבסיס לחלוקה של ימין ושמאל היסטוריים, אינם דווקא בשורש הויכוח ואולי זה יאפשר ריכוז כוחות סביב סוגיות קיומיות שאפשר להתכונן אליהן ולא לתת לכתובת הרשומה על הקיר להפתיע אותנו.
עובדי תעשיית ההיי-טק מהווה כשליש מגביית המס בישראל. ההיי-טק מהווה כמחצית מהייצוא של מדינת ישראל. והוא חלק ניכר מהיקף ההשקעות הזרות במדינת ישראל. אם אנחנו מוסיפים את התעשיות הביטחוניות שרובן מבוססות על פיתוחים טכנולוגיים, הרי היי-טק, חדשנות טכנולוגית ואקדמיה הם בסיס העתיד הכלכלי של ישראל. פגיעה בהם תוביל בהכרח לפגיעה בחוסנה הכלכלי. גם הקבינט, שלא דן בכך אפילו פעם אחת, מבין זאת. אבל הוא כמובן לא עושה בשביל לוודא שלא תהיה פגיעה. חלק מהאיומים האלו כן יכולים להיות מטופלים על ידי המדינה ואפילו משרדי הממשלה.
בהנחת עבודה ששליש מהכנסות המדינה מגיעה מעובדי ההייטק, בהתחשב בכך שחברות גדולות שהן המעסיקות הגדולות בהיי-טק וכך גם בכלכלה המקומית כמו אינטל, סיסקו, אמזון, גוגל, ג'נרל מוטוס, אמדוקס מפטרות מאות ואלפי עובדים, האם יש סיכוי שהקבינט ישב לחשוב מה יקרה לעובדים האלו? איך מייצרים עבורם מקומות עבודה חלופיים? או שעוד שנה וחצי נופתע שוב כשההכנסות ממיסוי עובדים ירדו?
ומה לגבי AI? שרי משרדי הכלכלה והחדשנות, משרד העבודה, משרד האוצר בטח זוכרים שראו את ביבי מוציא הון על חשבון המדינה לטוס לסן חוזה לפגוש את אילון מאסק לשיחה על AI. זה העתיד הם גם יודעים. אבל חלק גדול מהפיטורים עם תוצאה של שינוי מבני של ההיי-טק בעקבות הAI, שמייתר כבר היום חלק מתפקידי הפיתוח וחלק מתפקידי הHR, והמכירות. מה יקרה כשנעבור ל-CHATGPT 7 בעוד שנתיים? שיוכל כבר להחליף את כל מרכזי התמיכה הטלפוניים, את אנשי המכירות ואת אנשי הפיתוח (מציע להם להסתכל על Cognition החברה שפיתחה את Devin שיכל לכתוב קוד כמו מהנדס תוכנה ישראלי. אם התהליך הזה ילך לכיוון שרוב העולם חושב עליו, כמה משרות פיתוח, תמיכה, מכירות יעלמו מהשוק המקומי? האם זה לא ייתר את המכללות המלמדות תכנות? האם מישהו ישב לחשוב על ההיבט הזה וההשלכות שלו? האם לא ניתן לעבוד עם האקדמיה ליצירת מסגרות תמיכה ולימוד והכשרה שיצרו מגה מתכנתים? כאלו שיוכלו להשיג פי 10 או 100 יותר תוך שימוש, ניהול ובדיקה של הGPT? או יבנו את השלב הבא באבולוציה של התכנות? או מנגד ידגישו את הפיתוח של דיפ טק ושבבים שהעולם זקוק להם והקרנות בדרך כלל לא משקיעות בהן?
חלק מהנושאים הם אפילו יותר מוחשיים. לדוגמא משרד התחבורה. יכל להיות שמירי רגב שטסה חדשות לבקרים לאתרים אקזוטיים על חשבון המדינה רואה בנסיעות עבודה אלו הנאה צרופה, אבל אולי, אם תקרא את המצב שעימו מתמודדות מאות חברות ישראליות תבין שתחת אחריותיה אפשרות לשנות. דמיינו חברה ישראלית, כל חברה, שמנסה למכור ללקוח מוצר ב250 אלף דולר. הלקוח יושב בארה"ב. החברה מתחרה עם חברות מקומיות. סוג כזה של חוזה מחייב לפעמים פגישה פיזית. לעיתים יותר מאחת עם אנשים שונים בארגון. ארוחת צהריים. לפעמים ערב. לפעמים הלקוח ירצה לבוא לביקור במשרדי החברה, להתרשם בעצמו מחוסנה. אבל החברה הישראלית מודיעה שבגלל שאין טיסות מלבד חברה אחת, היא לא יכולה להתחייב כרגע להגיע ללקוח וגם מנהל המכירות שלה בדיוק במילואים ולא ברור מתי ישוב. הלקוח גם לא יכול לבוא לארץ. פעם היו לו טיסות של חברת התעופה שהוא מקבל בה נקודות, יונייטד, והיו טיסות ישירות מסן פרנסיסקו בה הוא יושב. עכשיו הוא צריך לטוס 24 שעות דרך אתונה בשביל לקבל נקודות ושם להצטרף לטיסת אלעל. זה יעלה לו הון. הוא לא יקבל נקודות על כל הטיסה לחופשה המשפחתית. וזה המון זמן. במיוחד כשאשתו לא ממש מרוצה מזה שיגיע למדינה שמידי פעם יורים בה טילים וראש הממשלה שלה כנראה יוצא נגדו צו מעצר בהאג.
חברה כזו צריכה באמת שיהיה לה מוצר מאוד מאוד טוב, כדי לשכנע לקוח כזה לרכוש דווקא אותה מול תחרות מקומית ללא התוספות האלו. מי שהיה בכנס הסייבר שהתקיים בווגאס בחודש האחרון היה שומע את הדברים מכל חברה ישראלית שהצליחה להגיע או מכל לקוח פוטנציאלי שהיה שם, ורבים מהם מאוד אוהבים את ישראל. אבל אין סיכוי שיבקרו בה בתנאים כאלו כפי שאמר לי מי שאחראי על תקציבי עתק בממשל האמריקאי.
מה רגב יכולה לעשות? יצירת בנק טיסות על ידי המדינה למי שעונה על קריטריונים של לקוחות או נסיעות עסקיות שיסובסדו על ידי המדינה וסיבסוד קוו ישיר של אל על או חברה אחרת לסן פרנסיסקו יספקו חלק מהפתרון.
יש עוד שורה של דברים שאפשר לעשות- להנגיש את הטיפול של תחום המיסוי ולייצר מענה ישיר למשקיעים זרים שפועלים בישראל לדוגמא (או לכלול את השירות הזה ברשות החדשנות), בתקופה בה ישראל לא רצויה בכל הכנסים, לחשוב על תוכנית לייצר כנסים או להשתתף בכנסים ברמת המדינה, לפעול עם תוכנית למצב שבו 80 אחוז מהחברות פועלות כחברות שנרשמות בחו"ל, לפעול בתחום ההסברה וכו. ישנם הרבה תהליכים שאינם מחייבים לראות כגזירת גורל את המשבר המתקרב של ההיי-טק וכתוצאה מכך של הכלכלה, של האבטלה של ההשקעות הזרות. הקבינט שעוסק באיומים הביטחוניים חייב להבין שהאיום הכלכלי, והיעדר חוסן כלכלי, הם מסוכנים באותה מידה כמו איומים צבאיים. כי אם הכלכלה, הרפואה והאקדמיה לא יהיו חזקים, המחיר שנשלם בירידה מהארץ של אותם שליש מהמיסוי, אותם חצי מהייצוא, יהיה מאוד כבד על משק שלא צומח.
עודד חרמוני הוא יזם ומשקיע ופעיל חברתי, שותף מנהל של קרן ההון סיכון J-Ventures מעמק הסיליקון, לשעבר עמד בראש איגוד תעשיית ההייטק וההון סיכון הישראלי (כיום IATI).
