פורום היוניקורנסמאפס למאה במהירות מסחררת מדי
פורום היוניקורנס
מאפס למאה במהירות מסחררת מדי
לצמיחה חסרת התקדים של תעשיית ההייטק בשנתיים האחרונות יש מחירים נפשיים, עליהם אנחנו אפילו לא עוצרים לחשוב. בעוד שבפומבי יזמים מוכשרים מפגינים קור רוח, הרי שבחדרי חדרים הם מתמודדים עם דיכאון, חוסר וודאות ותחושת התחזות. למה זה בסדר גמור, ומה יכול לעזור כדי לצלוח את התקופה הזו?
"הסכמנו שתהיה למשקיע אופציה להשקיע עוד מיליון דולר במשך תקופה מסוימת אחרי סגירת העסקה. אתה כועס עליי?" שאל אותי מנכל ומייסד סטרטאפ צעיר ומבטיח. כמו במדריך הטרמפיסט לגלקסיה, לא התשובה שלי היא המעניינת, אלא השאלה. ב-15 שנותיי כיועץ למאות יזמי הייטק, תמיד היה קו מסוים, אפור אבל עדיין מובהק, בין המקומות בהם אני מייעץ לבין המקום "המסחרי" בו היזם מקבל את ההחלטה. בשנתיים האחרונות הוטלה פצצת אטום על סדר העולם בין היועץ לסטרטאפ, האדמה חרוכה והמציאות נבנית מחדש באופן שנראה לי כמעט סוריאליסטי. לא רק שאני מצופה לחוות דעה נחרצת על העניין המסחרי, הלקוח שלי בפועל חושש שאני (מי אני?!) "אכעס" עליו אם קיבל את ההחלטה הלא "נכונה".
פורום היוניקורנס של כלכליסט ייערך ביום בא' 12.12.21בת"א. לפרטים נוספים לחצו כאן
מילא אם היה מדובר במקרה בודד. בשנה וחצי האחרונות ייצגתי אינספור חברות בסיבובי השקעות עתק. 2020 הייתה שנת שיא להייטק הישראלי עם השקעות בסך 10.3 מיליארד דולר ואירועי הנזלה (אקזיטים והנפקות) בסכום דומה. שנת 2021 השאירה לקודמתה אבק, עם חציית 20 מיליארד דולר הן בהשקעות והן באירועי הנזלה. אלא שבניגוד למוצרי התעשייה הדיגיטליים עליהם הצמיחה לא מעמיסה, התעשייה עצמה עדיין נשענת על עמלם של בני אדם, בשר ודם, עם גחמות, אגו, ועם המון סופר אגו. ובייבוא מילותיו האגדיות של מתיו מקונהיי לתחום בו זה קצת יותר פוליטיקלי קורקט, "אני מתבגר וה(ם/ן) (היזמים והיזמיות, במקרה הזה) נשארים באותו הגיל".
כך למשל, יזמים בשני אקזיטים נפרדים שליוויתי לאחרונה הגיעו בשיא העסקה למשרדנו, מסרו לי את מכשיר הנייד, וביקשו ממני להתכתב ישירות עם האחראי לעסקה בצד הרוכשת. כן, כן, משקיעים ורוכשים: היזמים חלקם אפילו לא כותבים לכם את הודעות הווטסאפ. תופעה זו, של העברה אקטיבית של אחריות קבלת ההחלטות עד לרמת ההתנסחות עם הצד השני, מצד אחד נשמעת מופרכת. "משלמים ליזם שייקח את האחריות על הדברים האלה" יאמרו הדינוזאורים. ובכן, אותם דינוזאורים זכו להקים חברות בתקופה בה יכלו לגייס 3 מיליון דולר ולבזבז אותם על פני שנתיים. יזמת באותן נעליים, מצופה לגייס היום 10 מיליון דולר ולפני שהיא מספיקה לגייס 2 עובדים, היא מקבלת Term Sheet להשקעה הבאה. לא מדובר באותו אתגר בממדים גדולים יותר; אלא בממד אחר לגמרי של התמודדות.
מהן התופעות הנלוות של הצמיחה המטורפת הזו? אם נסתכל ברשתות החברתיות, עלולים אנו להאמין שכל היזמים החדשים הם פשוט יזמי על, בפוזת המלאכיות של צ'רלי לאחר העסקה. אך מי שמייעץ להם בחיסיון יודע שבנפשם מתחוללת סערה.
התופעה הראשונה העולה לראש היא סינדרום המתחזה. מי שמגייס סכומי עתק בערך חברה שמזמן לא קשור לשיטות הערכת שווי קונבנציונאליות, לא יכול לקשור את ההישג לכישוריו האישיים. אותו יזם נותר עם תחושה שההצלחה קשורה למזל נטו, או למה שנקרא "אפק מת'יו": ההצלחה נגזרת מתנודות השוק ולכן כאשר השוק יירד, החרב תיפול עליי ועל החברה, ללא קשר להישגים שלנו."
בנוסף, ישנה מאניה-דפרסיה מקצועית. כך, יזם שגייס השקעת סיד כמעט בגובה האקזיט הקודם שלו כולו, שולח לי לינקים לכתבות על חברות שגייסו מיליארד דולר ותוהה איך עליו להתמודד עם זה. יזם אחר מספר בנימה מלנכולית ש"פעם התעשייה הייתה מועדון אקסקלוסיבי של ממציאים ויזמים. היום כל אחד מקים סטרטאפ-על."
אני מודה שגם אני, בכובע שלי כיזם של חברת ייעוץ חדשנית ליזמי הייטק, חש וסובל בדיוק מאותן התחושות. איך נצא מזה?
ובכן, נתחיל מההבנה שאם יש לך רעיון למוצר או פתרון לבעיה כלשהי, ויש לך מפת דרכים לממש את החלום, פלוס צוות עם היכולת הטכנולוגית לכך, את עדיין יחידת סגולה. בניית המוצר והצוות שיביא אותו לעולם עדיין באחריותך ותוכלי לרקום לישות הזו עור וגידים ו-DNA כראות נפשך, אם כי במים סוערים יותר. לא ייקחו זאת ממך, כי את זאת שלוקחת את הסיכון ואף אחד אחר לא. מהדרך הזו אפשר וראוי להפריד את אירועי השיא, אותם אירועים שלא חוזרים על עצמם יותר מ-3-4 פעמים בחיי החברה (גיוסי הכספים, רכישת חברות אחרות ומכירה של החברה עצמה). מדובר באירועים שנפרסים על חודשים בודדים בחיי החברה. ולדעתי, אמנם הסובייקטיבית, זה בסדר גמור להאציל לדמויות שליוו מאות ואלפי עסקאות כאלו את האחריות לתהליכים האלה. כפי שבהיעדר דרך לפתרון בעיה אנו נוטים לחפש כיוון במאגרי המידע העשירים ביותר, כך מדובר במהלך הבריא ביותר להעביר חלק נכבד יותר מהאחריות סביב הנושאים הללו ליועץ עתיר ניסיון (הניסיון פה חשוב, לא האינטליגנציה של היועץ), כדי לשפר את סיכויי קבלת ההחלטה הנכונה במצב שהוא ממילא מצב של חוסר ודאות. ההיסטוריה לא תשפוט אתכם על כך, ולאחר מכן תוכלו לחזור ולהתרכז בסיבה לשמה התכנסנו: הקמה של סטרטאפ.
שנית, אני סבור שזוהי אחריותם של המשקיעים, אלה המנחיתים סכומי עתק על היזמים ומשגרים אותם לאותו ים סוער בעודם גוזרים עמלה על ניהול הכסף, לממן אקטיבית הן את התמיכה המקצועית והן את התמיכה הנפשית אליה היזמים משוועים בתקופה זו, גם אם זה לא נראה מבעד לתמונות הניצחון המפורסמות בעיתונות אחרי כל סגירה של עסקה.
אנחנו לא מתחזים. גבולות המגרש עליו אנחנו משחקים וחוקי המשחק פשוט השתנו שלא על דעתנו (כשחושבים על זה, החוקים כולם השתנו לכולנו בשנתיים האחרונות, גם אלה שאינם בהייטק), ואנחנו עושים את המיטב בהתמודדות עם החוקים החדשים, כאשר בסה"כ הכיוון הוא כיוון חיובי.
הכותב, עו"ד נמרון ורומן, הוא שותף הייטק בפירמת יגאל ארנון ושות' ומנכ"ל חברת הייעוץ קונסיליירי
