הקברניטשכירי חרב עם סטיק ביד: חיל האוויר המפתיע של קטאר
הקברניט
שכירי חרב עם סטיק ביד: חיל האוויר המפתיע של קטאר
קטאר לא מביאה מחו"ל רק פועלים זרים, אלא גם טייסי קרב; למה צריכה מדינה ללא אויבים חיל אוויר מתקדם בעל יכולות שאפילו לצה"ל אין, ומה הקשר לאל ג'זירה?
שלום, כאן הקברניט; ידעתם שלקטאר אין אויבים והיא לא הותקפה מאז 1867, ועדיין נראה שהיא מתכוננת למלחמה? ולא סתם: בידיה מטוסי קרב מדהימים, וכוח אווירי שמאפשר פלישה למדינות אחרות.
היום נכיר קצת את הפוליטיקה המיוחדת של המדינה - אולי המפתיעה והיצירתיות מכל המפרציות - ונדבר על היכולות המיוחדות של חיל האוויר הקטארי, ביניהן כאלה שאין אפילו לישראל.
בואו נתחיל: לקטאר יש 24 מסוקי אפאצ'י גרדיאן, שהוא הגרסה הכי מתקדמת של מסוק הקרב המפורסם. הוא מסוגל לטוס מהר יותר, רחוק יותר, להתמודד יותר טוב עם אש מהקרקע ואפילו לשלוט בכטב"מים.
בנוסף, ביכולתו לשאת חימוש לטווח ארוך, להעביר ולייצר מודיעין תוך כדי מתקפה. זה מסוק קרב עילאי, שלא נמכר לצה"ל. והקטארים לא קנו אותם כדי לתגבר את משמר החופים שלהם.
לקטאר יש גם מטוסי C17 גלובמאסטר 3 לתובלה אסטרטגית. אלו מטוסים שיכולים לשאת 77.5 טונות של מטען לטווח של יותר מ-4,000 ק"מ - ונועדו להעביר תשתיות צבאיות במהירות לזירות לחימה מרוחקות.
קטאר קטנה פי שניים מישראל ואין בה הרים ויערות; החיילים שלה יכולים להגיע לכל נקודה בשטחה על משאיות. מטוס תובלה אסטרטגי כזה הוא כלי של מי שמתכנן פלישה ומערכה ממושכת - לאן רוצים הקטארים להגיע, לאירופה?
אבל השיא הוא מטוסי הקרב של קטאר. אין לה הרבה מהם, אבל הקטלוג מרשים ביותר: יש בו גם מטוסי ראפאל צרפתיים מהגרסאות הכי מתקדמות, גם טייפונים בריטיים-גרמניים-איטלקיים-ספרדיים, וגם F15 מארצות הברית.
כולם מטוסים רב משימתיים, עם סנסורים אדירים לאיתור מטרות ממרחקים גדולים. לכולם יכולות אוויר-אוויר מעולות ומבחר עשיר של פצצות חכמות וטילים מונחים. וזו כפילות מוזרה: קצת כמו להזמין באותה הצלחת אנטריקוט, המבורגר ושניצל.
הסטייק הוא ללא ספק ה-F15QA, גרסה מתקדמת מאוד של המטוס המפורסם. מדובר בשדרוג של דגם E לתקיפה ארוכת טווח, עם מערכות וחיישנים משופרים, כלים לשיפור עמידות נגד לוחמה אלקטרונית, ויכולת נשיאה של יותר מ-12 טילי אוויר-אוויר בו זמנית.
הקטארים פתחו את הארנק ושלפו 12 מיליארד דולר, וארבעה מתוך 36 מטוסים כאלה כבר יושבים בבסיס אל עודייד, הגדול במדינה.
מה אפשר לעשות עם F15QA כזה? לטוס לעומק שטח האויב, לקרוע לגזרים סיורי מטוסי הקרב, ולהשמיד מטרות רגישות ומוגנות במיוחד; אבל שטח של מי? היכן נמצא האויב הזה?
התשובה קצת מורכבת, ומקורה בגיאופוליטיקה המשוגעת של המפרץ הפרסי. כלפי חוץ, קטאר נראית כמו אמירות מפרצית סטנדרטית: יש לה הרבה נפט והמון גז טבעי, משטר מלוכני דתי שנתמך במעמד עליון צר, והרבה פועלים שקטים תחתיו.
אבל בשטח, קטאר היא משהו אחר לגמרי, משהו שעושה בלאגן בכל העולם הערבי. בעוד כל המפרציות מתמיינות יפה לפי מחנה-סעודיה הסוני ומחנה-איראן השיעי, קטאר יושבת במחנה משלה.
היא שותפה עסקית של איראן ומחזיקה איתה יחסים קרובים, למרות שהיא סונית. היא גם תמכה לא פעם בארגונים כמו האחים המוסלמים - מה שהרתיח את מצרים וגרם לה לנתק עמה יחסים לתקופה ארוכה.
20 צפייה בגלריה
אמיר קטאר שייח' תמים בן חמד אאל ת'אני פוגש את נשיא איראן איברהים ראיסי
(צילום: אי-פי)
לקטאר גישה מאוד מגוונת בנוגע לארגוני טרור. היא מחזיקה בקשרים עם חמאס, ועד 2017 גם היתה חלק מהקואליציה של סעודיה שמפציצה את תימן ומנסה לעקור ממנה את החות'ים - עד ששינתה את דעתה וכיום היא פרו-חות'ית. מאיפה יש לה את האומץ לעשות כאלה זיגזגים?
וזה רק קצה קרחון: ב-1996 הקים האמיר של קטאר את רשת התקשורת אל ג'זירה - ואם נראה לכם שעל ישראל היא מותחת ביקורת קשוחה, אתם צריכים לשמוע איך היא תוקפת את כל שאר המזרח התיכון.
הרשת עודדה במרץ את מחאות ההמונים בתקופת האביב הערבי, חשפה אינספור שחיתויות שלטוניות והביכה בערך כל ממשלה ערבית. עד כדי כך, שגרמה לחרם ממושך על קטאר, מצד 15 מדינות מוסלמיות שונות - מסעודיה ועד המלדיביים וגבון.
למרות כל הרגישויות, קטאר מקפידה על עצמאות פוליטית, נקייה מהשפעות השכנים ומתעקשת להתוות את דרכה הבינלאומית לפי אינטרס קטארי בלבד. זה כמעט מטורף בהתחשב בכמה שהיא קטנה, וכמה שהיא עשירה במחצבים; מה מונע מאחת המפרציות לאבד את הסבלנות ולספח אותה?
הסיבה היא לא חיל האוויר שלה. מתקדם ככל שיהיה, הוא כלל לא נועד להגן על שטחה. ועדיין, מטרתו חיונית להבטחת העצמאות הקטארית בזירה הבינלאומית. הסיפור מתחיל בסוף ינואר 1991, במלחמת המפרץ הראשונה, כשקטאר וסעודיה ניצבו שכם אל שכם וניסו לבלום מתקפה עיראקית.
כוחות שריון גדולים דהרו אל מרחב העיר הסעודית חופג'י וכבשו אותה. למחרת נכנסו לקרב טנקים קטאריים וסעודיים, והצליחו להדוף את היריב - אך הקרב לא הוכרע מהקרקע: מטוסי A10 והארייר, F16 וספינות תותחים מעופפות AC130 שפכו כל כך הרבה אש על הפולשים העיראקיים - שאלו שהגיעו לעיר הסעודית היו שחוקים ומעטים יחסית.
הקטארים הבינו שאם לא היה שם סיוע אווירי נרחב ורציף, לא היו מנצחים. ושבמלחמה הבאה, הם לא רוצים לשבת עם הסעודים בתוך טנקים ולהתפלל לעזרה, אלא לקרוע את השמיים ביחד עם הדוד סם.
ואכן, לאחר המלחמה החלה קטאר לבנות תוכניות הצטיידות חדשות, במטוסי הקרב הכי מתקדמים באירופה ובארה"ב. המטרה היא להיות מסוגלת להשתתף בקואליציות צבאיות בינלאומיות, בדגש על כאלה שמובילה ארה"ב. ועם מטוסי הקרב המעולים, תוכל קטאר לפתוח בהרכב ולא רק לשבת על הספסל.
כדי להיות מסוגלת להשתתף בקואליציות הללו, מתאמנים הקטארים באופן הדוק ביותר עם האמריקאים, הבריטים והצרפתים, וכך מתחזקים יחסים עם גורמי כוח מחוץ למפרץ הפרסי.
וזה סוד כוחה של קטאר: יש לה מספיק כסף כדי לקנות ציוד מאוד יקר ממעצמות מערביות, יש לה נכונות ויכולת להשתתף במהלכים צבאיים שלהן, וכך זכתה בחסות שלהן. זו הסיבה שרכשה מטוסי מטען אסטרטגיים: כדי שתוכל להגיע לכל מקום בו החליטה ארה"ב שצריך לזרוק פצצות מהשמיים.
כך השתתפה למשל, בקואליציה שהפציצה את לוב וקידמה את נפילת מועמר קדאפי, חברה לרוב המבצעים הגדולים לתקיפת דאע"ש ופתחה את בסיס אל עובייד כנקודת זינוק עיקרית לכוחות הקואליציה. אותו בסיס שימש את ארה"ב גם במבצעים בעיראק, וכיום מדובר בבסיס האווירי הכי גדול של האמריקאים במזה"ת.
והשותפות הזו השתלמה היטב: השנה קיבלה קטאר מעמד של "בעלת ברית עיקרית שאינה חברת נאט"ו" - הגדרה אמריקאית קצת מוזרה, שנועדה לאפשר לפנטגון ולמכלולי הביטחון למיניהם לשלב איתה זרועות למרות שאינה קשורה לברית ההגנה האירופית. נראה, נראה מי במפרץ הפרסי יעז לנסות להגיד לקטאר מה לעשות עכשיו.
כבר תקופה ארוכה שטייסי חיל האוויר הקטארי מתאמנים ביחד עם טייסי סעודיה עוד בשלב קורס הטיס, עוברים הכשרות גם בארה"ב, טורקיה ובמרכז אימונים באיטליה, ועם בריטניה יש להם את טייסת טייפונים מס' 12, שהיא משותפת לשתי המדינות.
אבל לאמירות המפרצית העשירה יש בעייה מאוד גדולה בתחום הטייסים, בעיה שנובעת מהעובדה שהיא אמירות מפרצית עשירה. איך בנויה החברה הקטארית? מעמד עליון צר, מעמד ביניים קטן, ואין באמת עניים; כל הידיים העובדות הן של פועלים זרים חסרי זכויות. אז מי בדיוק אמור להתגייס שם לצבא?
הבעיה הזו לפתה את חיל האוויר הקטארי בגרונו מאז הוקם ב-1974: טייסים צריכים להיות צעירים בעלי יכולות בסיס מאוד גבוהות ומוטיבציה מסחררת; אבל טינאייג'ר קטארי הממוצע לא מתעניין בזה. הוא קם בבוקר וחושב "יה, מעניין אם הלמבורגיני גלרדו שלי מהירה יותר מהבז הנודד המאולף שלי", מה לו ולקושי + סבל שבשירות צבאי?
אז קטאר פשוט הזמינה טייסים מחו"ל: בתחילה שכרה מדריכים ויועצים מבריטניה ופקיסטן, ובהמשך ייבאה טייסים פקיסטנים בהמוניהם. בשיא, קרוב לחצי מכל הטייסים שלה היו פרילאנסרים מפקיסטן.
אגב, הפקיסטנים הם טייסים מעולים, שכבר יותר מחמישים שנה משרתים בחילות אוויר זרים כדי לצבור ניסיון, כסף ותהילה. הם עשו את המוות לצה"ל כששירתו בחילות ערביים, אבל זה סיפור אחר. במשך שנים, זה נראה כאילו קטאר מצאה את הפיתרון המושלם.
אבל בהמשך עלו בעיות: שכירי החרב מפקיסטן לא דיברו ערבית, פחות הסתדרו עם התרבות הקטארית, ולא פעם הסתבכו בפשיעה ושחיתות. העובדה שהם פועלים זרים גם מנעה מהם מלהגיע לתפקידי פיקוד, מה שיצר הרבה דם רע בין המפקדים הקטארים ועובדיהם.
אבל השיא היה בלאגן פוליטי בלתי צפוי: כשדווח שטייסים פקיסטניים לומדים להטיס את דגמי הראפאל המתקדמים ביותר, נשמעה שאגה זועמת מכיוונה של הודו - יריבתה הגדולה של פקיסטן.
ההודים עמדו לקנות הרבה מאוד ראפאלים, וממש לא שמחו לשמוע שאויביהם עשויים לקבל תמונה מדויקת של יכולות המטוס, באדיבות טייסים מקטאר שחזרו הביתה. ממשלת קטאר מיהרה להכחיש מכל וכל, ולהבטיח שאף פקיסטני לא נגע באף ראפאל - והיצרנית דאסו גיבתה אותה בעודה מחייכת ומזיעה.
ובדיקה מעמיקה גילתה שאכן, הדיווחים על פקיסטנים שמטפלים במטוסי ראפאל היו מזויפים או מוטים. אבל זה היה מספיק כדי להבין שיש פה רגישות שחייבים לפתור.
באותה התקופה הוחל גיוס חובה בקטאר, סביבו קמפיינים להעלאת המוטיבציה בקרב הנוער. והעניין עבד: עד מהרה נתפסה טיסה קרבית כמשהו יוקרתי והרפתקני מאוד, וגם ילדי השמנת של המפרץ הפרסי למדו להסתדר בשלשות ולתת "הקשב".
ועדיין, למרות השינויים, כ-20% מטייסי חיל האוויר הקטארי הם עדיין שכירי חרב זרים. הממשלה מנסה לשנות את זה, אך התהליך איטי; המטוסים מאוד מתקדמים וההכשרה מאוד ארוכה.
בשורה התחתונה, חיל האוויר הקטארי הוא רכיב משמעותי במדיניות החוץ שלה, ולכן מצויד בכל כך הרבה מוצרי עילית מתוצרת מדינות שונות: קטאר רוצה לשאת חן בעיני כולן, ויש לה מספיק כסף לשם כך. וכך לא פעם קורה שהיא שולחת את הכוח האווירי שלה למשימות במדינות זרות, בעבור אינטרסים זרים, ולפעמים את הסטיק מחזיקים טייסים זרים - הכל כדי לשמר את עצמאותה הפוליטית, בחסות מעצמות המערב. טיסה נעימה!
