דוח טכנולוגי המערב לא ממהר לנתק את רוסיה מהאינטרנט. וטוב שכך
דוח טכנולוגי
המערב לא ממהר לנתק את רוסיה מהאינטרנט. וטוב שכך
החרם על הכלכלה הרוסית נושא פרי (אף שענקיות המזון מתעקשות להתעלם ממנו), אבל ניתוק המעצמה של פוטין מרשת האינטרנט הוא עניין מורכב יותר. האם המערב ישלוף את נשק יום הדין ויבטל את כל הדומיינים הרוסיים? בינתיים הוא מחכה עם זה, מסיבות נכונות
הזמן שחלף מאז הפלישה של רוסיה לאוקראינה סיפק לנו ניסוי כלכלי ראשון מסוגו ומדהים בהיקפו: בדיקה על אמת עד כמה הקשרים שמחזיקים את הכלכלה הגלובלית הדוקים, והאם אפשר להתיר ולפרק את החיבורים שהופכים את העולם למערכת כלכלית אחת גדולה.
הסנקציות הכלכליות חסרות התקדים על רוסיה מנתקות את המדינה צעד-צעד מהמערכת הכלכלית העולמית והופכות אותה לאי מבודד, או לחצי אי שמחובר רק לחלק מהעולם במצר יבשה שהולך ומצר מיום ליום. בנקים רוסיים נחסמו מגישה למערכת SWIFT שמשמשת להעברות כספים בינלאומיות בין יותר מ-11 אלף בנקים; סנקציות הוטלו על פוטין ועל אוליגרכים ומקורבים אחרים; סנקציות מגבילות הוטלו על הבנק המרכזי של רוסיה; מאסטרקארד, ויזה ופייפאל השהו את פעילותן ברוסיה (ובעקבות זאת לא ניתן לבצע עסקאות אשראי בינלאומיות בכרטיסים שהונפקו ברוסיה או להשתמש בכרטיסים שהונפקו בחו"ל במדינה).
במקביל קמעונאיות רבות הפסיקו את פעילותן במדינה, וסגירת השמים לחברות תעופה רוסיות אילצה שחקניות כמו אירולופט להגביל את פעילותן לטיסות מקומיות בלבד. יוצאות דופן בולטות הן חברות המזון המהיר ויצרניות המזון, שמצדיקות את התדמית שלהן כתאגידים הרסניים נטולי אידאולוגיה ברוח חברות הטבק וחברות דלקי המאובנים, וממשיכות בפעילות במדינה פחות או יותר כרגיל, ודי שותקות בנושא המעצבן הזה של המלחמה באוקראינה (לא שהיו לנו ציפיות מחברה שלקחה משקה שהומצא תחת המשטר הנאצי והפכה אותו לאחד המותגים המובילים שלה).
אז אפשר עדיין לקנות קוקה קולה וביג מק ברוסיה, אבל לא הרבה מעבר לכך. שלא במפתיע, כל זה הביא לקריסה אדירה בערך הרובל, בשעה שהבורסה הרוסית סגורה זה כמה ימים, ולפי דיווחים מתחילים להיווצר במדינה מחסור במוצרי בסיס.
לצד ניתוקה של רוסיה מהכלכלה העולמית, מתבצע ניסוי מרתק לא פחות לניתוק האינטרנט הרוסי משאר העולם. כתבנו על כך לא מעט בשבוע שעבר: ההגבלה והחסימה של כלי תקשורת בשליטת רוסיה בפלטפורמות החברתיות; האיסור של מטא על כל המפרסמים מרוסיה להציג פרסומות בפלטפורמות שלה למשתמשים בכל העולם; החסימה של פלטפורמות אחרות את הפרסומות ברוסיה עצמה; ההחלטה של אורקל להשהות את כל הפעילות שלה ברוסיה; ועוד.
מהצד הרוסי יש את החסימה המוחלטת של פייסבוק וטוויטר במדינה בתגובה לסנקציות שלהן ואיום מצד רוסיה לחסום את ויקיפדיה לאור חילוקי דעות של פוטין עם המציאות. נשק יום הדין – ביטול כל הדומיינים הרוסיים, צעד שיכול לשבור לחלוטין את תשתית האינטרנט במדינה – לא נמצא כרגע על הפרק, חרף דרישת אוקראינה. אך אם המלחמה תימשך ופשעי המלחמה של רוסיה יחריפו, הכל אפשרי.
הליך זה העלה חששות מתרחיש שמומחים מזהירים ממנו כבר שנים רבות: סופה של הרשת הגלובלית כפי שאני מכירים אותה ופיצולה לרשתות משנה סגורות או סגורות חלקית, עם אינטראקציה מוגבלת בין החלקים השונים. במקום רשת אחת עם שירותים ופלטפורמות עולמיות, שתיים או שלוש רשתות נפרדות (סין, רוסיה ושאר העולם; את קוריאה הצפונית לא סופרים מהסיבה העגומה שאין שם אינטרנט לכלל האוכלוסייה) עם שירותים ופלטפורמות משלהן, שאין תקשורת בין חלקיהן השונים.
זה חזון שנשמע מפחיד, ספק דיסטופי, אבל האמת היא שזו המציאות. הרשת, כפי שהיא פועלת כיום, כבר מופרדת ליחידות קטנות וייחודיות, שמספרן כמספר הגולשים. הימים שבהם חוויית הגלישה ברשת היתה זהה למשתמש מבנגלדש ולמשתמש מצרפת נמצאים הרחק מאחור בראשית העשור הקודם. השירותים הפופולריים ביותר – פייסבוק, אינסטגרם, גוגל, טיקטוק, אמזון – כולם מותאמים אישית לכל משתמש ומשתמש. מנוע החיפוש של גוגל מציג תוצאות שונות לכל משתמש והמוצרים שמקדמת אמזון שונים מגולש לגולש. במובן הזה גוגל, פייסבוק ושאר השירותים הם רשת קטנה אישית ונפרדת.
ברמה הפחות פרטנית, שירותי סטרימינג כמו נטפליקס, אתרי קניות מקוונים, אתרים לרכישת כרטיסי טיסה או בתי מלון מציגים מוצרים, תכנים ומחירים שונים בהתאם למיקום הגאוגרפי של הגולש. שירותים רבים זמינים רק במדינות מסוימות: אנחנו מרגישים את זה בעיקר בשירותי סטרימינג, אך בארצות הברית יש שורה עצומה של שירותים מקוונים ייחודיים שלא זמינים מחוץ למדינה - רבים מהם פופולריים מאוד בארצות הברית, אך אלמוניים לחלוטין במדינות אחרות.
לכך יש להוסיף שחסימות של שירותים מקוונים מצד מדינות הן עניין שבשגרה זה עשורים. טורקיה, פקיסטן, איראן ואחרות חוסמות תדיר שירותים כמו פייסבוק, יוטיוב או ויקיפדיה לתקופות קצרות או ארוכות מאוד. בסין, כמובן, אי אפשר בכלל לגשת לפייסבוק, לטוויטר, לסנאפצ'ט ולרשתות חברתיות אחרות, ואילו טיקטוק זמינה רק באפליקציה נפרדת בעלת שימושיות זהה ומיתוג שונה. משמעותית יותר היא הגבלת הגישה למידע: כלי תקשורת בסין כפופים לצנזורה הסינית ההדוקה ולא מפרסמים מידע, והחסימה של רשתות חברתיות וכלי תקשורת מערביים רבים במדינה מקשה על גישה למידע חלופי.
אולם ההפרדה הזאת בהחלט לא הרמטית. חרף הפירוד והחלוקה הבינלאומיים, התשתית הבסיסית של הרשת עדיין משותפת. משתמש בסין אינו מנותק לחלוטין מהעולם: יש אתרי חדשות מבחוץ שזמינים במדינה, ומשתמשים מכל העולם יכולים להתחבר לפלטפורמות החברתיות הסיניות ודרכן למשתמשים במדינה. מידע מסין יוצא החוצה, מידע מבחוץ נכנס פנימה. זו לא זרימה חלקה, אך היא קיימת וקבועה. גם אם רוסיה תהפוך לסין שנייה בכל הנוגע לאופי הגישה שלה לרשת, המדינה עדיין לא תהיה מנותקת לחלוטין מהעולם. הרשת שלה היא לא אי בודד ובלתי נגיש למדינות אחרות.
הפרוטוקולים ומערכי התשתית שעומדים בבסיס הרשת המודרנית משותפים לכל העולם. זאת כדי לאפשר פעילות של שירותים גלובליים כמו שירותי הענן של אמזון ואחרות או חנויות אפליקציות. מדינה יכולה בעיקרון לנתק את עצמה משאר העולם, אבל מדובר במבצע לא פשוט שדורש השקעה ניכרת בפרוטוקולים ובתשתיות. אם סין לא הלכה עדיין לכיוון הזה, אין סיבה לחשוב שרוסיה תמהר לפרוץ לשם דרך. החלופה היחידה היא ניתוק מוחלט של כלל האוכלוסייה מהרשת, אבל לא ניתן לעשות זאת לאורך זמן. עובדה: אפילו באוקראינה, שם יש לרוסיה אינטרס מובהק לפגוע ולהשבית תשתיות אינטרנט, הרשת חיה ובועטת במיוחד.
הרשת שלנו כבר מזמן מפוצלת, מופרדת ומחולקת ליחידות נפרדות, אישיות או ארציות. החלוקה הזו בעייתית לעתים, מגבילה גישה למידע לא פעם ומקלה על תמרון ומניפולציה של אזרחים. ובכל זאת, היא לא יוצרת הפרדה מוחלטת, לא מנתקת אותנו מהאחרים לחלוטין ולא חוסמת את הקשר העולמי בין הגולשים, שעומד בבסיס הרשת. הוא יכול להיות קל יותר ונוח יותר, תמיד, אבל לחסום אותו לחלוטין, לפחות נכון להיום, לא נראה כמו תרחיש אפשרי.
