כשהיפ הופ פוגש את הטכנולוגיה: האתגר המשפטי בשימוש ב-AI
כשהיפ הופ פוגש את הטכנולוגיה: האתגר המשפטי בשימוש ב-AI
אם מוזיקת ראפ מעניינת אתכם, בוודאי שמעתם על הסכסוך (beef) המתוקשר בין שני הראפרים קנדריק לאמאר ודרייק (שבעברו כבר קיימים סכסוכים שונים עם ראפרים רבים) שהגיע לשיאו לפני מספר ימים. גילוי נאות, כותב שורות אלה חובב היפ הופ מושבע ו-Die hard fan של קנדריק לאמאר, אבל המטרה היא לא לקבוע מי מנצח בקרב המצ'ואיזם הזה, אלא לשים פוקוס דווקא על הסוגיות המשפטיות והעסקיות שעולות מפסטיבל ה-"Rap beef" שמחבר את עולם ההיפ הופ עם טכנולוגיית AI, והשלכותיו המשפטיות על עולם המוזיקה.
נזכיר, כי מדובר בשני ענקי מוזיקה חזקים ביותר בתעשייה. דרייק שהיה נער הפוסטר של יוניברסל במשך שנים, מנפץ שיאים של מייקל ג'קסון ובהיבט המסחרי הוא הראפר השני הכי מצליח אחרי אמינם. לאמאר נתפס כאגדה בז'אנר ההיפ הופ, כזה שכל אלבום שלו מזיז את עולם ההיפ הופ והופך אותו לאייקון של ממש מבחינה אמנותית. סכסוך בעולם הראפ, המכונה "beef", הוא חלק בלתי נפרד מהז'אנר ולא פעם מהווה דרך לקידום מכירות ויחסי ציבור, בעיקר כשמדובר בשירים של ראפר ש"מלכלך" וחושף פרטים מביכים על ראפר אחר. התחרותיות והרצון להיתפס כראפר מוביל גורמים ללא מעט היתקלויות מתוקשרות, בין אם בטקסי פרסים, הופעות, פוסטים ברשתות חברתיות, מאבקים בין קהל המעריצים של כל ראפר ועוד. כל אלה קיימים משנות ה-80 לפחות, אבל מה שהתווסף למשוואה כיום הוא השימוש בכלי AI במסגרת אותם סכסוכים מתוקשרים.
האירוע המדובר הגיע כאשר דרייק הוציא שיר שאומר שהוא בגמר ה-GOAT (תואר אמן היפ הופ Greatest of all times) וקנדריק לאמאר במקום נמוך יותר. זה, לצד כמה צעדים נוספים שעשה דרייק, הביא את לאמאר להוציא שיר נגדי, שבמקביל הוביל את דרייק להוציא עוד שני שירים בחזרה כנגד לאמאר, שהציתו את האינטרנט ועוררו מהומה. תיבת הפנדורה המשפטית שנפתחה כאן נוגעת להשתתפותם של טופאק ז"ל וסנופ דוג, שניים מהאייקונים הגדולים בתרבות ההיפ הופ, בשיר של דרייק. למעשה, השניים ממש לא עשו ראפ בשיר, אלא נעשה שימוש בכלי AI ששינה את קולו של דרייק לקולם של השניים. ממש כמו מי מכם שעשה גרסה ל"לחם חביתה" בביצוע של קנייה ווסט בעזרת אותו כלי AI.
בנקודה זו, עורכי הדין מביניכם בוודאי התעוררו. ובצדק. העיזבון של טופאק, שנרצח ב-1996, שלח מכתב התראה לדרייק שגרם לו למחוק את הפוסט עם השיר המדובר. השאלה שעלתה פה בעצם, היא האם הייתה פגיעה בזכויות היוצרים של העיזבון (כי כלי ה-AI למד את קולו מיצירות עבר שלו), וגם האם יש פגיעה בזכות המוסרית של אמן על היצירה שלו? בפשטות, אם יצרתם יצירה מוזיקלית, זכותכם לאשר או למנוע את השילוב שלה ביצירה אחרת, באופן שעלול לפגוע במוניטין שלכם. למשל, במשחק וידאו שמקדם אלימות, בפרסומת שתוזיל את היצירה, או ביצירה שמנוגדת לערכים והאמונות שלכם. בנוסף, אם בחרתם לשלב שיר ראפ באחד מהשימושים הללו ביצירה שלכם, הקפידו להשתמש במוזיקה איכותית המכוסה ברישיונות שימוש מותאמים לצרכים שלכם, בין אם אתם יוטיוברים, מפתחי משחקים או יוצרי סרטים, שלא רוצים להתחבט בזכות המוסרית של אמן ליצירה.
במקרה זה, דרייק הוא שיצר את היצירה - כתב את מילות השיר - אבל עשה שימוש בפרסונה ובקול של טופאק לקידום היצירה שלו ולמינוף אותו "ביף" עם קנדריק לאמאר. אם דרייק יכול לעשות זאת לקידום מכירות האלבום שלו, למה שלא נעשה שימוש בטופאק כמפרסם של חברת קוסמטיקה או חברת רכב? איפה למעשה עובר הגבול המשפטי? למעשה, האבסורד כאן כפול; דרייק שיצר את השיר עם כלי AI, הוא אותו דרייק שביחד עם יוניברסל מנע קידום שיר אחר שמעריץ יצר באמצעות AI עם הקול שלו, בטענה שנוצר באמצעות כלי AI.
זהו לא השימוש היחיד שהיה ב-AI במסגרת הפרשה הזו. קנדריק שחרר מאז מספר שירים שטוענים שדרייק לא כותב את השירים שלו בעצמו, ולכן הוא מתלבט האם בתגובתו הוא צריך "לרדת" על דרייק, הכותבים שלו, או בכלל על כלי ה-AI. ולמה זה מעניין? אם בעבר היה צריך "לדוג" פרטים מביכים על ראפר אחר, היום דרייק יכול לכאורה לעשות שימוש בכלי AI כדי למצוא בכל הדיסקוגרפיה של קנדריק פרטים מביכים, הוא יכול להשתמש בכלי זה כדי לבדוק מה הטרנדים החמים שהקהל שלו מתעניין בהם, הוא יכול לבקש ממנו לכתוב לו שיר ראפ, או אפילו לבקש מהכלי להשתמש בקולו של טופאק.
הסוגיות המשפטיות והמסחריות העולות מהמפגש הזה בין חידושים טכנולוגיים מבוססי AI לז'אנר ההיפ הופ מסעירות את הרשת, כי מדובר בז'אנר מוזיקלי שנולד מסוגים שונים של קיצורי דרך ליצירת מוזיקה טובה חדשה. כלומר, הכל התחיל כאשר חברה בברונקס חשבה באופן יצירתי ושמה שני פטיפונים זה לצד זה, שניגנו קטעים קצביים משירים שונים, כשבמקביל מישהו לקח מיקרופון והקליט את התוצאה. מאז, תעשיית סימפולי המוזיקה (כאשר לוקחים חתיכה משיר מסוים ובונים ממנה שיר חדש) השתדרגה, והנושא הוסדר משפטית לאחר שנים של הפרות משפטיות ומסחריות. כעת, כאשר שניים מהטאלנטים הגדולים של יוניברסל במרכז סערת ה-AI, מעניין יהיה לראות איך ישפיע המקרה על יוצרים אחרים ועל כל תעשיית ההיפ הופ, והמוזיקה בכלל.
לאור הסכסוך המדובר, ואלו שאולי עוד עתידים להגיע, טוב יהיה אם תעשיית המוזיקה, ביחד עם עולם המשפט, יקבעו כללים ברורים לאופן השימוש בכלי AI, ולא יאסרו על השימוש בו הרמטית כפי שנעשה בעולמות הסימפולים השכיחים בתעשיית המוזיקה. אין להקל ראש בזכותם המוסרית של אמנים ליצירות שלהם, אבל בנקודת הזמן הזו כאשר האינטרנט מוצף בתופעה - חשוב לתחום את גבולות הגזרה הרגולטוריים, כי דרייק הוא בוודאי לא האחרון לעשות שימוש מסוג זה בכלי AI.
כותב המאמר הוא עורך דין במחלקה המשפטית של חברת הקריאייטיב והטכנולוגיה Artlist
