שוברת קודיםלתרומה ורגשי אשמה, לחצו כאן: כך הפך מימון ההמונים לקופת צדקה
שוברת קודים
לתרומה ורגשי אשמה, לחצו כאן: כך הפך מימון ההמונים לקופת צדקה
מאז הקורונה והמלחמות באוקראינה ובעזה הפכו אתרי מימון ההמונים מקור גיוס מרכזי לסיוע הומניטרי. אלא שהכלי הזה סובל מכל הבעיות של העולם הדיגיטלי: רמאויות, טרולים, צורך באוריינות דיגיטלית ואלגוריתם ששותה מבאר של צער
בין פוסט אחד לשני ב־X, מופיעה מודעה באנגלית: "עזרו לנו לבנות את חיינו מחדש" שמלווה בשני אימוג'ים של ידיים אוחזות לתפילה, "משפחתי בעזה איבדה את הכל, ואנו זקוקים לתמיכתכם להתחיל מחדש. תרומה שלכם יכולה להעניק לנו תקווה והקלה".
בני משפחת תאיה, שמאחורי המודעה, אינם היחידים שפונים בחודשים האחרונים למימון המונים. מעל 12 אלף משפחות עזתיות פנו לערוצי גיוס כספים כאלה, בעיקר באתרי מימון המון כמו GoFundMe. אך מה שנראה כמאמץ הומניטרי סובל מכל הבעיות של העולם הדיגיטלי: רמאויות, טרולים, צורך באוריינות דיגיטלית ואלגוריתם ששותה מבאר של צער.
מאז מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר נעזרים אלפי עזתים ובני משפחותיהם במימון המונים. GoFundMe למשל, חברה פרטית שלא חייבת בגילוי לציבור, ציינה במאי כי דרכה בלבד גויסו כ־150 מיליון דולר דרך אלפי פרויקטים הקשורים לתושבי עזה. רובם קמו כדי לכסות את עלויות ההגירה הגבוהות דרך מצרים, שעומדות על בין 5,000 ל־8,000 דולר לאדם. אחרים נועדו לרכישת מזון, מים, תרופות או שיקום נכסים פרטיים שנהרסו או נפגעו במלחמה. פרויקטים אחרים נועדו לסייע למשפחות שהצליחו להיחלץ מהאזור וזקוקות לתמיכה. באתר שמרכז את הפרויקטים השונים, המכונה "מבצע עלה של זית" (או OOB), קיימת רשימה מתעדכנת של הפרויקטים המפורסמים באתרי המימון GoFundMe ו־JustGivin שכרגע מונה 775 משפחות שונות שמנהלות קמפיין פעיל.
זו לא הפעם הראשונה שבה משתמשים בפלטפורמות מימון המונים לפליטי מלחמה. בשנה הראשונה לפלישת רוסיה לאוקראינה והמלחמה בעקבותיה גייסו משפחות אוקראיניות כ־300 מיליון דולר דרך GoFundMe. "הנדיבות שהורעפה על העם האוקראיני מיד עם הפלישה היתה מהגדולות שראינו אי פעם, וזה נמשך לאורך כל 12 החודשים האחרונים", אמר בשעתו סגן הנשיא הבינלאומי של GoFundMe ג'ון קובנטרי עם פרסום הנתונים בפברואר 2023. הממשל האמריקאי היה שותף לגיוס הכספים — דרך הפלטפורמות האזרחיות — כשהקים שותפות פרטית־ציבורית עם GoFundMe. "כדי להפנות כספים לארגונים שמנסים לתת מענה לצרכים ההומניטריים של אלה שהושפעו מהתוקפנות של הקרמלין נגד אוקראינה", כתבו במחלקת המדינה של ארצות הברית. 2.6 מיליון דולר גויסו דרך קרן הסיוע ב־24 אלף תרומות קטנות.
הפנייה לטכנולוגיה בכל הנוגע למעבר של כספים לא נגעה רק בפלטפורמות מימון המונים, אלא גם בשוק הקריפטו. עם הפלישה הרוסית לאוקראינה, כמו גם עם מתקפת 7 באוקטובר, זינק העניין סביב השוק המוצפן. חמאס באופן ספציפי בחר לגייס כספים באמצעות מטבעות קריפטוגרפיים, שמאפשרים אנונימיות מסוימת, ובעיקר יש בהם רגולציה רופפת יותר של גבולות פיננסיים, אם כי הם דורשים אוריינות דיגיטלית גבוהה הרבה יותר.
מנגד, פלטפורמות מימון המונים אמנם שימושיות יותר, אך אינן מושלמות בעצמן. פלטפורמות כמו GoFundMe מוגבלות באותם גבולות פיננסיים ששוק הקריפטו מבקש לפרוץ, וגבולות אלו הופכים את הפלטפורמות לאיטיות ומסורבלות יותר בכמה נקודות קריטיות. ראשית, GoFundMe, הגדולה מכולן, פועלת היום רק ב־19 מדינות באירופה וצפון אמריקה, כשמקסיקו היא המדינה היחידה הלא־מערבית שבה היא פועלת. משמעות הדבר היא שלא רק שקיימת מגבלה בנוגע למי יכול לתרום לקמפיינים, אלא מגבלה חמורה יותר לגבי מי יכול לפתוח ולנהל אותם.
משפחות בעזה לא מסוגלות לפתוח קמפיינים כאלו באופן ישיר, וצריכות להיעזר במשפחה או חברים שנמצאים או חיים בחו"ל. רק למיעוט יש גישה לבן משפחה כזה שיכול גם לעמוד בכל הקריטריונים הנדרשים מצד הפלטפורמות השונות. וגם אם הצליחו להקים פרויקט מימון המונים, מי שמגויס צריך אחר כך לעבור ביקורת קפדנית מצד הפלטפורמה, לוודא שהכספים והמושכים אותם עומדים בכללי איסור הלבנת הון ותמיכה בטרור. הבדיקות הרבות שהפעילים השונים נדרשים אליהן, הביאו לעיכובים רבים במסירת הכספים ואף הקפאת פרויקטים שונים. התלונות הרבות, לצד הפרסום השלילי, הביאו את GoFundMe לפרסם במרץ הסבר מפורט כיצד להשיג את התוצאות הטובות ביותר מקמפיין כזה, ולמנוע עיכובים מיותרים.
בפייפאל, גם היא פלטפורמה שבה משתמשים רבים כדי לגייס כסף לפלסטינים בעזה, הפגיעה היתה מסוג אחר. בכמה מקרים נטען נגד חברת התשלומים הוותיקה כי היא נופלת קורבן לפעילים פרו־ישראליים, שמתמקדים בקמפיינים לגיוס תרומות ומתלוננים על בעלי החשבון בפייפאל — עד שהם מביאים להקפאת החשבון.
כך למשל במרץ עורכת הדין הפלסטינית־אמריקאית טאליד אל־סבאווי טענה כי "טרולים פרו־ישראליים" העמידו פנים כי הם מתכוונים לתרום לקמפיין גיוס שניהלה דרך פייפאל, וכפועל יוצא מכך החברה סיפקה להם את כתובת המייל שלה. "לאחר מכן הם פשוט מדווחים בהמוניהם לפייפאל על פעילויות חשודות", כתבה לאחר הקפאת החשבון שלה, "ויש להם קבוצות וואטסאפ וקבוצות טלגרם שמכוונות לגייסי כספים פלסטינים".
אף שאל־סבאווי לא סיפקה הוכחות לטענותיה, בין היתר משום שנתקלה בחומה של עמימות מצד פייפאל עצמה, המקרה התקבל בציבור הכללי כעדות למאמצים דיגיטליים מצד פרו־ישראליים למנוע סיוע לעזה, תוך שהם משווים בין צעדים אלה לפעילות של ארגון "צו 9" הישראלי שפעל לשבש את כניסתן של משאיות סיוע דרך מעברים בישראל.
אלו הן הבעיות הטכניות בשימוש בפלטפורמות דיגיטליות לגיוס המונים למטרות הומניטריות. אבל הבעיה עמוקה מכך. כשקמו החברות כמו GoFundMe הן כללו בעיקר פרויקטים של חדשנות או יצירתיות. הן מימנו הוצאות עצמאיות של ספרים או סרטים, פיתוח פאזלים תלת ממדיים או המצאות קטנות של משחקים משרדיים. ככאלו הן שימשו בעיקר כלי לחבר את הציבור הרחב לעידן החדשנות ולהפוך אותו למעין שותף ביצירת העתיד. לא כל פרויקט מצליח להשלים את הגיוס, למעשה מחקר אחד הצביע על כך ש־90% מהפרויקטים לא עומדים ביעדי הגיוס, עם נפח תרומה ממוצע של 40% מהיעד.
התחרות על ההון נפתחה, וכדי לקבל את המימון אנשים החלו לפתח נרטיבים משכנעים יותר ויותר כדי לפרוט על רגשות הכלל, וכדי למשוך את תשומת לב האלגוריתם כך שהפרויקט שלהם יככב בעמוד הבית של האתר.
כך גם כשהפרויקטים עברו מחדשנות ויצירתיות לסיוע לנזקקים. מאז פרוץ מגפת הקורונה, קמפיינים רבים נועדו לסייע לאנשים לגייס מימון לטיפול רפואי ואפילו לוויות, עד שהיום "הוצאות רפואיות" הן קטגוריית גיוס התרומות המובילה של GoFundMe. וכשצדקה הופכת למטרה, המאמץ לנסות לפעול במסגרת כללי האלגוריתם הופך לאחר, מנסה לפרוט על הרגשות ורגשות האשמה, ויש שיאמרו שהוא משתמש במניפולציות: ככל שהסיפורים עצובים יותר והתמונות קשות יותר — כך יגדל הסיכוי לעמוד ביעדי המימון. מבחינת התורמים אלה נאלצים ליצור דירוג בין קשיים של נזקקים שונים. זו עובדה מדכדכת בתקופה שבה תרומות באמצעים דיגיטליים הן מהמסלולים הבודדים הזמינים.
