הקברניטמה הסיכוי להיקלע לתאונת מטוס, ואיך שורדים התרסקות?
הקברניט
מה הסיכוי להיקלע לתאונת מטוס, ואיך שורדים התרסקות?
טיסה היא הדרך הכי בטוחה להגיע ממקום למקום - אך תאונות עדיין קורות: מה הסיכוי שלכם לעבור אחת, אילו סוגי מטוסים הם הכי בטוחים, ואיפה כדאי לשבת כדי לשפר סיכויי הישרדות? "הקברניט" צולל למספרים הכי מפחידים בעולם
הקברניט - תאונה התרסקות מטוס נוסעים
(ניצן סדן)
שלום, כאן הקברניט; בחוגים מקצועיים, אף אחד לא אוהב לדבר על תאונות מטוסים אם זה לא ממקום של לימוד מקרה או שיפור בטיחות. הרי ברור לכל שאם צוותי הקרקע, צוותי הטיסה וגורמי הרגולציה יעשו כולם את העבודה כמו שצריך, הסיכוי לתאונה יהיה אפסי.
כך, גם במקרה חירום יצליחו טייסים מיומנים להביא את כל יושבי המטוס ארצה כשהם חיים, שלמים ועם חתיכת סיפור מדהים לספר. ואולם, ברמת הנוסע עצמו תאונה היא תמיד אופציה מצמררת, שלפעמים מתגנבת לראש כשהמטוס עולה לאוויר והגלגלים מתקפלים בקול חבטה. היום נבין ביחד מה זה "סיכוי אפסי" ונדבר במספרים: מה ההסתברות שתיקלעו לתאונה קטלנית, על איזה מטוס הכי בטוח לכם להיות, ובאיזה מושב?
הרבה נתונים יש שם בחוץ, אך אנחנו נתמקד בשוק האמריקאי. למה? כי לגביו יש הכי הרבה מספרים זמינים וגם כי בו יש הכי הרבה מטוסים, הכי הרבה שדות תעופה, הכי הרבה נתיבים ובטח שלא תופתעו לשמוע - הכי הרבה תאונות מתועדות וחקורות: מאז 1945 ארעו בארה"ב 861 תאונות מטוס שגבו קורבנות בנפש.
לא סתם קראתי לסיכוי התאונה "אפסי": לפי ניתוח של האקונומיסט מ-2015, הסיכוי שמטוס יתרסק בארצות הברית הוא 1 ל-5.4 מיליון טיסות (מאז טיפס מספר הטיסות, אך גם שופרו מהותית נהלי הבטיחות) והסיכוי של נוסע נתון למות בהתרסקות שכזו הוא 1 ל-11 מיליון.
13 צפייה בגלריה
נחיתת טיסה 292 של ג'ט בלו ב-2005; גלגל החרטום כשל ונשרף. כל 146 יושבי המטוס יצאו ללא פגע
(צילום: Andrewmarino)
לשם השוואה, הסיכוי שבפעם הבאה שתיכנסו לים יאכל אתכם כריש עומד על 1 ל-3.7 מיליון ולצערי, כישורי הסטטיסטיקה שלי אינם טובים דיים כדי לחשב מה הסיכוי שמטוס יתרסק דווקא בים ודווקא אז יבוא כריש.
13 צפייה בגלריה
סטטיסטית, סביר יותר לפגוש אחד כזה מהצד שנושך מאשר להיות בתאונת מטוס
(צילום: שאטרסטוק )
אז כן, טיסה היא עדיין הדרך הכי בטוחה להגיע במהירות ממקום למקום; גלובלית, הסיכוי להיות מעורב בתאונת דרכים הוא סביב 1 ל-5,000 (הסיכוי למות בתאונת מעבורת חלל: 1 ל-68).
אבל בואו נצלול עמוק יותר אל הפרטים, כי לא כל הטיסות נולדו שוות. כדי להבין היכן מסוכן יותר והיכן פחות, נתבסס על נתוני ה-FAA, רגולטור התעופה האמריקאי, בתחשיב המקובל, שנשמע מאוד מקאברי: מספר ההרוגים לכל מיליון שעות טיסה, בחלוקה לסוגי חברות. למה חשובים הסוגים? משום שישנן קטגוריות תעופה יותר רגישות מאחרות, וצריך לזכור את זה כשמחשבים מספרים מפחידים.
למשל, לחברות תעופה מסחריות שמפעילות מטוסי נוסעים גדולים וזה עיקר עיסוקן (לדוגמה, טורקיש, יונייטד, אל על ו-KLM) יש שיעור של 0.00597 הרוגים למיליון שעות טיסה. זה מספר די מדהים, שמושג בזכות עבודה קשה: חברת תעופה מחויבת בסט ארוך ומכובד של מבחני בטיחות וכשירות, בקוקפיט ישנם שני אנשי צוות שיודעים להזהיר, לתקן ולהשלים זה את זה, ועוברים מבחנים תקופתיים קבועים.
אלו הם הטייסים הכי מפוקחים, שעובדים בשירות הגורמים שיש להם הכי הרבה מה להפסיד במקרה של אסון. כבר היו חברות תעופה שנקלעו לסחרור כלכלי והתרסקו בגלל שהציבור החליט שהן לא בטוחות.
הסוג הבא הוא חברות תעופה מסחריות קטנות, בעלות רישוי להטסת עד 30 נוסעים במטוס, טיסות פרטיות, מטען של עד 3.4 טון ומגבלות נוספות. חברות אלה מתמחות בתעופה תיירותית, תובלה קלה ועוד. הן מפעילות לעיתים קרובות מטוסים קטנים, ולפעמים אל נתיבים בהם אין נמל תעופה גדול - לדוגמה, מטוס בוכנה על מצופים שלוקח תיירים אל שמורת טבע באלסקה.
לחברות הללו יש שיעור קורבנות של 6.1 הרוגים לכל מיליון שעות טיסה - בין היתר, משום שבמקרים רבים מדובר במטוסים בהם יש רק איש צוות אחד. כמו כן, החברות הללו טסות לפעמים למקומות נידחים, ולוקח יותר זמן להגיע לנקודת ההתרסקות ולהגיש עזרה רפואית.
13 צפייה בגלריה
גורי דוב גריזלי בשמורת קטמאי באלסקה, מאחוריהם זוג מטוסים ימיים בעלי מצופים
(צילום: שאטרסטוק )
הכי הרבה קורבנות יש בסקטור התעופה הכללית - טייסים פרטיים עם מטוסים פרטיים, מסוקי תיור עירוניים ועוד. כאן המטוסים הם הכי קטנים והטייסים לרוב אינם אנשי מקצוע. קל לשכוח, אך רישיון פרטי והמון שעות ניסיון לא עושים אותך למקצוען: אבא שלי נוהג יותר מ-40 שנה, והוא עדיין לא איירטון סנה (ולדור הצעיר: לואיס המילטון).
והנה, למרות כל ההקדמה הזאת, המספר הוא בסך הכל 11 הרוגים לכל מיליון שעות טיסה.
איך שלא מסובבים את זה, הסיכוי להיות בתאונה הוא אכן אפסי; יאט"א, ארגון חברות התעופה העולמי, הסביר את הסיכויים בצורה נהדרת באתרו: בהתבסס על נתונים מ-2018, נכתב שאדם צריך לטוס פעם ביום 16,581 שנה כדי למות בתאונה ב-100%.
אז הבנו שחברת תעופה מסחרית היא בטוחה יותר מבחור עם ססנה שטס בו פעמיים בחודש ומוכן לתת לך טרמפ במאה דולר. האם ישנם מטוסים שהם פחות בטוחים מאחרים, ומהווים סיכון בעצמם? התשובה שלילית; בימינו ישנם נהלי ביקורת ותחזוקה קפדניים, וכל ליקוי שמאותר גם נחקר ומתוקן. המטוסים מתוכננים מראשיתם לספוג מכות ולצמצם נזק ליושבי הקבינה, ולכן לא פלא שמניין הנפגעים בתקריות חירום רק הולך ויורד משנה לשנה. כפי שסיפרתי לכם פעם, גם מטוס ישן מאוד אינו מסוכן יותר מאחרים.
13 צפייה בגלריה
מטוס אורל איירליינס שנפגע מציפור בעת המראתו ב-2019. כל 233 יושביו שרדו ורק 77 נפצעו
(צילום: שאטרסטוק )
עתה נעבור לשאלת השאלות: היכן ישבו האנשים שנפגעו הכי פחות במקרי התרסקות ונחיתות חירום? אספר לכם מה מציגה הסטטיסטיקה, ואז אגיד לכם היכן אני אישית אוהב לשבת; ספוילר: זה לא בדיוק אותו המקום.
מפעם לפעם מבצעים גופי מחקר ניסוי התרסקות מבוקרת, כדי ללמוד מה קורה בקבינה בנחיתות חירום. אחד המפורסמים ביותר נערך באפריל 2012, במקסיקלי שבמקסיקו: בואינג 727 בלתי מאויש ביצע נחיתת ריסוק כשהוא נשלט מרחוק כשעל סיפונו שלל מצלמות ואת הנוסעים דימו בובות התנגשות - מהסוג שתעשיית הרכב אוהבת להטיס אל תוך קיר כדי לשפר כריות אוויר וקורות תמיכה.
הבואינג פגע בקרקע בכ-230 קמ"ש לאחר הנמכה של 1,500 רגל בדקה ופשוט התפרק באופן פוטוגני במיוחד - שאף תועד היטב בספיישל של ערוץ דיסקאברי. הניסוי הזה וקודמיו - ביחד עם ניתוחי תאונות אמיתיות - מלמדים הרבה דברים מעניינים.
קודם כל, הקוקפיט אינו מקום בטוח, להיפך: לרוב חזית המטוס היא שתפגע בקרקע ראשונה ותקבל את מלוא עוצמת המכה. בנוסף, הטייסים לא יכולים להתכופף או להתגונן משום שעליהם לשלוט בהגאים ממש עד לרגע הנגיעה בקרקע.
בהתאמה, כל החלק הקדמי של האווירון יספוג מכה עוצמתית, כך שאין לי חדשות טובות למחלקת העסקים. במרכז המטוס ישנן קורות מאסיביות שתומכות בכנפיים וסופגות חלק גדול מן המכה, אך עלולות גם להישבר ולבקע את הגוף.
בחלק האחורי של המטוס נמנו הכי פחות נפגעים בנחיתת חירום ממוצעת; שיעור ההישרדות של היושבים שם גבוה בכ-40% משל מי שיושב בחזית הקבינה. לא פעם קרה שאנשים באחורי המטוס יצאו ממנו על הרגליים, בעוד מי שישב 20 מ' לפניהם נפגע קשה מאוד.
ואולם, יש כאן אלמנט של רנדומליזציה שאסור לשכוח; למשל, נוסע במושב באמצע המטוס שנמצא בתנוחת ההגנה מפגיעה שמוצגת יפה בכרטיסי הבטיחות יכול לצאת בריא ושלם, בעוד נוסע במושב אחורי יכול להסתקרן, להרים את הראש, לחטוף איזו מזוודה תועה שעפה אחורה או אייפון של מישהו ולהיפגע קשה.
האקראיות בתאונות ממש מפתיעה לפעמים: התבקעות הגוף יכולה לגרום לאנשים לעוף ממנו - ולפעמים זה עשוי לשחק לטובתם. קחו לדוגמה את אסון טיסת ג'פן איירליינס 123 מאוגוסט 1985 - ההתרסקות הכי קטלנית של מטוס בודד אי פעם: ג'מבו התנגש בהר מיוער במהירות של יותר מ-600 קמ"ש ו-520 מנוסעיו נספו. אבל ארבעה פשוט הועפו החוצה ונפצעו אך החלימו.
אגב, חשוב לזכור שהנחיתה היא רק חצי עבודה: צריך גם לצאת מהמטוס ולהתרחק מגורמים מסכנים שמאפיינים זירה שכזו: שאיפת עשן, כוויות, טביעה אם נוחתים במים וכן הלאה. ולכן, מי שיושב קרוב יותר למעבר יוכל להיחלץ מיידית מכסאו, לעזור לאחרים ולצאת במהירות. המושב הכי בטוח, אם כן, הוא בקצה האחורי של המטוס, ובמעבר.
כמו כן, נוסע שכסאו ישר ולא כפוף לאחור יעבור טוב יותר את הפגיעה בקרקע פשוט כי יש פחות מרחב טלטול באזור המושב. ולקינוח, מי שיקשיב להוראות צוות הקבינה ויכסה את ראשו כשהוא כפוף לפנים יצמצם משמעותית את הסיכוי לפציעה מגבילת-תנועה. אבל אני אישית לא חושב על סטטיסטיקה, אפילו לא קצת; אני פשוט אוהב לשבת מאחור, בצמוד לחלון משום ששם מרגישים טוב את התנועה באוויר, רואים היטב מטה וכיף לתרגל זיהוי תוואי קרקע, רכסים וערים (יש לי תחביבים מוזרים). בקוקפיט יש צוות מוסמך ואני סומך עליו ב-100% - ובכל מקרה, קלוש הסיכוי שיקרה משהו לא סימפטי - עם או בלי כריש. טיסה נעימה!
