דוח טכנולוגי לא, וולט. השליחים שלך לא מרוצים מהיותם עובדי חלטורה
דוח טכנולוגי
לא, וולט. השליחים שלך לא מרוצים מהיותם עובדי חלטורה
סקר נרחב שנערך בקרן ברל כצנלסון מגלה כי רוב העובדים הללו היו מעדיפים לוותר על החופש ועל הגמישות, ולהיות שכירים של החברה, עם זכויות מלאות. זה לא מפתיע נוכח העובדה שלפי אותו סקר הם עובדים גם כשהם חולים ולא יוצאים לחופשות כדי לסגור את החודש
אם תשאלו את וולט, השליחים שלה הם חבורה של עובדים שמחים ומאושרים שיוצאים לשליחות כשאור בעיניהם ושיר בפיהם, ואין דבר שהם רוצים יותר מלהמשיך לשרת את החברה בתנאי ההעסקה הנצלניים שהיא מספקת להם. הטיעון הזה, שעובדי כלכלת החלטורה נהנים להיות עובדי כלכלת חלטורה ומעדיפים את זה על כל צורת תעסוקה אחרת, הוא לא המצאה של וולט. חברות כמו אובר, ליפט ו-TaskRabbit משתמשות בו כבר שנים כחלק מהמאמצים להכשיר ולהסדיר את פעילותן.
אבל בימים אלו הוא שוב מככב, על רקע התביעה הייצוגית נגד וולט, במסגרתה דורשים שליחים פיצויים של עשרות מיליוני שקלים על זכויות סוציאליות שלא קיבלו כיוון שלא הועסקו בצורה ישירה על ידי החברה והחלטת וולט לדחות הצעת פשרה של בית המשפט, במסגרתה יוכלו השליחים לבחור האם להשאר במצב הנוכחי או לעבור למודל של העסקה ישירה.
מוקדם יותר השבוע פירקתי את הטענה של וולט כי חיובה להעסיק ישירות את השליחים ייאלץ אותה לצמצם את פעילותה משמעותית ויוביל לפיטורים של מחצית מהשליחים. עכשיו אני מבקש להתמקד בשליחים עצמם: באיזו שיטת העסקה עם מעדיפים וכיצד ההעסקה במודל כלכלת החלטורה משפיעה על הרווחה החברתית שלהם.
וולט, כמובן, טוענת שהשליחים מעדיפים את המצב הקיים, אבל מה יקרה אם נשאל את השליחים? זה מה שעשה אביעד הומינר רוזנבלום, חוקר ומנהל מדיניות בקרן ברל כצנלסון, במסגרת מחקר רחב שערך בעבור הקרן. המחקר עוסק בכלל העובדים הפגיעים בישראל ולצד עובדי כלכלת חלטורה הוא בוחן גם את מצבם של עובדים לא מאוגדים חסרי השכלה אקדמאית או עובדים שמחליפים עבודות בתכיפות גבוהה. אתמקד בחלק שעוסק בפרילנסרים מדומים ועובדי כלכלת חלטורה (או "עובדי פלטפורמה", כפי שהם מכונים במחקר), שהם תת-קבוצה של הפרילנסרים המדומים.
ראשית, כמה מלים על פרילנסרים מדומים ועובדי חלטורה. פרילנסרים הם עצמאים שלא מעסיקים עובדים ונותנים שירותים למספר מצומצם של מעסיקים. פרלינסרים מדומים, מנגד, הם שכירים לכל דבר חוץ מאיפה שחשוב. כלומר, הם לרוב יעבדו באופן מלא עבור מעסיק אחד, תחת פיקוח ומסגרת עבודה שדומים לאלה של שכיר, פעמים רבות ממקום העסק עצמו ובשימוש בציוד שלו, אך לא ייהנו מזכויות סוציאליות כמו שכר מינימום, דמי מחלה, חופשה שנתית, הפרשות מעסיק לפנסיה ופיצויי פיטורים.
עובדי חלטורה הם תת-קבוצה של פרילנסרים מדומים. הם מועסקים בתנאים דומים, כשההבדל המשמעותי הוא שהם לרוב עושים שימוש בציוד שלהם והקשר בינם למעסיק נעשה בתיווך אפליקציה ואלגוריתם שמשמש כמנהל שלהם בפועל. להערכת הומינר רוזנבלום, בישראל מדובר בקבוצה קטנה יחסית, אבל היא גדלה במהירות. "אנו מעריכים כי העובדים בכלכלת הפלטפורמות מהווים כיום כאחוז אחד מכוח העבודה בישראל", הוא כתב. "מדובר, ככל הנראה, על כמה עשרות אלפי עובדים בחברות העוסקות בתחום, בהן וולט, גט דליברי, פייבר ויאנגו דלי". שלא במפתיע, רוב עובדי כלכלת החלטורה בישראל עוסקים בשליחויות.
אז מה באמת רוצים העובדים האלה? בסקר שנערך בשיתוף iPnel, עובדי חלטורה/פלטפורמה נשאלו האם יעדיפו לעשות את העבודה שהם עושים היום כשכירים. 52% אמרו שהם מעדיפים לעבוד כשכירים במידה רבה או רבה מאוד, 39% אמרו שהם מעדיפים זאת במידה בינונית ורק 9% ציינו כי היו רוצים לעשות זאת במידה מועטה או מועטה מאוד. הממצאים די ברורים: השליחים של וולט - ועובדי כלכלת חלטורה, בכלליות - לא רוצים להיות עובדי כלכלת חלטורה. הם מעדיפים להיות שכירים ולקבל את התנאים המלאים של עובד בישראל גם במחיר אפשרי של אובדן חלק מהגמישות שמקנה מודל התעסוקה הנוכחי.
הממצאים הנוספים שעולים מהסקר מדגישים שלא מדובר בסתם התפנקות של העובדים. כך למשל, 35% מהנסקרים אמרו שהם מתקשים לסגור את החודש, 39% אמרו שהם לא יכולים להרשות לעצמם לקחת חוופשה של שבועיים בשנה ושיעור זהה אמרו שהם חוששים לאבד לקוחות או את מקום העבודה אם ייאלצו לקחת חופשה ממושכת בעקבות לידה, מילואים, פציעה או טיפול בבן משפחה.
מה קורה כשעובד כלכלת חלטורה חולה? 43% אמרו שהם לא מגיעים לעבודה וכתוצאה הכנסתם נפגעת. 30% עובדים בכל זאת מחשש שהכנסתם תיפגע, 17% אמרו שאינם עובדים וההכנסה לא נפגעת ו-10% עובדים למרות שאינם חוששים להכנסתם.
בנוסף, רק 30% מעובדי כלכלת חלטורה משתמשים בציוד של המעסיק. במקרה של וולט, השליחים מקבלים מדים ותיבות משלוח מהחברה, אבל את כלי העבודה העיקרי – אופניים או אופנוע - הם מספקים בעצמם. בנוסף לכך, 30% מהם מרגישים שהעסק מחויב לספק להם עבודה באופן שוטף ולא פחות מ-48% מהם אמרו שהם חשים ביטחון נמוך שיצליחו לשמור על רמת הכנסה דומה ורציפה בחודשים הקרובים.
הממצאים של הסקר מוציאים את האוויר מהטענות של וולט ודומותיה על כך שהשליחים מעדיפים להיות עובדי חלטורה ושמצבם הכלכלי טוב יותר כתוצאה מכך. העובדים עצמם אומרים שהם מעדיפים להיות שכירים ובניגוד לתמונה הוורודה של העצמאי שקובע לעצמו את שעות העבודה שלו, הם מציירים עולם עבודה דיסטופי שבו עובדים חולים מפסידים כסף או יוצאים לעבוד כשהם חולים, לא יכולים להרשות לעצמם לצאת לחופשה, לא סוגרים את החודש וחיים בפחד תמידי מכך שבחודש הבא המשכורת שלהם תהיה קטנה יותר. לוולט אין טיעון אמיתי לעמוד עליו, פרט לרצון שלה למקסם רווחים.
הממצאים של הדו"ח מעלים כי לא מדובר כאן בבעיה של וולט לבדה. בישראל מתפתח בימים אלה מעמד חדש של עובדים נטול זכויות בסיסיות וזו בעיה שאם לא תטופל במהרה עלולה ליצור דור שלם של עובדים מנוצלים בשכר נמוך. תביעה ייצוגית היא לא הדרך להתמודד עם הבעיה הרחבה ודרושה כאן התערבות של המחוקק.
הומינר רוזנבלום מציע שלוש דרכי פעולה אפשריות. ראשית, הגדרה בחוק של שכיר ועצמאי, שתחליף את ההגדרה הקיימת היום, שהתבססה בפסיקות של בתי משפט. "הפסיקה יכולה להשתנות בקלות יחסית, היא לא נאכפת באופן יזום על ידי המדינה, והמציאות בשוק העבודה שונה מאוד מהכללים שקבעה", נכתב בדו"ח. לדבריו, יש לעגן בחוק הגדרה ברורה לשכיר על בסיס עקרונות כמו קביעה שעובד יוגדר כשכיר כברירת מחדל ומעסיק יישא בנטל ההוכחה אם ירצה לסווג אותו כעצמאי; או הוספת הגדרה של "דמוי פרילנסר", שיותר מ-75% מהכנסתו מגיעים ממזמין שירות אחד להגדרת "שכיר".
שנית, מציע הומינר רוזנבלום ליצור סיווג עובד שלישי, כפי שנעשה כבר בכמה מדינות. "יש אמת מסוימת בטענות וולט ואובר שהעובדים שלהן זוכים בחופש ובגמישות רבים יותר מאשר שכירים רגילים", הוא הסביר. "ראוי לבחון ברצינות את האפשרות לחוקק בישראל גרסה של חוק 'המשתתף החופשי', שכבר הוגש בעבר בכנסת מספר פעמים, על פי העקרונות הבאים: הגרסה צריכה לכלול במפורש עובדי פלטפורמות ופרילנסרים המרוויחים יותר מ-50% משכרם ממעסיק אחד; על מנת לתת מענה מיטבי לעובדי הפלטפורמות, ולא ליצור פגיעה בזכויותיהם של שכירים שמעסיקיהם יעבירו אותם לקטגוריה החדשה, יש לתת לעובדי הסיווג השלישי את רוב הזכויות הסוציאליות, כולל זכות ההתאגדות, שכר מינימום שעתי וימי חופשה ומחלה; הקפדה על כך שהגדרת העובדים תהיה מקיפה מספיק כך שתכלול בתוכה את הקהלים הרצויים וצרה מספיק על מנת שלא תגרום לגלישה של עובדים שכירים לעבר המעמד החדש".
הצעה נוספת היא להפוך זכויות עובדים מסוימות לאוניברסליות: "יש להרחיב את הזכויות הסוציאליות הניתנות כיום רק לשכירים, כמו ימי מחלה ודמי אבטלה, כך שיינתנו לכלל העובדים במשק. ניתן לעשות זאת על ידי יצירת מנגנון ייעודי שיהיה אחראי על מתן זכויות אלה לעצמאים, או על ידי הפיכתן לאוניברסליות דרך הביטוח הלאומי".
השליחים של וולט לא מעדיפים את צורת העסקה הזאת. לפי עדות העובדים עצמם היא מייצרת עבורם קשיים כלכליים ואחרים, ויש מגוון פתרונות שיאפשרו לשפר את המצב עבור כולם. וולט חייבת ליישר קו עם הפתרונות האלה.
