כלכליסט-טקמסע אל מחוץ לבועה: הכירו את מרכזי ההייטק בפריפריה
כלכליסט-טק
מסע אל מחוץ לבועה: הכירו את מרכזי ההייטק בפריפריה
בעוד חברות ההייטק במרכז משוועות לידיים עובדות, בפריפריה הולכים ופורחים מרכזי טכנולוגיה עצמאיים ששומרים על קשר לשטח, מקשיבים לצרכים של הקהילות סביבם, ונסמכים על מהנדסים מקומיים ביצירת פתרונות פורצי דרך. הנה שלושה מהבולטים שבהם
בתעשיית ההייטק משוועים לידיים עובדות. "אנחנו זקוקים לעוד עשרת אלפים, 15 אלף, 20 אלף עובדים, מהר־מהר, עוד היום", זועקים מנכ"לים ומנהלי HR מעל כל פלטפורמה אפשרית. אלפי משרות פתוחות ממלאות את מדורי הדרושים, והמלחמה על כל עובד, שלא לומר טאלנט, הופכת חריפה מיום ליום. וכאילו לא חסרות צרות בהייטק, הממשלה קבעה יעד לאומי להעלות את שיעור המועסקים בענף ב־50% עד 2026 — משמע תוספת של 150 אלף עובדים, לפחות. הגדיל לעשות שר החוץ וראש הממשלה החלופי, יאיר לפיד, שהצהיר בפברואר השנה שישראל צריכה לחתור להגיע למיליון עובדים בתעשייה, כלומר לעוד 650 אלף עובדים.
ישראל אוהבת להתהדר בכינוי סטארטאפ ניישן, כאילו ההייטק הוא המגזר המוביל בתעסוקה כאן. אלא שנכון ל־2022 המגזר הזה מקיף קצת פחות מ־10% מסך המועסקים במשק — וככל שעושים זום־אין לתוך הנתונים, מתברר גם שחלק הארי של התעשייה מתקיים בין חדרה לגדרה. כלומר, לא רק שהתואר המרהיב הזה מתייחס רק לקומץ עובדים, אלא שגם הפיזור שלהם לא באמת נוגע לרוב המדינה.
מאיפה, אם כן, יגיעו כל אותם עשרות ומאות אלפי מועסקים כדי למלא את המשרות שפתוחות היום, ואלו שייווצרו בשנים הקרובות? הרי את היחידות הטכנולוגיות של צה"ל כבר סחטו עד תום, למערכת החינוך יידרשו עוד שנים רבות כדי להתאים את עצמה לצרכים הללו, וייבוא עובדים זרים הוא פתרון לא רלבנטי במציאות הישראלית. כדי למצוא את העובדים החדשים ישראל תיאלץ לשאת מבטה אל מעבר לתוואי של נתיבי איילון, המקיפים את רוב בועת ההייטק הגיאוגרפית והחברתית — ולמצוא את המקומות שבהם מתחילה להיווצר תרבות של יזמות טכנולוגית, ושבעזרת מעט תשומת לב יוכלו לספק את הביקוש לאנשי הייטק בתוך זמן קצר יחסית.
וזאת הסיבה שמערכת אתר CTech של "כלכליסט" החליטה לצאת אל מחוץ לבועה ולחפש את מרכזי הטכנולוגיה והחדשנות שבהם כבר החלה לצמוח תעשיית הייטק. בשנים האחרונות התגבשו עשרות מרכזים כאלה סביב גרעינים של יוזמות מקומיות, סביב מרכזי פיתוח של חברות גדולות, סביב גופי חינוך ואקדמיה, וגם סביב חזון של יזמים פרטיים, שמתלהבים מהפוטנציאל שטמון באזורים שונים. בחודשיים האחרונים יצאנו אל המקומות הללו, שוחחנו עם יזמים, משקיעים ואנשי אקדמיה על הפעילות הטכנולוגית באזורים השונים ועל האתגרים האופייניים להם.
במהלך המסע הצלחנו לזהות סוגים שונים של מרכזים שמהם אפשר יהיה לכרות את מיליון עובדי ההייטק של השנים הקרובות. בבאר שבע, למשל, חברו כוחות אדירים כדי להפוך את בירת הנגב לבירת הסייבר של ישראל: החלטות ממשלה, שילוב צה"ל והנוכחות החזקה של אוניברסיטת בן גוריון, בשילוב הירתמות של חברות בינלאומיות שפתחו משרדים ומרכזים בעיר, מסלילות את תושבי האזור ומעניקות להם תשתית חזקה ויציבה להשתלב בענף.
בנצרת מצאנו פורמט שונה: עמותות וארגונים ללא כוונת רווח דוחפים בני נוער, צעירים ונשים מהמגזר הערבי לטפח יוזמות טכנולוגיות ולהשתלב בתעשייה. בנצרת הגרעין הטכנולוגי מתפתח מהשטח, מלמטה כלפי מעלה, עם רוח גבית מגופים פילנתרופיים, ומזין גם את מרכזי הפיתוח והמעבדות של החברות, ישראליות ובינלאומיות, שהקימו פעילות בעיר. ההכשרה הטכנולוגית לתלמידי בתי הספר בנצרת וביישובים שסובבים אותה נשענת על היוזמות החברתיות הללו ובונה באזור פוטנציאל עצום שיכול לסייע בפתרון מצוקת כוח האדם בתעשייה — גם בהקמת סטארטאפים וגם במילוי השורות בחברות הגדולות.
גם בעמק הירדן היוזמות צומחות מהשטח וכמעט ללא סיוע ממשלתי, סביב מרכז החדשנות של המכללה האקדמית כנרת. מתוך הצרכים הייחודיים של תושבי האזור עולות גם יוזמות ייחודיות — מסטארטאפים שמציעים פתרונות להפיכת מי אגמים ונהרות לראויים לשתייה, דרך תרכובות דישון יעילות, אבטחת יישובי ספר באמצעות AI, ועד פיתוח רחפנים ייעודיים לראיית עדרי בקר. לעמק הירדן יש יתרון נוסף שהופך אותו לאטרקטיבי לא רק עבור היזמים המקומיים, אלא גם לאלה מעובדי הבועה התל אביבית, שמעוניינים להמיר פקקים ומחירי דיור גבוהים בנוף מרהיב ואיכות חיים גבוהה.
עמק הירדן
הקאובויז של הגולן עוקבים אחרי העדר באפליקציה
התחנה הראשונה במסע שלנו היתה מרכז החדשנות כנרת, הפועל באזור בקעת הירדן כמרכז סיוע לסטארטאפים בצמיחתם ולקידום הטכנולוגיה באזור. "מתל אביב אי־אפשר לטפח אגריטק, טכנולוגיות מים או קיימות. זה לא עובד", אומר אלעד שמיר, מנכ"ל מרכז החדשנות כנרת. "מהזווית של החוקרים, אנשי ההון סיכון והסטארטפיסטים, צריך להיות קרוב לחקלאים ולמפעלים וחלק מהמערכת האקולוגית".
6 צפייה בגלריה
מרכז כנרת לחדשנות ויזמות. ליאור סוסן: "יש 50–60 שנות מומחיות בחקלאות וניהול מים. תביאו לכאן את הטכנולוגיה, ותקבלו הקסם"
(צילום: אבישי חדד)
היוזמה שהתגבשה סביב מכללת כנרת ומרכז החדשנות כנרת, הוא מספר, מגיעה כולה מלמטה, מהשטח. "זו השקעה של כמה שחקנים מרכזיים באזור שהחליטו לקחת אחריות מבלי לחכות לממשלה או לרשויות. לכל השותפים היה האומץ להסיר חסמים וליצור חברה משותפת, עם אינטרסים רחבים המייצגת אסטרטגיה לאומית רחבה. המטרה היא ליצור מנוע צמיחה לאומי, שיתבסס על חברות ידע וטכנולוגיה וישנה את עתיד הצפון.
"המדינה צריכה לצאת לשטח, לזהות יוזמות שצומחות באזורים כאלה, ולדחוף אותן קדימה. אין מה לצפות ששינויים יקרו על ידי שליטה מרחוק, או על ידי הזרמת כסף למרכזים שמנותקים מהשטח. עד היום גייסנו לפרויקט 100 מיליון שקל והחברות שאנו מלווים גייסו כ־50 מיליון דולר. ההון הזה משנה את האזור: אנחנו פועלים רק שלוש שנים וכבר יש לנו אקדמיה לחדשנות, מאיץ, חממה, מחלקה לחדשנות בתעשייה, מחלקה בינלאומית, רכזת, פארק מדע וחדשנות בהקמה וקרן השקעות שתושק בחודשים הקרובים, וזו רק ההתחלה — בשלבים הבאים נביא שותפים אסטרטגיים גדולים, לרבות שותפויות מורחבות עם המדינה והממשלה לטובת הפרויקט הלאומי האדיר הזה".
שמעון גפשטיין, נשיא אקדמיית כנרת, רואה את סדר הדברים באזור מזווית שונה מעט: "הכל מתחיל במונח 'סביבת חדשנות', אקו־סיסטם, שבה לכולנו יש אינטרס משותף. הזרז של האקו־סיסטם, של ההתפתחות סביב המרכז, מתחיל מהאקדמיה: נוצר משולש של אקדמיה, תעשייה וקהילה. אנחנו צריכים לשבת יחד ולמצוא דרך. כמכללה אקדמית לקחנו על עצמנו תפקיד מרכזי בהקמת האקוסיסטם, אבל בלי התעשייה לא נוכל לממש את המטרה העיקרית שלנו: השפעה כלכלית וחברתית".
בני באוור, הארכיטקט הראשי של חברת Skai ומייסד אתר החברה על גדות הכנרת, טוען שאסור לתת לסצנת הייטק לפעול רק בתל אביב ובסביבתה, כיוון שהעובדים בתחום כבר מרגישים את נטל החיים בעיר הגדולה. לדבריו, בשלב הראשון הפקקים ומחירי הדיור המאמירים שינו את התפיסה בקרב אנשי התעשייה — ובשלב השני, המהפכה שחוללה הקורונה דחפה רבים מהם לעזוב את חיי העיר לטובת איכות חיים אחרת. "זה מה שגרם לי לעבור לרמת הגולן לפני שש שנים וכמה שנים אחר כך לשכנע את Skai לפתוח כאן מרכז פיתוח. יש פה אנשים מוכשרים שעד לפני הקורונה נאלצו לנסוע למרכז כדי למצוא עבודה טובה, אבל אתה יכול להביא את העבודה הטובה לצפון ויש כאן את הכישרונות המתאימים".
כמי שנולד וגדל בקיבוץ אשדות יעקב שבעמק הירדן, לליאור סוסן, מנכ"ל ומייסד קרן ההון סיכון אקליפס ונצ'רס יש עניין מיוחד בהשקעות באזור. "אנחנו מנהלים נכסים בסך של 3 מיליארד דולר בחברות שיושבות על הצומת שבין טכנולוגיה לכל דבר פיזי — חקלאות, לוגיסטיקה, או שרשראות אספקה, או כל דבר אחר שיש בו אלמנט פיזי", הוא אומר. "וכשאתה חושב על טכנולוגיית מים, או טכנולוגיית חקלאות, או סוג חדש של מזון, יש כאן פשוט מקום נהדר עם 50–60 שנות מומחיות בתחום. עכשיו אתה מביא את הטכנולוגיה והנה נוצר הקסם".
סוסן — אחיו של עידו סוסן שחתום על האקזיט הגדול של אינטוסל והקים את חד הקרן Drivenets — התגורר בקליפורניה מאז 2012, אבל חזר לישראל כדי לסייע בהקמת מרכז טכנולוגי באזור הכנרת. המעבר מהערים הגדולות לפריפריה הגיאוגרפית לדבריו, לא ייחודי רק לישראל. "רואים את זה באזור מפרץ סן פרנסיסקו, באוסטין טקסס וגם מחוץ לניו יורק. זה נכון גם בישראל: מחוץ לתל אביב יש שיעור גבוה של כישרונות שמקימים חברות, ואנחנו רוצים לוודא שאנחנו, כמשקיעים, פוגשים את החברות האלה, גם אם אינן פועלות בערים הגדולות".
החיבור שבין הצרכים הייחודיים של תושבי האזור לבין רוח היזמות המקומית מתגלם, למשל, בחברת ביפרי אגרו (BeeFree Agro), שמפתחת מערכות טכנולוגיות המסייעות לחקלאים בהעברת עדרי הבקר שלהם מאזור לאזור ובפיקוח על איכות מרעה. "התחלתי את הקריירה שלי כקאובוי, כחקלאי שרועה עדרי בקר, ואת עשר השנים האחרונות ביליתי באזור הזה בריצה ובעבודה מול חוות בצפון", מספר המנכ"ל נועם עזרן. "כאן גדלתי כאיש מקצוע בתחום הזה ואת הפתרון שאנחנו יוצרים עכשיו פיתחנו בהתחלה לעצמנו, כחקלאים".
יחד עם זאת, עזרן מדגיש כי עבור חברות שנחושות להישאר מחוץ למרכזי הערים — הדשא בפריפריה לא תמיד ירוק יותר. "לכל דבר יש פלוסים וחסרונות: כמנהלים קצת יותר קשה לנו למצוא מתכנתים ומהנדסים איכותיים באזור. אבל אנחנו חייבים להיות נוכחים כאן, כי אלו אתרי הניסוי שלנו — חוות הבקר בגליל ובגולן. חשוב לנו להיות ליד החקלאים, ליד השדות. רק ככה נוכל להפעיל את מערך הבדיקות שלנו ולהיות קרובים ללקוחות".
באר שבע
חיבור בלתי אפשרי בין צבא, אקדמיה ומיעוטים
הדוגמה של באר שבע כמרכז טכנולוגיה מחוץ לבועת המרכז חריגה יחסית בנוף היזמויות. בנימין נתניהו, ראש הממשלה לשעבר, הכריז על העיר כבירת הסייבר של ישראל כבר לפני קרוב לעשור, במטרה להפוך אותה למרכז טכנולוגי ותעסוקתי. מעבר להעתקת יחידות צבא רבות מהמרכז אל הדרום, בהן יחידות טכנולוגיות של חיל המודיעין, ההחלטה הממשלתית נשענה גם על מרכזיותה של אוניברסיטת בן גוריון במרחב. לאתגר המשולב הזה נרתמו גם חברות הייטק פרטיות שהאמינו שהמעטפת הממלכתית תתמוך באקוסיסטם של יזמים וסטארטאפים רבים שיימשכו לאזור ויישארו בו.
6 צפייה בגלריה
פארק ההייטק גב־ים נגב. עות'מאן אלשייח: "אנחנו רוצים להכשיר עוד ועוד מהנדסים בדואים שיהפכו מודל חיקוי לדור הבא"
(צילום: חיים הורנשטיין)
בשנים שנקפו מאז הקצב שבו התקדם התהליך הזה הואט. צה"ל נרתע מלהעביר את מפתחי ומפקדי היחידות הטכנולוגיות לדרום, מחשש שאלו ימהרו לפרוש לחיים אזרחיים עם משכורות שמנות ודירות יוקרה במרכז. משלב לשלב החלה לחלחל ההכרה שגם אם המטרה תושג, זה ידרוש זמן רב.
אלא שגם אם הקצב הואט, התהליך לא נפסק: התשתיות שנבנו כדי לספק את צרכי ההייטק לא עומדות ריקות, והיוזמות והחדשנות הולכות וממלאות את הבאר שבמדבר. "הגעתי מסצנת הסטארטאפ של המרכז. עבדתי בתל אביב ואז הגעתי לכאן לבאר שבע והופתעתי לפגוש קהילה תוססת וחזקה", סיפרה יפעת בר־אלי, סמנכ"לית פיתוח עסקי באקסלרטור הבאר שבעי FinSec Innovation Lab, בפאנל שערך אתר CTech בבאר שבע בתחילת פברואר. "באר שבע תופסת יותר ויותר מקום בחזית הסייבר והפינטק. האקסלרטור שהקמנו כאן הוא בבעלות מאסטרקארד ו־Enel X, שתי חברות טכנולוגיה גלובליות גדולות, שהגיעו לכאן כי הן מאמינות בבאר שבע — ולצדנו פועלים עוד אקסלרטורים וחממות טכנולוגיות מקומיות. גם ראש העירייה, רוביק דנילוביץ', מעורב מאוד בכל מה שאנחנו עושים; אני לא רואה אף עיר אחרת בארץ שבה המעורבות המוניציפלית כל כך גבוהה".
חלק חשוב בהתבססות העיר כמרכז של חדשנות נזקף לזכות צה"ל, מזכיר פרופ' שלומי דולב מהמחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון. "צה"ל בונה כעת באזור המון מבנים לפעילויות של היחידות הטכנולוגיות שלו. החיילים המוכשרים ביותר יתחילו את הקריירה הטכנולוגית שלהם כאן, והם ללא ספק יהיו אלה שיעשו את השינוי בשטח". עבור החיילים הללו, אגב, באר שבע כבר לא תיתפס כ"סוף העולם", וכשהם יתחילו את השלב האקדמי בחייהם, הבחירה באוניברסיטת בן גוריון תהיה טבעית עבורם.
רס"ן נועם ברייט, ראש מדור תוב"ל (תוכנה ובדיקות לומדה), בבית הספר למקצועות המחשב שיתחיל השנה לפעול בפארק ההייטק גב־ים בבאר שבע, רואה במעבר לעיר שליחות ציונית. "אנחנו שמחים מאוד על המהלך הזה, ורואים בו הגשמת חזונו של בן גוריון ליישוב הנגב", הוא מתלהב. "אנחנו עושים תהליכים רבים כדי להבטיח שהמעבר יצליח, ועובדים קשה כדי להגיע לילדים ולעודד אותם להגיע לבית הספר שלנו, ללמוד טכנולוגיה ולהפוך את התוכנית הזו להצלחה".
6 צפייה בגלריה
ארנון קולומבוס, חממת InNegev: "מבחינת מצוינות בהייטק, כל מה שאתה יכול למצוא בתל אביב, אתה יכול למצוא גם בנגב — בסביבה ובאווירה הרבה יותר נחמדה"
(צילום: ניק ארט ספוט)
כור ההיתוך שנוצר סביב מרכז הטכנולוגיה הדרומי מזמן מפגשים שלפני שנים אחדות נחשבו כמעט בלתי אפשריים — למשל, כשרס"ן ברייט עוצר במסדרון כדי לשוחח עם עות'מאן אלשייח, יזם מהמגזר הבדואי שהקים את סטארט־אפ ה־IoT התעשייתי סיראז' (Siraj Technologies). "אתה יודע שהחלונות של המשרדים שלנו משקיפים בדיוק על כיתות הלימוד שלכם", הוא מקניט את ברייט, והשיחה עוברת לדיון על האלימות במגזר הבדואי בדרום, ששניהם חווים כתושבי האזור.
"סיראז' מבוססת על מהנדסים בדואים", מסביר עותמאן. "יש כאן פוטנציאל אדיר, לא מנוצל, שיכול לתרום לתעשייה מהנדסים רבים וערך עצום. הצעירים הבדואים התרגלו לראות מודלים לחיקוי מהקהילה שלנו בעיקר בתחום הרפואה, הרוקחות ומדעי הטבע; הם עדיין לא נחשפו לסטארטאפיסטים שעושים אקזיט או ליזמים שמפתחים פתרונות טכנולוגיים. אחת המטרות שלנו היא להכשיר עוד ועוד מהנדסים בדואים ולהפוך אותם למודל חיקוי עבור הדור הבא, כדי שנוכל להביא גם אותם להייטק ולשלב אותם כחלק בלתי נפרד מהסטארטאפ ניישן".
כדי לתמוך בחדשנות שתצמיח יוזמות וסטארטאפים נוספים, נדרשת סביבה עסקית תומכת. "כדי להקים סטארטאפ, לא מספיק שיש את הידע והרעיון — צריך גם לדעת לעשות מזה עסק", מסביר ארנון קולומבוס, מנכ"ל חממת InNegev. "אנחנו כאן כדי לקחת את הסטארטאפים האלה בשלב המוקדם של חייהם, ולעזור להם לעבור את המסע הזה מרעיון, לסטארטאפ ואז לחברה". InNegev מסייעת לחברות בשלבים מוקדמים במיוחד באזור הנגב ומתמקדת בתחומים הייחודיים לאזור, כמו פודטק, אגטק וטכנולוגיות אקלים. "יש כאן איכות גדולה של אנשים, והנגב הוא סביבה שצומחת במהירות ואזור שצומח במהירות", מסכם קולומבוס. "כל מה שאתה יכול למצוא בתל אביב מבחינת מצוינות בהייטק, אתה יכול למצוא גם בנגב — בסביבה ובאווירה הרבה יותר נחמדה".
נצרת
המגזר הערבי הוא המאגר הסודי שיוכל להרוות את הצמא לעובדי הייטק
"נצרת משנה את פניה לחלוטין הודות להייטק", אומר הנס שאקור, מנהל הפיתוח העסקי בארגון צופן, הפועל לחיבור בין האוכלוסייה הערבית לתעשיית ההייטק. "יש לה מאגר כישרונות של אקדמאים עם התארים האקדמיים הדרושים בהייטק, ובמקביל היא מטרופולין ענק בצפון ועיר ייחודית מבחינה היסטורית ותרבותית. עכשיו היא הופכת למרכז גם בכל הנוגע לחדשנות והייטק. כיום יש בנצרת יותר מ־1,000 מהנדסים, רובם מהקהילה הערבית, ויחד אנחנו בונים מודל ייחודי שנוכל לשכפל למקומות אחרים בישראל. במשך שנים רבות ההייטק היה גן סגור שפירותיו לא התחלקו באופן שווה, אבל הוא צריך להיות לכולם: כל מי שמסוגל צריך לקחת חלק ביצירת הייטק וחדשנות. זה מה שאנחנו בונים בנצרת".
6 צפייה בגלריה
משרדי אמדוקס בפארק התעשייה בנצרת. הנס שאקור: "המעסיקים מבינים שכדי להגיע לטאלנטים יש להתקרב למקומות שבהם הם נולדים"
(צילום: סיני דודפור)
המודל שסביבו מתפתחת החדשנות הטכנולוגית בנצרת שונה ממה שקורה בשאר המרכזים שמחוץ לבועה. כמו במרכזים אחרים גם כאן יש יזמות שמתפתחת מהשטח ומאפשרת לחברות הגדולות לטפח טאלנטים מקומיים — אבל בשונה משאר האזורים, כאן מתקיימת פעילות ענפה של עמותות וארגונים שדוחפים את המגזר הערבי אל המטרה. ארגון צופן, שבו פועל שאקור, הוא אחד מאלה, ולצידו פועלים ארגונים נוספים — כמו חסוב, שמקדם את לימודי מדעי המחשב בחברה הערבית בדגש על יישובי המשולש, או יוניסטרים, שמכשיר תלמידי תיכון מהפריפריה, ובייחוד מהמגזר הערבי, ליזמות עסקית וטכנולוגית.
"גיוון מוביל לחדשנות", אמר ג'וני עבדאללה, סמנכ"ל הנדסת תוכנה במרכז המו"פ של אמדוקס בנצרת. "העוצמה והיופי של נצרת הם בכך שאנחנו יכולים להיות מגוונים: אנשים מרקעים שונים ואזורים שונים, שחושבים אחרת וניגשים לבעיה בצורה אחרת — זה מה שמאפשר ליזמים ואנשי טכנולוגיה לחשוב מחוץ לקופסה. יש כאן הכל; עכשיו אנחנו צריכים דחיפה כדי לגרום לדברים להתחיל. לממשלה יש תפקיד מרכזי במתן תמריצים לחברות גלובליות גדולות להתחיל כאן, לקדם את היזמים להתחיל את החלומות שלהם ולרכוש השכלה. בסופו של דבר אנחנו צריכים להתחיל מוקדם. אנחנו צריכים להשקיע יותר בבתי הספר ובילדים שלנו כדי להיות העתיד".
עבדאללה מודה שהאזור לא ניצל במלואו את הצעירים או הבוגרים באזור. "רוב הסטארט־אפים, או החברות במרכז, מחפשים כישרונות חדשים. זו הסיבה שיש לנו מלחמה על הטאלנטים — כולם מחפשים את אותו מהנדס מנוסה. בצפון ובנצרת אין את כמויות העובדים המתאימים שקיימים בתל אביב, אבל יש לנו המון צעירים. אם הממשלה תיתן להם תמריצים להתחיל כאן, יש להם את כל התשתית להתאמן ולהתפתח. זאת הזדמנות אמיתית להגדיל את כמות כוח האדם בשוק פי 10, ולא במספרים שהתרגלנו לדבר עליהם של תוספת של 10–12 עובדים"
כיום עובדים בתעשיית ההייטק כמעט 10,000 ערבים, בעיקר במו"פ. מתוכם פחות מ־1,500 עובדים בנצרת. למרות שבישראל כמה אלפי סטארטאפים, בנצרת יש פחות מ־40. "רוב העובדים הערבים בהייטק עובדים בחיפה, בתל אביב ובמקומות אחרים. אין סיבה שבנצרת לא יהיו מאה חברות ו־5,000 מהנדסים", אומר שאקור. לדבריו, כיום יש בנצרת יותר מ־7,000 סטודנטים ערבים בתחומי טכנולוגיה במוסדות אקדמיים. "אנחנו יכולים להכפיל את זה. אם לפני 10–15 שנה אקדמאים ערבים רבים לא התקבלו לעבודה בתעשייה, למרות שהיו להם התארים האקדמיים הנכונים — היום המצב הפוך. התעשייה צריכה כישרונות, והמעסיקים מבינים שכדי להגיע אל הטאלנטים הם חייבים להתקרב למקומות שבהם הם נולדים".
6 צפייה בגלריה
ג'וני עבדאללה, אמדוקס: "אם הממשלה תיתן לעובדים תמריצים להתחיל כאן, יש להם את כל התשתית להתאמן ולהתפתח. זאת הזדמנות אמיתית להגדיל את כמות כוח האדם בשוק פי 10"
(צילום: אמדוקס)
תמר קידר האריס, מנהלת קשרי משקיעים ב־NGT Healthcare 2, קרן הון סיכון שמתמקדת בחברות בשלבים מוקדמים בתחום מדעי החיים והרפואה, מיישמת את העמדה שהביע שאקור. "אנחנו נמצאים כאן ורואים את נקודות החוזקה של האזור. יש כאן המון טאלנטים מהקהילה הערבית בתחומי הרפואה". המגזר הערבי מהווה כ־20% מאוכלוסיית ישראל, היא אומר, אך מתהדר בשליש מכלל הרופאים. לנצרת, העיר הערבית הגדולה בישראל, יש את הבסיס — אבל היא מסתמכת על תמיכה של גופים ציבוריים כמו רשות החדשנות, שמקדמת יוזמות כמו NGT כדי לעזור להם להצליח. "בתחומי הסטארטאפים הרפואיים, אתה באמת לא יכול בלי מימון ציבורי, בעיקר בשלבים המוקדמים. זה סיכון גבוה, דורש הרבה זמן והרבה כסף, והאנג'לים וקרנות ההון הסיכון המסורתיים לא נמצאים שם בשלבים המוקדמים. אם אין לך מימון ציבורי זה כמעט בלתי אפשרי".
גם ד"ר אמל איוב, מנכ"לית Slate Therapeutics חושבת שטכנולוגיות רפואה זקוקות לעידוד ממשלתי. "מנקודת המבט שלי, צריך ליישם תוכנית ממשלתית שתעודד חברות גדולות מתחומי ההייטק, הביוטק, והפארמה לבוא ולהקים פעילויות כאן בצפון, כדי לייצר הזדמנויות לצעירים ערבים אקדמאים ולשמור אותם כאן". במקביל, לדבריה, חשוב להביא גם משקיעים פרטיים שיעצימו את ההזדמנויות בצפון. "יזמים ערבים ומנהיגים מהמגזר הערבי חייבים לעבוד ביחד עם הקהילה היהודית כדי להיות חלק מסצנת הסטארטאפים. נצרת היא המיקום הטוב ביותר עבור זה, בזכות התשתית שלה והעובדה שהיא קרובה מאוד לטכניון ולאוניברסיטאות, וכל זה בנוסף לכך שיש כאן קהילה גדולה עם כישרון רב".
