ריאיון עבודה"הושיבו אותי 10 שעות בחדר עם מנורה ולוח מחיק. החלטתי שאני לא רוצה לעבוד שם"
ריאיון עבודה
"הושיבו אותי 10 שעות בחדר עם מנורה ולוח מחיק. החלטתי שאני לא רוצה לעבוד שם"
יעל פלד אדם, מייסדת משותפת ו-CPO בסטארט-אפ לגונה הלת' עבדה שנים בתאגידי ענק אמריקאיים עד שפנתה לפרויקט בבית חולים לילדים שהוביל אותה להקים סטארטאפים משלה. "בריאיונות עבודה אני לא מנסה לבדוק איך אנשים מתפקדים תחת לחץ. זו לא המטרה"
ריאיונות עבודה הם תהליך הדדי, שבו שני הצדדים בודקים התאמה. הרבה מעסיקים אומרים את המשפט הזה, אבל אם מישהו זקוק להוכחה עד כמה זה נכון, החוויה שעברה יעל פלד אדם, מייסדת משותפת ו-CPO בלגונה הלת' בניסיון להתקבל לאחד מתאגידי המדיה הגדולים בארה"ב, מדגימה זאת מעל כל צל של ספק.
ריאיון העבודה הראשון שלה היה למיקרוסופט, נחזור אליו בהמשך, אבל אחרי הרבה שנים בהן עבדה בתאגיד הענק היא החליטה להתראיין גם אצל מעסיק אחר.
"הגעתי בתשע בבוקר וישבתי שם עד עשר בלילה בחדר קטן עם כיסא ומנורה. באיזשהו שלב הביאו לי סנדוויץ' ובננה. עברתי את כל הריאיונות לתפקיד של מהנדסת תוכנה ואז החליטו בלילה שאני יכולה להתאים גם לפרודקט. נשארתי לעוד שש שעות. זה היה מאוד אינטנסיבי. לעמוד מול לוח לבן במשך שעות ברצף כשאנשים, חלקם מאוד נחמדים ואחרים שנתנו לי לכתוב את התשובה על הלוח והיו על המחשב עד שנתתי את הפתרון שלי. זה גרם לי לא לרצות לעבוד בחברה", היא מספרת.
לעומת זאת, כאשר התראיינה לעבודה באמזון החוויה עבורה הייתה אחרת לגמרי. "מאוד נהנתי גם מהריאיונות וגם מהעבודה באמזון. יש שם תרבות ארגונית יותר דומה למה שיש בישראל, יותר ישירה, הרגשתי שרוצים שאצליח בריאיון. כשאמרתי באופן פתוח שיש איזור שאני פחות חזקה בו, המראיין לקח דף נייר ופתר יחד איתי את הבעיה. עשינו את זה ביחד. אני הייתי צריכה להוביל את הפתרון אבל זה הרגיש יותר משהו משותף במקום להגיד 'הנה - בעיה שלך'."
את הקריירה שלה בהייטק היא התחילה עוד הייתה באוניברסיטה בארה"ב לשם התקבלה בזכות מלגת ספורט. היא זכתה בצעירותה באליפות ישראל בקפיצה לרוחק, ושברה לראשונה את השיא בן 27 השנים של אסתר רוט שחמורוב. לא היו הרבה ספורטאים בתחומים שבחרה - מדעי המחשב ומתמטיקה.
"הגיע מישהו ממיקרוסופט לאוניברסיטה. הייתי תלמידה טובה מאוד, היה לי ממוצע של מעל 98 במדעי המחשב ומתמטיקה, והוא שאל אותי אם אני רוצה להיות ב-QA או בפיתוח. היה לי אז ביטחון מאוד נמוך וביקשתי להיות בודקת תוכנה ידנית", היא נזכרת. אחרי שעה של ריאיון עם אותו מגייס של היא הוזמנה ליום ריאיונות בחברה.
"קראתי את כל הספרים האפשריים על ריאיונות בחברות גדולות כך שהכרתי כמעט את כל השאלות ויום הריאיונות עבר בהצלחה. זה לא היה היום הכי קשוח שעברתי אבל בהחלט חוויה חדשה. לעבור שבע או שמונה שעות של ריאיונות בסט של שאלות זה לא פשוט. בתקופה הזו היו שואלים הרבה חידות ובעיות מחשבתיות. זה דווקא היה לי כיף, זה עבד לי טוב מאוד. אחת מהמשימות הייתה שמישהו נתן לי מרקר של לוח מחיק ואמר לי 'איך את בודקת את הלוח המחיק הזה ואז הוא פשוט ישב בשקט וחיכה שאדבר. 45 דקות. זה לא נגמר. הייתי צריכה לחשוב אילו דברים יכולים לעבוד לא טוב בטוש, החל מלנסות להפיל אותו ממגדל של 30 קומות ועד אם השוליים של הפקק יכולים לגרום למישהו לחתך. זה היה גם מביך, וזה חלק מהעניין, לדעת שהאדם בצד השני מבין את המצב שבו הוא שם אותי", היא מספרת.
אחרי שסיימה את התמחות הקיץ שלה כבודקת תוכנה ידנית המנהל שלה דחף אותה לעבור לפיתוח למרות חוסר הביטחון שלה, והיא המשיכה לעבוד בחברה גם אחרי הלימודים.
מיום הריאיונות במיקרוסופט, בו נשאלה גם את השאלה הידועה 'כמה כדורי פינג פונג אפשר להכניס באוטובוס', היא למדה בעיקר מה לעשות ומה לא לעשות כמראיינת. "אני חושבת שבריאיון את לא מנסה לבדוק איך אנשים מתפקדים תחת לחץ. זו לא המטרה. המטרה היא באמת להשקיע מספיק זמן בהתחלה כדי להוציא את הגורם הזה. זה מיישר את הקו לאלה עם הביטחון הנמוך יותר שיכול להיות שהם מוכשרים במידה רבה יותר מאלה שנכנסו עם יותר ביטחון לחדר", היא אומרת.
לכן, בתחילת הריאיון היא מדברת על עצמה ומספרת על אתגרים שהיו לה. בנוסף, היא שואלת שאלה שבה היא חלק פעיל מהתשובה. היא שואלת "איך תתכננו את נמל חיפה", ומבקשת מהמועמדים שיתייחסו אליה כמו המנהלת של הנמל וגם כאשת צוות פרודקט או הנדסה – מעודדת אותם להתייעץ איתה. "זה נותן נקודות של הצלחה כך שנוכל לראות איך האדם חושב, איך היצירתיות שלו, איך יכולת התקשורת – כשיש משהו שאנחנו לא מסכימים עליו ונצליח לראות גם את צורת המחשבה וגם את השיח סביב בעיות. הריאיון הוא לשני הצדדים. כל מרואיין שמגיע אלינו גם מראיין אותנו", היא אומרת.
אלה התשובות של יעל פלד אדם, מייסדת שותפה ו-CPO בחברת Laguna Health
1. ספרי לי על עצמך
"אני יעל, גרה עם בן זוגי איתי שהוא המטואונקולוג ילדים ברמת גן עם שלושת ילדינו: בועז איילה ושיר. הייתי ספורטאית המון שנים. התחריתי בענפי ספורט שונים באתלטיקה, כדור יד, רוגבי ושיט. הספורט נתן לי הרבה יכולות של התמודדות עם אתגרים וגם את הכניסה לאוניברסיטה.
לא הייתי תלמידה טובה וקיבלתי מלגת ספורט לאוניברסיטה בארה"ב. בזמן התיכון התחריתי באליפות העולם לנוער לשם מגיעים הרבה מאוד מאמנים מארה"ב ומציעים לך עולם מופלא שבו משלמים לך על הלימודים בזמן שאת זוכה לקפוץ לרוחק או לעשות איזה ספורט שאת עושה. זה היה חלום שמתגשם כי לא בטוח שהייתי מתקבלת ללימודי מדעי המחשב ובטח לא הייתי מצליחה לעשות ספורט תוך כדי.
למדתי מדעי המחשב ומתמטיקה. מתמטיקה היה לי קל יחסית אבל מדעי המחשב היה תואר מאתגר. הוא היה גם מאוד מעניין ופתח לי הרבה הזדמנויות. ממש בסוף התואר פרקתי את הברך וזה שם סוף לקריירת הספורט שלי. זה הפך את המעבר מספורטאית לאישה שעובדת במחשבים להרבה יותר קל רגשית. לימים חזרתי לספורט ברמה גבוהה, התחרתי בשיט וברוגבי בנבחרת ישראל בתחרויות בינלאומיות.
בזמן הלימודים ולאחריהם עבדתי במיקרוסופט. אחר כך עברתי לאמזון שם ניהלתי מספר צוותים של מהנדסים שבעיקר עבדו על סקיוריטי – אבטחה של מוצרים, אפליקציות. רציתי לעשות דברים יותר משמעותיים ולכן הצטרפתי לבית חולים לילדים בלוס אנג'לס במחלקה לטיפול נמרץ במטרה לבנות מוצר שיושב ליד החולה, שעוזר לרופאים לקבל החלטות מבוססות דאטה. כאשר הגענו לשלב שלוקח הרבה זמן עזבתי והקמתי את Vim יחד עם השותפים שלי רון ואסף. החברה בונה תשתיות דיגיטליות עבור שוק הבריאות האמריקאי. אחרי הרבה שנים הצטרפתי ל-Shookit, משם בניתי את Bond, עזבתי והקמתי את לגונה עם יוני שטיין שהוא חבר איתו עבדתי הרבה שנים במיקרוסופט. לגונה עוזרת לאנשים להשתקם והיא מתבססת על אתגרים שאני עברתי ושיוני עבר. יש לי הרבה תשוקה לעולם הבריאות. מסתכלים הרבה על הדברים הביולוגיים אבל בריאות היא דבר רוחבי.
המעבר הגדול בקריירה שלי היה מאמזון שם כבר ניהלתי מספר צוותים עם משכורת טובה, לעבוד בבית חולים לילדים בטיפול נמרץ. זו הייתה אחת ההחלטות היותר אמיצות שעשיתי. זה לא המסלול שבונים לך בכל החברות הגדולות. גרנו באותה התקופה במעונות של בית החולים לילדים. ראיתי את בעלי עובד עם ילדים מאוד חולים ומצליח להשפיע עליהם בצורה פנומנלית. ראיתי איך הפוקוס החזק על בריאות עושה טוב לאדם שעוסק בזה וגם לאנשים סביבו. החלטתי להצטרף למחלקת טיפול נמרץ ילדים שהיה להם מענק של 16 מיליון דולר לפיתוח מערכות למיטת החולה. זו הייתה הזדמנות ליצור אימפקט אמיתי. משם, בתוך בית החולים נחשפתי לכך שהפוקוס הגדול בתוך עולם הבריאות הוא הרפואה עצמה. כמות הכסף והאנרגיה שמופנית לדברים ביולוגיים היא אדירה. אבל אז אנשים יוצאים מאשפוז ומנסים לצרוך רפואה ונתקלים בקשיים לוגיסטיים פשוטים. בסוף זה נופל על מישהו שלא מבין כמה זה יעלה לו ולכן לא קובע טיפול או שהוא לא מצליח לקבוע תור כי דיברו בשפה אחרת – בעיות לוגיסטיות או רגשיות שנראות מאוד פשוטות מהצד – זה משהו שמוביל אותי הרבה שנים בקריירה – לתמוך בבריאות מהצד הלא רפואי".
2. איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
"אני מניחה שבלגונה עדיין. ממשיכה לעבוד עם האנשים המאוד חכמים שעובדים פה על התשוקה הגדולה של לתמוך באנשים אחרי אישפוז בצורה הוליסטית יותר בזמן שהם מתקנים את הבריאות שלהם. אני רואה את עצמי עדיין מבלה הרבה זמן עם המשפחה ועושה הרבה ספורט, כמו עכשיו אך יותר. ממשיכה לבנות את הפתרון הזה שיש לי עליו מצגת מלפני שמונה שנים שיכול לגרום להשפעה גדולה על חיי אנשים בעלות נמוכה. סטארטאפ ממוצע לוקח בין עשר ל-12 שנים להגיע לבשלות, אז לגונה בת שלוש, עוד חמש שנים עדיין נהיה כאן. אין לי מטרה להקים משהו נוסף, אם יהיה משהו שיבער בי לפתור אז אלך לשם, בין אם זה בתחום הבריאות הדיגיטלית או משהו אחר. זה מגיע מאוד מבפנים, כאשר אני מזהה בעיה שקשה לי לראות אותה מהצד".
3. מהם היתרונות שלך?
"אני חושבת שאני מאוד יצירתית במציאת פתרונות. אני אוהבת תהליכים מורכבים שאפשר לפשט בחשיבה יצירתית. אחד הדברים שאני טובה בהם הוא לקחת את כל הכלים שלנו בצורה רוחבית, בין אם זה מהאמהות, מהספורט, התמודדויות בחיים, להביא אנשים עם ארגז כלים שונה לשולחן ולחשוב על פתרונות יצירתיים יחד.
אני חושבת שגם היכולת להיכשל ולקום מהר. כל העניין של חשיבה יצירתית הוא שיש לך הרבה רעיונות גרועים במהלך הדרך, אז במקום להגיד 'אוי, זה לא היה חכם' לשאול מה הלאה, איך אני משפרת ומתקנת, מביאה משהו אחר לחלוטין, שיכול לפתור את הבעיה בצורה אחרת. היכולת להיכשל ולקום מה זה משהו שיוני אומר לי כל הזמן - כל כישלון הוא מקפצה למדרגה הבאה. צריך להשתמש בכל כישלון כמקפצה לדבר הבא, לקחת מזה את המקסימום ולעבור לדבר".
מהם החסרונות שלך?
"יש לי דיסלקציה חמורה יחסית. יש לי קושי בקריאה ויצירת טקסטים ארוכים ולכן אני מאוד שמחה ש-Chat GPT נכנס לחיי. רק בשנים האחרונות אני מרגישה בנוח לדבר על הבעיה ולשלב את האנשים סביבי בפתרון של זה: בין אם זה לבקש מהם לעזור לי להגיד את המילים בצורה מדוייקת יותר או לכתוב אימיילים קצרים יותר. זה יצר אצלי חוסר ביטחון מאוד גדול במשך השנים. לא ידעתי לקרוא הרבה שנים כשאחרים כן ידעו ולהחביא את זה היה תהליך שיוצר איזשהו פער. לכולנו יש אתגרים ולפתוח אותם זה תהליך טוב לצוות. אצלי זה קשיי למידה, אצל מישהו אחר זה לדבר מול קהל, אצל אחד זה אגו וביטחון גדול מדי. לדבר על זה בצורה פתוח עוזר לכל אחד להתמודד עם האתגר שלו".
4. למה את רוצה את התפקיד?
"אני לא באמת חושבת שאני יכולה לעשות משהו אחר. אני חושבת על הבעיה באופן תמידי, זה משהו שמציק לי וממש חייב להיפתר ואני מאמינה שיש לי כלים רוחביים לנסות להתמודד איתה. יש פוקוס כל כך גדול במצב הביולוגי של אנשים אחרי אישפוז: האם לוקחים את התרופות, האם הפצע הזדהם או לא המון דברים ביולוגיים והמון מחקר וכסף ובסוף המצב הכללי של שאר החיים משפיע לא פחות. עברתי שלושה ניתוחי ברך וראיתי איך היה השיקום אחרי זה, איך נשים מתמודדות אחרי לידות לעומת נשים אחרי אישפוזים אחרים, אנשים עוברים את הטיפול הרפואי והשאר נשאר עלום ומאוד משפיע על השיקום. מה זה השאר? גם הנפשי התנהגותי, גם אם אישה חוזרת הבייתה לטפל בשלושה ילדים, ואמא חולה ובעל שצריך תמיכה וזה לא נכנס בסדר העדיפויות. מישהו שמפחד לקח תרופות חוסר יכולת לתקשר כאב או להבין כשאני מגיעה לרופא לשאול את כל השאלות שאני צריכה, אם מסתכלים על אוכלוסיות מוחלשות הדרך שבה הם שואלים שאלות היא הרבה פעמים פחות ישירה, כך שאין להם את כל המידע שהם צריכים. צריך להביא למקום שהרפואה מצליחה להגיע למימוש מלא".
5. למה כדאי לנו להעסיק אותך?
"קודם כל אכפת לי מאוד מהבעיה ואני קצת אובססיבית לגביה. אכפת לי מאוד מהאנשים איתם אני עובדת. אני רוצה ליצור סביבה פרודוקטיבית ונעימה ועם זאת פתוחה ואינטנסיבית. אני מאמינה שחשיבה משותפת עוזרת מאוד ואם יוצרים סביבה שהיא חסרת אגו אפשר להביא פתרונות מדהימים. עבדתי גם בבית חולים, גם הקמתי חברה בתחום הבריאות הדיגיטלית, בזמן שהקמתי את החברה הקודמת לא ידעתי הרבה, הייתי מאוד נאיבית, ועשיתי דברים בדרך הקשה בין אם לעבוד בקליניקה ולעשות את הדברים בידיים. בבית חולים דאגתי להתערות בהרבה מאוד מערכות המחשבים שנמצאים בבתי חולים, הייתה לי גם הגישה הטכנולוגיות וגם הבחנתי בהרבה מאוד מהדינאמיקות והיררכיות שנמצאות בחברות ביטוח ובתי חולים. בסוף ,כשמוכרים לבתי חולים וחברות ביטוח זה חלק משמעותי מהתהליך".
