פרשנותאחרי ההנפקות: הכסף הגדול ישמש לרכישת כוח אדם
פרשנות
אחרי ההנפקות: הכסף הגדול ישמש לרכישת כוח אדם
השילוב בין הכסף הגדול למשבר כוח האדם יביא את החברות הציבוריות החדשות לביצוע רכישות למטרות כוח אדם, בישראל ומחוצה לה
השבוע הודיעה ג׳ייפרוג (JFrog) הישראלית שנסחרת בנאסד"ק על רכישת חברה ישראלית אחרת - Vdoo המתמחה באבטחת מידע - בעסקת מזומן ומניות שמסתכמת ב־300 מיליון דולר. הרכישה, הודיעו בג׳ייפרוג, תרחיב את יכולות חברת התוכנה הישראלית בתחום האבטחה ועל הדרך גם תוסיף למניין העובדים שלה 100 איש, בהם צוות של מומחי אבטחה וחוקרי חולשות אבטחה שישלש את היקף כוח האדם בחטיבה בג׳ייפרוג שעוסקת בתחום.
עסקאות מיזוג ורכישה כאלה הפכו נדירות בהייטק הישראלי בשנתיים האחרונות. למעשה, ככל שחלקן של חברות הצמיחה בענף גדל ושוויין עלה, כך התמעטו הרכישות בהייטק הישראלי. הלוגיקה ברורה למדי - ככל שהחברה גדולה ויקרה יותר, כך יש לה פחות רוכשים פוטנציאליים על הפרק. גל ההנפקות של השבוע האחרון מבהיר שעבור חברות הענק שצמחו כאן הנפקה לציבור ולא רכישה היא הנתיב ההגיוני יותר לאקזיט. וכתוצאה אנו עתידים כנראה לראות דווקא את שובן של עסקאות האקזיט הבינוניות, רק שהפעם הרוכשות יהיו המונפקות החדשות.
בעבר היינו רגילים לראות ענקיות רב־לאומיות שיוצאות למסע שופינג בהייטק הישראלי וקוטפות בזו אחר זו חברות שהגיעו לשווי של 400-200 מיליון דולר. בזמנו מדובר היה בתעודת הצטיינות ליזם הישראלי, אבל אז הגיעו הביקורות על כך שההייטק הישראלי לא מצמיח חברות ענק ועל זה שיזמים מחפשים את האקזיט. ובמקביל, קרנות בינלאומיות החלו להזרים לכאן יותר ויותר הון ויזמים קצת יותר מבוגרים, שכבר עשו אקזיט וחצי, ראו שאפשר להמשיך הלאה בלי להתפתות להצעות רכישה, ואם ממש רוצים לפגוש את הכסף, בשביל זה יש גיוסי סקנדרי (קנייה של אחזקות משקיעים ועובדים קיימים בחברה).
לאחרונה נזכרו בהייטק הישראלי שיש צוואר בקבוק אחר - זה של גיוסי העובדים. אנחנו אמנם מדינת הטאלנטים וה־8200, אבל עם 60 יוניקורנים במדינה של 9 מיליון איש די ברור שתהיה תחרות קשה על עובדים איכותיים. רכישה אחת של ג׳ייפרוג היא אמנם לא טרנד, וגם לא 3 הנפקות ענק בשבוע, אבל המספרים מסתדרים. הנפקה מוצלחת או גיוס ענק מסדרים לחברות הישראליות הון זמין אבל לא פותרים את בעיית גיוס העובדים שלהן.
בדו״ח השנתי של רשות החדשנות 60% מהחברות דיווחו לאחרונה על קושי בגיוס עובדי פיתוח. מנכ״לים ויזמים מספרים גם שקל להם יותר לגייס הון מאשר למצוא עובדים. לכך צריך להוסיף את העובדה ש־45% מהחברות הישראליות מדווחות שאינן מגייסות בישראל ג׳וניורים, דהיינו עובדים ללא ניסיון קודם בתעשייה.
המשמעות היא שכמה עשרות או מאות חברות עם כיסים עמוקים מאוד מתחרות על אותו פול מצומצם של עובדים מומחים. הן יכולות להציע משכורות ענק ולשפר את התנאים, אבל בסופו של דבר, אין להן ברירה אלא לשקול רכישות. מן הצד השני, הנרכשות הפוטנציאליות הישראליות הן חברות של עשרות עובדים, שכנראה גם גייסו עשרות מיליונים. בהיעדר כיסים עמוקים, לחברה כזו קשה אפילו יותר להתחרות עם הענקיות על גיוסי עובדים.
קוראים לזה בתעשייה ״צמיחה אנאורגנית״ והיא מגיעה עם אתגרים משלה, העיקרי שבהם הוא הצורך לשלב בחברה בבת אחת עשרות או מאות עובדים חדשים. אבל היום יותר מתמיד זו אפשרות שחברות צריכות לשקול. כמה עשרות עובדים חדשים שמגיעים עם מוצר מוגמר ויכולות מן המוכן הם קישוט נאה לדו״חות הרבעוניים של חברה ציבורית גדולה.
עם כל הכבוד לסבבי הגיוס העצומים של השנתיים האחרונות במגזר הפרטי, סדרי הגודל בהנפקה הם אחרים לגמרי. מה גם שחברות ציבוריות הן כאלה שיש להן נגישות גדולה יותר לחוב. יש להן גם מערך פיננסי מסודר שאפשר לרתום לצורכי צמיחה אנאורגנית. השילוב בין הכסף הגדול למשבר כוח האדם יביא את החברות הציבוריות החדשות לביצוע רכישות למטרות כוח אדם, בישראל ומחוצה לה. באירופה, למשל, חברות הטכנולוגיה הצעירות נמצאות בעיצומו של משבר.
הקורונה הביאה לירידה בהשקעות בחברות חדשות והרבה מהן עומדות על סף סגירה. מדובר בהזדמנות לבצע רכישה במחירי רצפה ולקבל על הדרך נוכחות במדינה מערב אירופית עם 20-10 עובדים נאמנים. זו הסיבה שלא מעט חברות ישראליות לפני או אחרי הנפקה מתהדרות בתוספת חדשה - צוות מיזוגים ורכישות שתפקידו לאתר את המועמדות המתאימות ולסגור את העסקה.
