המרוץ לחללהמרוץ למאדים חוזר לקדמת הבמה. מתי ידרוך שם אדם?
המרוץ לחלל
המרוץ למאדים חוזר לקדמת הבמה. מתי ידרוך שם אדם?
מחקר מדעי, הפקת משאבים או הקמת בית נוסף למין האנושי - מאדים טומן בחובו פוטנציאל גדול. היעד שהיה פעם כלי נשק של ארה"ב במלחמה הקרה איבד מיוקרתו ואת המימון הממשלתי הנכבד שממנו נהנה פעם. אך בשנים האחרונות המגזר העסקי הרים את הכפפה והמסע למאדים חזר אל השולחן. כמה עולה "לטוס" לשם ומתי תוקם המושבה האנושית הראשונה מחוץ לכדור הארץ?
"ככל שנקדים להגיע לירח, כך נקדים להביא אסטרונאוטים אמריקאים למאדים", כתבה נאס"א בהודעה לאחרונה. "מאדים נותר יעד האופק של תוכנית החקירה האנושית של נאס"א", אמר מנהל הארגון לקונגרס ב־2020.
לכל כתבות הפרויקט לחצו כאן
ישנן סיבות רבות לחקור את מאדים - החל באפשרות להבין טוב יותר את מקור החיים באמצעות תנאי הסביבה הקרובים יחסית לכדור הארץ, דרך פיתוח טכנולוגיות חדשות וכלה בהנחת התשתית לתיירות חלל והפקת משאבים. כבר ב־1976 נאס"א הצליחה להנחית רובר (רכב חלל) על מאדים שסיפק תמונות יוצאות דופן של כוכב הלכת האדום והשומם ודגם מאדמתו. אך מאז ובמשך עשרות שנים החלום להשלים משימה מאוישת למאדים נותר רדום והצטמצם עד כדי כמעט לא כלום. נדמה שהאנושות ויתרה לכמה עשורים גם על הנוכחות בירח, אף על פי שכבר הושגה - משימת אפולו 17 הנחיתה ב־1972 אדם על הירח בפעם האחרונה. דעיכת הנוכחות על הירח הופכת אותו ליעד נוח למשימות שבהן אפשר להתאמן מחדש על הטכנולוגיות הרלבנטיות למשימות במאדים.
50 שנה מאז הנחיתה המוצלחת על מאדים ב־1976, רק קומץ משימות נוספות שכוונו למאדים הושלמו בהצלחה. רוסיה, למשל, הוציאה במהלך השנים קרוב ל־20 משימות למאדים - שיגור לוויינים, גשושיות ורכבי חלל - וכמעט כולן נכשלו לחלוטין. אך בעשור האחרון, דבר מה השתנה, ושוב מגוון מדינות ושחקנים פרטיים אחרים חזרו לדבר בפה מלא על משימות מאוישות למאדים. בשנים האחרונות הצליחו לשלוח משימות למאדים ארה"ב, הודו, סין, ואפילו איחוד האמירויות ששיגרה בהצלחה גשושית על גבי רקטת מיצובישי.
מאדים הוא כוכב הלכת שנחשב לדומה ביותר לכדור הארץ, והוא גם כוכב הלכת הקרוב ביותר לכדור הארץ - "רק" 56 מיליון ק"מ בנקודה הקרובה ביותר בין שני כוכבי הלכת.
סין מגיעה למאדים
לכל מדינה במרוץ למאדים יש גישה שונה לגבי מהי הדרך הנכונה להגיע לכוכב הלכת. בהודו המימון הוא ציבורי, הפרויקט אזרחי ברובו ושקוף וכולל שיתופי פעולה מסחריים. גם בסין המימון ממשלתי, אך הפרויקט מובל על ידי הצבא, ולכן היקפי ההשקעה והיעדים שלו מעורפלים למדי. באירופה מתקיים שיתוף פעולה בין סוכנות החלל האירופית ומקבילתה הרוסית Roscosmos בתוכנית ExoMars, שבמסגרתו כבר בוצע ב־2018 ניסיון כושל אחד להנחית רובר על מאדים. ניסיון שני דומה בוצע לאחרונה, וגשושית של הפרויקט צפויה להגיע למאדים באוקטובר הקרוב. בארה"ב הפרויקט היה פעם גאווה לאומית, זכה למימון של כ־5% מתמ"ג המדינה בשנות השבעים, והיה אזרחי ברובו ושקוף למדי. אך כיום נשען הפרויקט משמעותית על זרועות ביצועיים מסחריים, כשהמימון הממשלתי הוא רק כ־0.5% מתמ"ג המדינה. מלבד הסוכנויות הממשלתיות השונות קמו להן גם יוזמות פרטיות, כמו למשל קונסורציום פרטי בהובלת וירג'ין אורביט של ריצ'רד ברנסון שנועד לפזר לוויינים סביב מאדים, אם כי מאז וירג'ין הכריזה פשיטת רגל.
עבור סין וארה"ב המרוץ למאדים הוא כלי משחק בשירות התחרות הגיאופוליטית, אף שלפרקים היו מי שחשבו שסביב החלל יכול להתקיים שיתוף פעולהן. גישה זאת, "לטובת האנושות כולה", נחקקה בחוק האווירונאוטיקה והחלל הלאומי בארה"ב ונחרטה על לוחות רכבי הנחיתה על הירח. עוד לפני כן, הגישה נוצקה לתוך אמנת החלל החיצון מ־1967, שלה 113 צדדים, לרבות ארה"ב, רוסיה וסין, ובה נקבע כי "החקר והשימוש בחלל החיצון, לרבות הירח וגופים שמימיים אחרים, יבוצעו לטובת כל המדינות, ללא קשר לדרגת התפתחותן הכלכלית או המדעית, ויהוו מחוז האנושות כולה. החלל החיצו אינו נתון לניכוס לאומי על ידי תביעת ריבונות, באמצעות שימוש או כיבוש, או בכל אמצעי אחר".
ב־2011 ארה"ב החליטה להרחיק את עצמה מאוניברסליזם זה באמצעות חוק בשם תיקון וולף שאוסר על נאס"א לשתף פעולה עם סין בנושא חקר החלל. לפי התיקון, אין להשתמש במימון ממשלתי של נאס"א, המשרד למדיניות מדע וטכנולוגיה של הבית הלבן (OSTP), או מועצת החלל הלאומית כדי לשתף פעולה, לארח או לתאם באופן דו־צדדי עם סין או חברה בבעלות סינית, ועל ה־FBI לאשר קודם שאין חשש לשיתוף מידע ושאף אחד מהפקידים הסינים המעורבים לא מעורב ישירות בהפרת זכויות אדם.
מידורה של סין ממשימות בינלאומיות בהובלת ארה"ב לא הרתיע אותה. להפך, הוא דחף אותה להאיץ את פיתוחן של יכולות מקבילות. משום שסין לא יכולה לתרום לתחנת החלל הבינלאומית (ISS), היא מפתחת תחנת חלל מודולרית משלה. סין כבר שיגרה את מעבדות החלל Tiangong-1 ו־Tiangong-2 למסלול לווייני סביב כדור הארץ. בסין בינתיים כבר העזו לנקוב מועד למשימה הראשונה של הגעת בני אדם במאדים - 2033. התוכניות של סין ארוכות טווח במיוחד וכוללות משימות מתוכננות גם ב־2035, 2037 ו־2041. את התוכנית פירטו לראשונה לציבור הרחב ב־2021 אחרי שהצליחו להנחית רובר ראשון במאדים (Tianwen-1), המשימה הראשונה המוצלחת מסוגה עבור סין למאדים, אחרי שהקודמת, Yinghuo-1, נכשלה במהלך השיגור ב־2011. לפני המשימות המאוישות סין הודיעה כי היא תשלח רובוטים נוספים לחקור אתרים אפשריים לבסיס על מאדים, ושייבנו מערכות שונות לחילוץ משאבים כמו הפקת מים, חמצן וחשמל. כל הזמן הזה סין פועלת למשוך אליה שותפות מכל העולם, בין היתר באמצעות הבטחת שיגורים תכופים במחירים אטרקטיביים.
אחרי השיגורים המוצלחים למאדים הודו בארה"ב על פיגור בתוכניות. "המתחרים האסטרטגיים שלנו, כולל סין, אכן משקיעים באגרסיביות במגוון רחב של טכנולוגיות חלל, כולל כוח גרעיני והנעה כדי להגשים את שאיפותיהם לנוכחות מתמשכת של בני אדם על הירח, כמו גם משימות למאדים והחלל העמוק", אמרה בהוויה לאל, יועצת בכירה של נאס"א, בשימוע לוועדת משנה בתחום המדע של הקונגרס. "קשה להשיג מידע מדויק על תוכניות המחקר של סין", ציינה, והוסיפה כי בסין הקימו "תוכנית פיתוח חלל אגרסיבית מאוד".
בשנה שעברה סין אף הודיעה כי היא מתכננת להיות המדינה הראשונה שתשלים איסוף דגימות ממאדים ושליחתן חזרה לכדור הארץ. סאן זהז'ואו, המעצב הראשי של משימת Tianwen-1 למאדים, הציג תוכניות בת שני שיגורים שתצא בסוף 2028 ותחזיר דגימות לכדור הארץ ביולי 2031. "למשימה המורכבת מרובת השיגורים תהיה ארכיטקטורה פשוטה יותר בהשוואה לפרויקט של נאס"א", נכתב. הפרויקט המדובר הוא תוכנית להשיב דגימות שנאספו באמצעות רקטה הנקראת Mars Ascent Vehicle שהיתה אמורה להתבצע אחרי 2031.
בארה"ב ההתפתחויות מעוררות חשש שהמרוץ למאדים לא נובע רק משאיפה מדעית טהורה, אלא כמהלך במאבק על מאזן הכוחות העולמי בעת רגישה לשינויים. השקעה בפרויקטים לחלל העמוק ומאדים, לפיכך, יכולה לסייע לארה"ב לשמור על היתרון הטכנולוגי העולמי שלה. לאור זאת, בארה"ב הקימו את תוכניות ארטמיס לשיגור תחנת חלל במסלול לווייני מסביב לירח, ו־Lunar Gateway לביסוס נוכחות אנושית בירח לראשונה מאז משימת אפולו 17 ב־1972. במסגרת אלו ניהלה ארה"ב משא ומתן עם שבע מדינות (אוסטרליה, קנדה, איטליה, יפן, לוקסמבורג, איחוד האמירויות הערביות ובריטניה, עם חתימות מאוחרות יותר של ברזיל ואוקראינה) מהם הושגו "הסכמי ארטמיס", שמאפשרים למדינות וחברות פרטיות ספציפיות ליצור אזורים בלעדיים על הירח, לבנות מושבות, לעסוק בתיירות חלל או לעסוק בכרייה באותם אזורים.
חלל בבעלות פרטית
מה שמגן על מעמדה הדומיננטי של ארה"ב בזירה הגיאופוליטית הוא חיבתם הגדולה של יזמי טכנולוגיה אמריקאים להקמת חברות חלל. מייסד אמזון ג'ף בזוס הקים את בלו אוריג'ין, אלון מאסק הקים את ספייס X, מייסד שותף של מיקרוסופט פול אלן היה המממן הבלעדי של פרויקט SpaceShipOne, ולארי פייג' ואריק שמידט מגוגל עמדו מאחורי חברת כריית האסטרואידים Planetary Resources. ההון שהשקיעו וסייעו לגייס תרם משמעותית להתפתחות המרוץ לחלל בעידן הנוכחי. ב־2015 הוסיף לכך עוד יותר הנשיא דאז ברק אובמה כשחתם על חוק חלל מסחרי שמעניק לעסקים אמריקאים את הזכות למצות משאבים בחלל. הנשיא דונלד טראמפ הגדיל לעשות והמשיך עם צו נשיאותי משנת 2020 שמתיר את הפיתוח המסחרי של משאבי חלל, ודוחה במפורש את התפיסה שהחלל הוא נחלת הכלל העולמית.
מתוך חלל זה שני ברוני חלל פרטיים עיקריים צמחו - בזוס ומאסק - שלהם אסטרטגיות שונות למדי בנושא. מאסק מדבר על המסע למאדים כבר שנים והוא רואה בו מפתח להצלת האנושות מסופה הבלתי נמנע. את הסטארט־אפ ספייס X שייסד ב־2002 הקים במטרה מוצהרת ליישב את מאדים, או במילותיו: "להפוך את בני האדם למין רב־כוכבי" שיאכלסו "עיר המקיימת את עצמה" על מאדים. עולי הרגל הראשונים, לפיו, יחיו במערה תת־קרקעית ויסתמכו על סחורה שתגיע למאדים בכל 26 חודשים. בסופו של דבר הם יוכלו לחיות על פני השטח אחרי שיעצבו את תנאי מאדים בדמות כדור הארץ ככל הניתן. "הוא מעט קריר", כותבים באתר החברה על מאדים שבו שוררת טמפרטורה ממוצעת של מינוס 63 מעלות צלזיוס, "אבל אנחנו יכולים לחמם אותו". איך? על ידי הטלת פצצות אטום. באתר SapceX ניתן אף לרכוש חולצה עם הכיתוב "Nuke Mars" תמורת 30 דולר. מרבית המדענים חושבים שזו תוכנית מגוחכת.
בעשור הקודם הבטיח מאסק לשלוח משימות מאוישות למאדים כבר ב־2020, אחר כך הזיז את התאריך ל־2025, ואז ל־2030. כעת הוא שם מטרה להביא עד מיליון איש למאדים עד 2050. המחיר עבור הכרטיסים הראשונים יעמוד על כ־10 מיליארד דולר, אך עם התייעלות והשגת שימושיות חוזרת של הרקטות הוא מעריך כי מחיר הנסיעה יסתכם ב־200 אלף דולר. במחיר זה, הוא מניח, "כמעט כל אחד" יוכל להגיע למאדים. עבורו ההתיישבות במאדים היא בלתי נמנעת, הדרך היחידה להציל את האנושות מתנאי המחיה בכדור הארץ שיהפכו בקרוב לבלתי אפשריים. את כדור הארץ צריך להשאיר מאחור ולהתחיל מחדש במאדים, שם נוכל לבנות הכל מחדש.
גישתו של בזוס הפוכה. אין להימלט מכדור הארץ אל מאדים, אלא לשמר את כדור הארץ. "תאמינו לי", אמר פעם, "כדור הארץ הוא הטוב ביותר". לחברים שרוצים לעבור למאדים אמר: "למה שלא תלך לגור באנטרקטיקה קודם לשלוש שנים, ואחר כך תגיד מה דעתך, כי אנטרקטיקה היא גן עדן בהשוואה למאדים". עבור בזוס, על כדור הארץ יש לשמור ולהשתמש בחלל עבור יצוא תעשייה כבדה והקמת מושבות כדי שנוכל להעניק לכדור הארץ את המנוחה הנדרשת לשיקומו.
